אמירות עבר הירדן

אמירות עבר הירדן
إمارة شرق الأردن
Transjordan Emirate
יבשת אסיה
שפה נפוצה ערבית, אנגלית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)		 עמאן
משטר אמירות
הקמה
תאריך		 ועידת סן רמו
11 באפריל 1921
פירוק
הקמת ממלכת ירדן
1946
ישות קודמת מנהלת שטחי האויב הכבושים (OETA) מזרח
ישות יורשת ירדן ירדן
דת אסלם

אמירות עבר הירדן (בערבית: إمارة شرق الأردن) הייתה מדינת חסות בריטית תחת משטר המנדט הבריטי על ארץ ישראל שהוקמה באפריל 1921 כגמול של הבריטים על עזרת השושלת ההאשמית - המרד הערבי, להבסת האימפריה העות'מאנית ונוהלה על ידי השושלת ההאשמית כמו גם שכנתה עיראק המנדטורית.

באוקטובר 1918 לאחר כיבושו מידי העות'מאנים על ידי חיל המשלוח המצרי (1916) בקרב עבר הירדן השלישי (1918), הוכפף עבר הירדן המזרחי למנהלת שטחי האויב הכבושים מזרח, ובפועל עם נסיגת הכוח הבריטי היה תחת אחריות כוחותיו של פייסל הראשון, שבתורם היו כפופים למפקד כוח המשלוח הגנרל אלנבי, עד קיצה של הממלכה הערבית של סוריה ביולי 1920. מקץ הממלכה ועד אפריל 1921 עת התכנסה ועידת קהיר נותר עבר הירדן המזרחי שטח הפקר.[1]

ב-1927 שונה השם ל"אמירות עבר הירדן"[2], במקביל להחלטה להקים לאמירות פרלמנט[3] ולתת לה ולממשלתו של עבדאללה את האחריות המלאה לעניינים הפנימיים של האמירות, כך שהאמירות של עבר הירדן הייתה לישות אוטונומית לחלוטין מארץ ישראל המנדטורית. בידי הנציב העליון של ארץ ישראל נותרו סמכויות ההגנה על הגבולות והענקת זכיונות[4]. חוזה רשמי על ההסדרים החדשים נחתם בירושלים בסוף פברואר 1928[5]. על פי החוזה, הותר לבריטים להכניס צבא לאמירות לצורך הגנתה וממשלת האמירות הייתה תחת פיקוח הממשלה האנגלית בענייני חוץ, כספים וחוקים המשפיעים על אזרחי בריטניה[6].

בתחילת דרכה התנועה הציונות טענה לבעלות על שתי גדות הירדן (ניתן לראות זאת לדגומה בשירו של זאב ז'בוטינסקי, שתי גדות לירדן).

ב-1946, האמירות הפכה למדינה עצמאית ושמה שונה ל"הממלכה ההאשמית של ירדן".

הלגיון הערבי

על קיומה של האמירות הגן הלגיון הערבי שאורגן ומומן בידי הבריטים[7]. הלגיון שימש בידי עבדאללה כמכשיר לאיחוד חלקי ירדן והזדהות איתה. אחד מתפקידיו החשובים היה גיוס הבדואים שגרם לחדרתה של נאמנות מצידם לאמירות. הגיוס גם יצר תלות בינם לבין השלטון כנותן להם את המשכורת. ראש הלגיון, גלאב פאשא הלך בדרך זו בניגוד לגישה הבריטית המסורתית אשר גרסה כי רק הפלאחים הכפריים המעבדים את אדמתם להוטים לשמור עליה.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ Norman Bentwich, England in Palestine, p51, "The High Commissioner had ... only been in office a few days when Emir Faisal ... had to flee his kingdom" and "The departure of Faisal and the breaking up of the Emirate of Syria left the territory on the east side of Jordan in a puzzling state of detachment. It was for a time no-man's-land. In the Ottoman regime the territory was attached to the Vilayet of Damascus; under the Military Administration it had been treated a part of the eastern occupied territory which was governed from Damascus; but it was now impossible that that subordination should continue, and its natural attachment was with Palestine. The territory was, indeed, included in the Mandated territory of Palestine, but difficult issues were involved as to application there of the clauses of the Mandate concerning the Jewish National Home. The undertakings given to the Arabs as to the autonomous Arab region included the territory. Lastly, His Majesty's Government were unwilling to embark on any definite commitment, and vetoed any entry into the territory by the troops. The Arabs were therefore left to work out their destiny."
  2. ↑ עבר הירדן אמירות ולא אזור, דואר היום, 6 בדצמבר 1927
  3. ↑ עבר הירדן - נסיכות, דבר, 6 בדצמבר 1927
  4. ↑ הסדרים החדשים בעבר הירדן, דבר, 8 בדצמבר 1927
  5. ↑ חוזה אנגליה ועבר הירדן נחתם בירושלים?, דבר, 28 בפברואר 1928
  6. ↑ האמנה בין אנגליה ועבר הירדן, דואר היום, 27 במרץ 1928
    האמנה בין אנגליה לעבר הירדן, הצפירה, 2 באפריל 1928
  7. ↑ נאום בוין עלתה שוב תוכנית החלוקה, דבר, 18 בינואר 1946
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.