אנדרו יאנג (יזם)

ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: יש לשפר את איכותו הלשונית של הערך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אנדרו יאנג
Andrew Yang
לידה 13 בינואר 1975 (46)
סקנקטדי, מדינת ניו יורק
מדינה ארצות הברית  ארצות הברית
מקום מגורים מנהטן, ניו יורק
מקצוע עורך דין, יזם
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת זוג אוולין לו
צאצאים 2
www.yang2020.com

אנדרו יאנג (באנגלית: Andrew Yang; נולד ב-13 בינואר 1975) הוא יזם, נדבן, ועורך דין אמריקאי. ממועמדי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ב-2020. הוא המייסד של Venture for America, עמותה שמתמקדת ביצירת מקומות עבודה בערים אמריקאיות מדשדשות. יאנג עבד בעברו בחברות סטארט אפ שונות כמייסד או כמנהל בשנים 2000 עד 2009. לאחר שהקים את VFA בשנת 2011, בחר בו ממשל אובמה בשנת 2012 כ"אלוף של שינוי" (אנ'), ובשנת 2015 כ"שגריר הנשיאות ליזמות גלובלית (אנ')". יאנג הוא המחבר של הספר "אנשים חכמים צריכים לבנות דברים" (2014) ואת הספר "המלחמה על אנשים נורמליים" (2018).

יאנג הכריז על התמודדותו לנשיאות 2020 מטעם המפלגה הדמוקרטית ב-6 בנובמבר 2017. הוא משתמש בכמה סיסמאות קמפיין, ביניהן "האנושות ראשונה", ו"לא שמאל, לא ימין, קדימה". בתחילה נחשב למועמד חסר סיכוי, אך הוא צבר תאוצה משמעותית בתחילת 2019 בעקבות הופעות בכמה מופעים ופודקאסטים פופולריים. הוא העפיל והשתתף בכל חמשת הדיבייטים המקדימים של המפלגה הדמוקרטיים (נכון לנובמבר 2019). הקמפיין שלו ידוע בפופולריות שלו ברשת, כאשר הניו יורק טיימס מכנה את יאנג "המועמד החביב על האינטרנט".

המדיניות הידועה של יאנג היא מה שהוא מכנה "דיבידנד חופש (אנ')", (UBI) הכנסה בסיסית אוניברסלית בסכום של 1,000 דולר לחודש לכל מבוגר אמריקאי. יאנג מאמין כי ה-UBI הוא תגובה הכרחית להתפתחות המהירה של אוטומציה, שמובילה יותר ויותר כוח אדם לאבטלה, וכן כי עקירת משרות על ידי אוטומציה היא שהובילה לבחירתו של דונלד טראמפ בשנת 2016. כמוכן יאנג מאמין בביטוח רפואי כללי לכולם, ובקפיטליזם סובב סביב כוח-אדם אנושי. יאנג הבהיר כי גרסתו לביטוח בריאות כללי לכולם מאפשרת לביטוח רפואי אישי להיות אופצייה לבחירה.

ב11 בפברואר 2020, בעקבות תוצאות הפריימריז בניו המפשיר, הודיע יאנג על פרישתו מהמרוץ לנשיאות.[1]

ראשית חיים וחינוך

יאנג נולד ב-13 בינואר 1975 בסקנקטדי.[2] הוריו היגרו מטאיוואן לארצות הברית בשנות השישים.[3] הם נפגשו בזמן ששניהם למדו באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי.[4] אביו סיים דוקטורט בפיזיקה ועבד במעבדות המחקר של IBM וג'נרל אלקטריק, והיה אחראי על מעל 69 פטנטים בקריירה שלו. אמו סיימה תואר שני בסטטיסטיקה.[5] היא הפכה למנהל מערכת באוניברסיטה מקומית,[6][7] ובהמשך הפכה לאמנית.[8] אחיו הגדול של יאנג, לורנס,[9] הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק. אביו, דודו ובן דודו של יאנג הפכו גם הם לפרופסורים.

משפחתו של יאנג עברה להתגורר במחוז וסטצ'סטר, שם גדל יאנג.[3] על פי הדיווח בעיתון ה"וושינגטון פוסט", יאנג היה אחד מהילדים האסיאתיים הבודדים בעירו. בצעירותו הוא שיחק מבוכים ודרקונים, טניס וניגן בפסנתר.[8] הוא היה חבר נבחרת הדיבייט של ארצות הברית והתמודד באליפות העולם בלונדון. יאנג סיים את לימודיו באקסטר בשנת 1992 והמשיך ללמוד באוניברסיטת בראון,[10] כלכלה ומדעי המדינה וסיים את לימודיו בשנת 1996.[11] לאחר מכן למד בבית הספר למשפטים קולומביה, וניהיה דוקטור למשפטים בשנת 1999.[2]

קריירה

קריירה מוקדמת

לאחר שסיים את לימודיו למשפטים, החל יאנג את דרכו כעורך דין שכיר אצל דייוויס פולק ווידוול בעיר ניו יורק. חמישה חודשים לאחר מכן עזב את המשרד בפברואר 2000 כדי להצטרף לחברו למשרד בהשקת "Stargiving", אתר פילנתרופי לגיוס תרומות מפורסם.[8][12][13] ההשקה זכתה להצלחה ראשונית, אך האתר נסגר בשנת 2002 כתוצאה מסיום תקופת בועת הדוט-קום. בשנים 2002 - 2005 שימש כסגן נשיא בסטארט-אפ בתחום הבריאות.[2]

מנהטן פרפ

לאחר שעבד במשך ארבע שנים בתעשיית הבריאות, עזב יאנג את "MMF מערכות" בשביל להצטרף לחברו בחברת "הכנות למבחן" קטנה, הנקראת מנהטן פרפ. בהופעה בפודקאסט "פריקונומיקס" אמר יאנג שהוא "לימד באופן אישי את שיעורי האנליסטים במקינזי ושות', גולדמן זקס, ג'יי פי מורגן צ'ייס ומורגן סטנלי" במהלך המשבר הכלכלי של 2008.[14] בשנת 2006 נבחר יאנג לתפקיד המנכ"ל. הם נרכשו על ידי קפלן בע"מ בדצמבר 2009. יאנג התפטר מנשיא החברה בתחילת 2012.[15][16][17]

מיזם לאמריקה

לאחר הרכישה של "מנהטן פרפ" בסוף 2009 החל יאנג לעבוד על תוכנית מלגות ללא רווח חדשה, לה קרה סיכון לאמריקה (VFA). הוא הקים אותה בשנת 2011 עם המשימה "ליצור הזדמנות כלכלית בערים אמריקאיות על ידי גיוס הדור הבא. של יזמים והצטיידות בכישורים ובמשאבים הדרושים להם כדי ליצור מקומות עבודה".[10][18][19][20] VFA הושקה בהשקעה של כ-200,000 דולר וכן יאנג הכשיר 40 בוגרים בשנת 2012 ו-69 בשנת 2013, ושלח אותם לבולטימור, סינסינטי, קליבלנד, דטרויט, לאס וגאס, ניו אורלינס, פילדלפיה, ופרובידנס. VFA הוסיפה את קולומבוס, מיאמי, סן אנטוניו וסנט לואיס בשנת 2014[17][21]

Yang making a speech.
יאנג מדבר על יזמות בכנס הטכנולוגיה לשנת 2015 בדטרויט, מישיגן.

האסטרטגיה של VFA הייתה לגייס את בוגרי המכללות הבכירות במדינה לתוכנית מלגה לשנתיים בה הם יעבדו למען חניך בחברות סטארט-אפ מבטיחות בערים מתפתחות ברחבי ארצות הברית. מטרת VFA היא לסייע בהפצת כישרון זה ברחבי הארץ ולהמריץ יזמות לצמיחה כלכלית.

אחרי שנת 2011 VFA צמחה והגיעה לתקציב תפעול שנתי של 6 מיליון דולר בשנת 2017,[22] ופעלה בכ -20 ערים בארצות הברית, והוסיפה את קנזס סיטי, אטלנטה, בולטימור, בירמינגהם, שארלוט, קליבלנד, קולומבוס, דנבר, מיאמי, נאשוויל, פילדלפיה, פיטסבורג, סן אנטוניו וסנט לואיס.[23]

במרץ 2017 פרש יאנג מתפקידו כמנכ"ל VFA.[18]

שווי נקי

כלי התקשורת סיפקו מספר הערכות לשוויו הנקי של יאנג. על פי פורבס הונו מוערך במיליון דולר,[24] בין 834,000 ל-2.4 מיליון דולר על פי נתוני "וול סטריט ג'ורנל",[25] ובין 3 מיליון ל-4 מיליון דולר, על פי חדשות "ניוזוויק".[26]

קמפיין נשיאות 2020

סקירה כללית

Yang is holding a microphone while gesturing and making a speech. His book, The War on Normal People, is displayed on a table in front of him.
יאנג נואם בניו המפשייר בינואר 2019. ספרו, המלחמה על אנשים נורמליים, מוצג.

ב-6 בנובמבר 2017 הגיש יאנג לוועדת הבחירות הפדרלית (FEC) בקשה להתמודד על נשיא ארצות הברית בשנת 2020.[27][28] הקמפיין החל עם צוות ראשוני קטן העובד בדירה בבעלות אמו של יאנג. הוא רץ עם סיסמאות מרובות, כולל "האנושות ראשונה" ו"גורם לאמריקה לחשוב קשה יותר". מאז הוא הופיע בפודקאסטים ותוכניות רבות אחרות, כולל "מועדון ארוחת הבוקר",[29] "המופע של בן שפירו",[30] ו"זמן אמיתי עם ביל מאהר".[31] במרץ 2019 עמד יאנג בסף הקלפי והתרומות בכדי להעפיל לסיבוב הראשון של הדיונים הראשוניים הדמוקרטיים.

הקמפיין של יאנג מתמקד ברובו במדיניות מבוססת, כפי שסוכנות הידיעות "רויטרס" תיאר כ"גישה טכנוקרטית".[32][33] יאנג ידוע כאחד שביצע ראיונות עם כלי חדשות שמרניים (ימניים), גישה זו מודגמת על ידי אחת מסיסמאות הקמפיין של יאנג: "לא שמאל, לא ימין, קדימה". על פי סקר YouGov ביולי 2019, יאנג היה אחד משני המועמדים הדמוקרטים בשנת 2020, יחד עם הסנטור ברני סנדרס, עם תמיכה דו ספרתית בקרב הבוחרים שהצביעו עבור טראמפ בשנת 2016.[34][35]

Yang holding a microphone while making a speech.
יאנג משוחח עם המשתתפים תומכי המפלגה הדמוקרטית של איווה ב-2019 באולם נשף בלייק, איווה.

הקמפיין של יאנג מסתמכות רבות על הפצה באינטרנט.[36][37][38]

יאנג הוא האמריקני השלישי לפחות ממוצא מזרח אסייאתי שמתמודד על נשיא ארצות הברית, אחרי חירם פונג ופטסי מינק.[39][40] על פי ה-BBC, הוא "מהמזוהים ביותר עם מזרח-אסייאתים אמריקאים בהיסטוריה שרץ לנשיאות".[41] הוא אמר שהוא מקווה ש"הקמפיין שלו יכול לעודד אמריקאים אסייתים לעסוק בפוליטיקה".[42]

מדיניות

באתר הקמפיין של יאנג,[43] רשומות יותר מ-160 פוליסות שונות.[44] המרכזית בקמפיין שלו היא ההצעה של "דיבידנד חופש" חודשי של אלף דולר לכל אזרחי ארצות הברית מעל גיל 18 (סוג של "הכנסה בסיסית אוניברסלית", או UBI) בתגובה לעקירת עובדים על ידי אוטומציה טכנולוגית.[45][46] לדברי יאנג, היתרונות של דיבידנד החופש כוללים "אנשים בריאים יותר, אנשים לחוצים פחות, אנשים משכילים יותר, קהילות חזקות יותר, התנדבות רבה יותר, והשתתפות אזרחית יותר. יש לדיבידנד אפס בירוקרטיה הקשורה אליו מכיוון שאין צורך לאמת אם הנסיבות של אנשים משתנות."[47] יאנג ציטט את תחזיתו של מכון רוזוולט כי הדיבידנד "ייצר עד 2 מיליון מקומות עבודה חדשים ביישובים אמריקאיים.[48]

יאנג מציע הטלת מס ערך מוסף למימון הדיבידנד וגם על מנת להילחם מהימנעות ממיסים על ידי תאגידים אמריקאים גדולים.[49][50] יאנג אמר כי הוא הפך לתומך ב-UBI לאחר שקרא את ספרו של העתידן האמריקאי מרטין פורד Rise of the Robots: Technology and the Threat of a Jobless Future, העוסק בהשפעת האוטומציה ובינה מלאכותית על שוק העבודה והכלכלה.[51] הוא מאמין שה- UBI הוא מדיניות בת-קיימא יותר מתוכניות הסבה לעבודה, תוך ציטוט של מחקרים לפיהם הסבה מקצועית של עובדי ייצור עקורים במערב התיכון אחוזי הצלחה של 0-15%.[52] סיסמת הקמפיין שלו היא "אנושות קודם", היא ביטוי לאמונתו כי אוטומציה של תעשיות מפתח רבות היא אחד האיומים הגדולים ביותר שעומדים בפני כוח העבודה האמריקני.[53] שני הרעיונות המרכזיים האחרים במצע של יאנג הם "ביטוח בריאות לכולם" ו"קפיטליזם מרוכז אנושי".[54] הוא הבהיר כי בעוד שהוא תומך ב- ביטוח רפואי לכולם, הוא "ישמור על האופציה של ביטוח פרטי".[55] יאנג תומך ביישום "דולרי דמוקרטיה", בהם האזרחים מקבלים 100 דולר בכל שנה, כדי לתת למועמדים האהובים עליהם. המדיניות שמה לה למטרה לפגוע בכספי תאגידים הנובעים משדולה פוליטית שהיא. [56][57] תומך בהצבעה מדורגת,[58] ורוצה להוריד את גיל ההצבעה הארצי ל-16.[59] יאנג תומך בלגליזציה של קנאביס ובפענוח הפלילי של אופיואידים (כולל הרואין) לשימוש אישי, אך אינו תומך בלגליזציה או בהרשעת הפלדת הקוקאין. הוא ציטט את מדיניות הסמים של פורטוגל כראיה ליעילותה של מדיניותו.[60] יאנג תומך במס פחמן וכן בעד להחזיר את ארצות הברית להסכם האקלים וכן במלחמה בשינוי האקלים הוא ציטט "שינוי האקלים הוא איום ונוראי לכוכב שלנו צריך לעשות שינויים כדי להציל את המדינה שלנו שינוי האקלים לא יכול לחכות"[61] הוא תומך באנרגיה גרעינית.[44] הוא תומך בחקיקה האוסרת אפליה על רקע מגדרי.[62] יאנג הציע להקים ועדה המתמקדת בוויסות אופיה הממכר של המדיה, למנות פסיכולוג לבית הלבן, להפוך את יום הבחירות לחג לאומי. כן הוא הציע על מנת למנוע את שחיתות, להגדיל את שכרם של הרגולטורים הפדרליים אך להגביל את עבודתם הפרטית לאחר שהם עוזבים את השירות הציבורי.[63] הוא תומך בלגליזציה של פוקר מקוון.[64]

Yang is holding a microphone while gesturing and making a speech
יאנג נואם ב"קול נוער: קובה באיווה", פורום מועמדים לנשיאות שהתארח בספטמבר 2019 בבית הספר התיכון רוזוולט שבדה מוין, איווה.

יאנג אמר כי ישראל "היא בעלת ברית חשובה מאוד".[65] ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, יאנג שואף ל"פתרון של שתי מדינות המאפשר לעם הישראלי והפלסטיני לקבל אדמות ריבוניות והגדרה עצמית". הוא כינה את איראן "כוח מערער יציב באזור",[66] אך תמך בעסקת הגרעין האיראנית של אובמה.[67] הוא גם השמיע תמיכה בהפגנות הונג קונג של שנת 2019.[68]

יאנג התנגד לתמיכה הצבאית של ארתות הברית במערכה הצבאית בהנהגת סעודיה בתימן,[69] ותמך במדיניות אגרסיבית יותר כלפי רוסיה: "רוסיה היא האיום הגאו-פוליטי הגדול ביותר שלנו, מכיוון שהם פרצו לדמוקרטיה שלנו בהצלחה."[70] יאנג אמר כי ארצות הברית פגעה בבחירות זרות - ממש כמו שקיימה רוסיה - וכי התערבות רוסית "צריכה להיפסק, ואם היא לא תיפסק, ניקח זאת כמעשה עוינות נגד העם האמריקני".[71]

גיוס כספים

ב-11 במרץ 2019, הודיע יאנג כי הוא עלה על סף גיוס הכספים של 65,000 תורמים, והעניק לו את ההשתתפות בסיבוב הראשון של הדיבייטים הראשוניים הדמוקרטיים.[72] ב-28 ביוני הוא הודיע שהגיע ל-130,000 תורמים,[73] שעומדים בקריטריון התרמה לסיבוב הוויכוחים השלישי.[74]

תומכיו וסיקור תקשורתי

פעמים רבות קמפיין ותומכי יאנג מתח ביקורת על כלי תקשורת, כמו MSNBC ו-CNN, על סיקורם על יאנג. התקריות כוללות מקרים של גופי חדשות שאינם כוללים את יאנג מרשימות של הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הדמוקרטית 2020.[75][76][77]

בתחילת ספטמבר דווח על מספר כלי תקשורת, ביניהם CNN, על היעדר הסיקור התקשורתי של יאנג.[78] אקסיוס ציין כי בעוד יאנג התעניין בשש הראשונות של המפלגה הדמוקרטית ו"השיג הרבה תשומת לב ברשת", הוא" טופל בתקשורת כמועמד של המועמד התחתון".[79] קריסטול בול מהגבעה ציין כי קיים "דפוס מתמשך להתעלמות מהמועמדות של יאנג" בקרב כלי תקשורת כמו CNN. עוד ציינה כי סקוט סנטנס, אחד תומכיו של יאנג, "עוקב אחר הזרמים הנראים לכאורה דרך טוויטר".[80] ב-23 באוקטובר 2019, סנטנס פרסמה מאמר שקיבץ את אי הכללות התקשורת הזרם המרכזי של יאנג.[81] בנובמבר 2019, מנהל הקמפיין של יאנג ביטל התנצלות מצד MSNBC על כך שהשאיר את יאנג מאינפוגרפיה, שלפי ההערכה של סנטנס הייתה הפעם ה-15 במחזור הקמפיין MSNBC או שהרשתות הקשורות אליו הדירו את יאנג בטעות.[82][83] ב-23 בנובמבר 2019, בעקבות הדיון שהתקיים ב-MSNBC בחודש נובמבר בו יאנג זכה לזמן הכי פחות מדבר ולא נקרא למשך 30 הדקות הראשונות לדיון שעתיים, יאנג דחה בפומבי את הבקשה להופיע ב-MSNBC אלא אם כן הרשת היה "מתנצל על אוויר, לדון וכוללים הקמפיין שלנו עולה בקנה אחד עם הסקרים שלנו, ולאפשר פונדקאיות מהקמפיין שלנו כפי שהם עושים מועמדים אחרים"[84] מניתוח מבקר עסקי נמצא כי יאנג קיבל זמן דיבור משמעותי פחות במהלך הדיונים מכפי שהיה צפוי לנוכח מספרי הקלפי שלו.[85]

הכרה

בשנת 2012 כונה יאנג "אלוף השינוי" על ידי ממשל אובמה.[19] בשנת 2015 הוא זכה שוב על ידי ממשל אובמה כ"שגריר הנשיאות ליזמות גלובלית", לצד דיימונד ג'ון, בריאן צ'סקי, סטיב קייס, טורי ברץ' ועוד כמה אחרים.[86][87]

חיים אישיים

החל משנת 2018, יאנג מתגורר בעיר ניו יורק עם אשתו אוולין ושני בנים.[63] הוא דיבר על כך שבנו הגדול הוא אוטיסט, ואמר, "אני מאוד גאה בבני וכל מי שיש לו מישהו על הספקטרום במשפחתו שלו מרגיש בדיוק אותו דבר."[88]

הוא מזדהה כרוחני אך לא דתי.[89]

בראיון עם "The Hill", יאנג אמר כי תאודור רוזוולט הוא הנשיא האהוב עליו וכי הוא הסנדק של נינתו של רוזוולט.[90]

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ Andrew Yang ends 2020 presidential campaign, CNN, ‏12 בפברואר 2020 (באנגלית)
  2. 1 2 3 "Andrew Yang Fast Facts". CNN. 28 באוגוסט 2019. אורכב מ-המקור ב-August 29, 2019. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2019. 
  3. 1 2 Cline, Seth (11 באוקטובר 2019). "Andrew Yang: Where He Stands". U.S. News & World Report. אורכב מ-המקור ב-October 14, 2019. בדיקה אחרונה ב-17 באוקטובר 2019. 
  4. ↑ JoeRogan (12 בפברואר 2019). "JRE #1245 – Andrew Yang". אורכב מ-המקור ב-March 10, 2019. בדיקה אחרונה ב-17 במרץ 2019. 
  5. ↑ "Are immigrants being scapegoated? Andrew Yang (and new research) suggests yes.". Big Think (באנגלית). 4 באוגוסט 2019. אורכב מ-המקור ב-August 23, 2019. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2019. 
  6. ↑ "In photos: Andrew Yang, 2020 presidential candidate". CNN. 14 באוגוסט 2019. אורכב מ-המקור ב-August 15, 2019. בדיקה אחרונה ב-15 באוגוסט 2019. 
  7. ↑ Dubner, Stephen J. (9 בינואר 2019). "Why Is This Man Running for President? (Ep. 362)". Freakonomics (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-July 24, 2019. בדיקה אחרונה ב-15 באוגוסט 2019. 
  8. 1 2 3 Sullivan, Kevin (28 באוקטובר 2019). "Andrew Yang was groomed for a high-paying job at an elite law firm. He lasted five months.". The Washington Post. בדיקה אחרונה ב-29 באוקטובר 2019. 
  9. ↑ Elias, Jennifer (17 ביולי 2019). "Silicon Valley has found its presidential candidate in Andrew Yang". CNBC (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-August 8, 2019. בדיקה אחרונה ב-15 באוגוסט 2019. 
  10. 1 2 Seligson, Hannah (13 ביולי 2013). "No Six-Figure Pay, but Making a Difference". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. OCLC 1645522. אורכב מ-המקור ב-February 14, 2018. בדיקה אחרונה ב-26 בפברואר 2018. 
  11. ↑ Davies, Emily (13 באפריל 2018). "Alum makes 2020 presidential bid". The Brown Daily Herald (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-July 6, 2019. בדיקה אחרונה ב-13 בספטמבר 2019. 
  12. ↑ Zimmerman, Eilene (28 ביולי 2011). "Venture for America: The 'Teach for America' for Entrepreneurs?". Inc. אורכב מ-המקור ב-March 10, 2019. בדיקה אחרונה ב-15 בינואר 2019. 
  13. ↑ Yang, Andrew (21 באוקטובר 2014). "The US should include entrepreneurs in its definition of service" (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-February 7, 2017. בדיקה אחרונה ב-1 בפברואר 2017. 
  14. ↑ Dubner, Stephen J. (9 בינואר 2019). "Why Is This Man Running for President? (Ep. 362)". Freakonomics (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-July 24, 2019. בדיקה אחרונה ב-30 באוגוסט 2019. 
  15. ↑ "The Evolution of Education – Kaplan acquires Manhattan GMAT" (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-August 13, 2013. בדיקה אחרונה ב-1 בפברואר 2017. 
  16. ↑ Glazer, Emily (12 בינואר 2012). "For Grads Seeking to Work and Do Good". The Wall Street Journal. ISSN 0099-9660. אורכב מ-המקור ב-February 7, 2017. בדיקה אחרונה ב-1 בפברואר 2017. 
  17. 1 2 Bruder, Jessica (12 באוקטובר 2011). "Starting a Teach for America for Entrepreneurs". You're the Boss Blog, The New York Times (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-January 4, 2018. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  18. 1 2 Ballard, Julie (29 במרץ 2017). "Andrew Yang Steps Down as Venture for America CEO". Silicon Bayou News. אורכב מ-המקור ב-January 7, 2019. בדיקה אחרונה ב-7 בינואר 2019. 
  19. 1 2 "Celebrating a Year of Champions of Change – President Obama Meets with 12 Champions Who Are Making a Difference in Their Communities". whitehouse.gov (official website archives) (באנגלית). 27 באפריל 2012. אורכב מ-המקור ב-January 31, 2018. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  20. ↑ "Our Mission & Approach". Venture for America (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-January 4, 2018. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  21. ↑ Walsh, Tom (17 באוגוסט 2014). "Venture for America start-up program takes a shine to Detroit". אורכב מ-המקור ב-March 6, 2019. בדיקה אחרונה ב-5 במרץ 2019. 
  22. ↑ "Financials". Venture for America (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-January 4, 2018. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  23. ↑ "Where We Work". Venture for America (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-January 4, 2018. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  24. ↑ "The Net Worth Of Every 2020 Presidential Candidate". Forbes. 14 באוגוסט 2019. אורכב מ-המקור ב-August 23, 2019. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2019. 
  25. ↑ Bykowicz, Julie (15 במאי 2019). "Democratic Presidential Hopeful Yang's Speeches Drove Earnings". The Wall Street Journal. אורכב מ-המקור ב-August 1, 2019. בדיקה אחרונה ב-13 בספטמבר 2019. 
  26. ↑ "Andrew Yang Net Worth: Democratic Candidate Who Promises $1,000 a Month to Every Adult Isn't As Rich As Trump". Newsweek. 23 ביולי 2019. אורכב מ-המקור ב-August 23, 2019. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2019. 
  27. ↑ Schwarz, Hunter (13 בפברואר 2019). "Here's how 2020 Democrats announced their campaigns". CNN. אורכב מ-המקור ב-March 8, 2019. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2019. 
  28. ↑ Yang, Andrew (6 בנובמבר 2017). "Statement of Candidacy". U.S. Federal Election Commission. אורכב מ-המקור ב-February 2, 2018. בדיקה אחרונה ב-2 במרץ 2018. 
  29. ↑ Andrew Yang Talks Universal Basic Income, Benefitting From Tech, His Run For President + More (באנגלית), אורכב מ-המקור ב-July 3, 2019, בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2019 
  30. ↑ Samson, Carl (8 באפריל 2019). "Andrew Yang Sat Down With Ben Shapiro and it Went… Surprisingly Well". NextShark (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-August 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2019. 
  31. ↑ "Real Time with Bill Maher". HBO. אורכב מ-המקור ב-August 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2019. 
  32. ↑ "Why Andrew Yang Might Just Be What America Needs In 2020". Coronado Eagle & Journal. אורכב מ-המקור ב-September 1, 2019. בדיקה אחרונה ב-1 בספטמבר 2019. 
  33. ↑ "Democrat Andrew Yang wants to be president – and give you $1,000 a...". Reuters (באנגלית). 15 במאי 2019. אורכב מ-המקור ב-September 1, 2019. בדיקה אחרונה ב-1 בספטמבר 2019. 
  34. ↑ "Bernie Sanders And Andrew Yang Have The Most Support From Former Donald Trump Voters, Says Poll". The Inquisitr (באנגלית). 25 ביולי 2019. אורכב מ-המקור ב-August 7, 2019. בדיקה אחרונה ב-1 בספטמבר 2019. 
  35. ↑ "'We Have To Turn The Clock Forward': Andrew Yang On Accelerating Economy And Society". NPR.org (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-August 20, 2019. בדיקה אחרונה ב-3 בספטמבר 2019. 
  36. ↑ Stein, Sam; Sommer, Will (7 במרץ 2019). "How Little Known Andrew Yang May End Up on the 2020 Debate Stage by Gaming the System". The Daily Beast. The Daily Beast Company. אורכב מ-המקור ב-March 9, 2019. בדיקה אחרונה ב-10 במרץ 2019. 
  37. ↑ Clifford, Catherine (11 באפריל 2018). "This 43-year-old running for president in 2020 wants to give everyone $1,000 a month in free cash". CNBC. אורכב מ-המקור ב-March 10, 2019. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2019. 
  38. ↑ Vesoulis, Abby (13 בפברואר 2019). "This Presidential Candidate Wants to Give Every Adult $1,000 a Month". Time. אורכב מ-המקור ב-March 20, 2019. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2019. 
  39. ↑ "Senator Hiram L. Fong". 11 בינואר 2007. אורכב מ-המקור ב-April 27, 2019. בדיקה אחרונה ב-10 במרץ 2019. 
  40. ↑ "Patsy Takemoto Mink (1927–2002)". Democratic National Committee. 20 בדצמבר 2007. אורכב מ-המקור ב-December 20, 2007. 
  41. ↑ Feng, Zhaoyin (29 בספטמבר 2019). "The 'Asian math guy' trying to be next US president". BBC (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-September 29, 2019. בדיקה אחרונה ב-29 בספטמבר 2019. 
  42. ↑ Shay, Miya (10 בספטמבר 2019). "Andrew Yang supporters looking for momentum in Houston". ABC13 Houston. בדיקה אחרונה ב-12 בספטמבר 2019. 
  43. ↑ "Our Policies". Andrew Yang for President. אורכב מ-המקור ב-February 17, 2019. 
  44. 1 2 Matthews, Dylan (26 באוגוסט 2019). "Andrew Yang's plan to tackle climate change, explained". Vox. אורכב מ-המקור ב-August 27, 2019. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2019. 
  45. ↑ Gohd, Chelsea (13 בפברואר 2018). "Meet the long-shot 2020 presidential candidate who might make UBI a reality". Futurism (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-February 27, 2018. בדיקה אחרונה ב-26 בפברואר 2018. 
  46. ↑ Christou, Luke (20 בפברואר 2018). "Andrew Yang 2020? US presidential hopeful tells Verdict how he will save humans from automation". Verdict (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-February 27, 2018. בדיקה אחרונה ב-26 בפברואר 2018. 
  47. ↑ "Andrew Yang: Being the free-money guy won't hurt me". USA Today. 19 בספטמבר 2019. אורכב מ-המקור ב-September 21, 2019. בדיקה אחרונה ב-21 בספטמבר 2019. 
  48. ↑ Harwood, John (2 באוקטובר 2019). "2020 candidate Andrew Yang: 'The fundamentals that we assume to be true about capitalism are now breaking down'". CNBC. בדיקה אחרונה ב-2 באוקטובר 2019. 
  49. ↑ Dickinson, Tim (17 בינואר 2019). "Andrew Yang wants to be president — and give you $1,000 a month". Rolling Stone. אורכב מ-המקור ב-March 5, 2019. בדיקה אחרונה ב-7 במרץ 2019. 
  50. ↑ Coren, Michael (26 במרץ 2018). "Andrew Yang is running for president to save Americans from machines". Quartz. אורכב מ-המקור ב-March 8, 2019. בדיקה אחרונה ב-7 במרץ 2019. 
  51. ↑ Murphy, Jason Burke (16 ביולי 2018). "Interview: Presidential campaign brings 'new crowds' to basic income". אורכב מ-המקור ב-March 21, 2019. בדיקה אחרונה ב-15 במרץ 2019. 
  52. ↑ Lea, Brittany De (11 ביולי 2019). "You can't turn truck drivers into coders, Andrew Yang says of job retraining". FOXBusiness (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-August 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2019. 
  53. ↑ "Yang2020". Andrew Yang for President (official campaign website) (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-February 24, 2018. בדיקה אחרונה ב-26 בפברואר 2018. 
  54. ↑ Benjamin, Zachary (10 במאי 2019). "2020 Democratic candidate Yang talks UBI, climate change". The Dartmouth. אורכב מ-המקור ב-June 28, 2019. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2019. 
  55. ↑ Sullivan, Kate; Bash, Dana; Nolan, Bridget (3 בנובמבר 2019). "Yang supports 'Medicare for All' label but would keep private insurance option". CNN. בדיקה אחרונה ב-5 בנובמבר 2019. 
  56. ↑ "Democracy Dollars". Andrew Yang for President (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-June 19, 2019. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2019. 
  57. ↑ Sadler, John (25 באפריל 2019). "2020 Democrat Andrew Yang ready to recalibrate U.S. capitalism – Las Vegas Sun Newspaper". lasvegassun.com. אורכב מ-המקור ב-August 3, 2019. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2019. 
  58. ↑ "Ranked Choice Voting". Andrew Yang for President. אורכב מ-המקור ב-June 8, 2019. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2019. 
  59. ↑ Mills Rodrigo, Chris (3 באפריל 2019). "Andrew Yang proposes lowering voting age to 16". The Hill. אורכב מ-המקור ב-April 13, 2019. בדיקה אחרונה ב-16 באפריל 2019. 
  60. ↑ Merica, Dan (14 באפריל 2019). "Why Yang supports decriminalizing heroin and other opiates, but not cocaine". CNN. אורכב מ-המקור ב-April 20, 2019. בדיקה אחרונה ב-20 באפריל 2019. 
  61. ↑ Sauer, Natalie (4 בפברואר 2019). "What Democratic presidential hopefuls do (and don't) say about the Green New Deal". Climate Change News. אורכב מ-המקור ב-|archiveurl= requires |archivedate= (עזרה).  Text "archi" ignored (עזרה)
  62. ↑ Cooney, Dan (19 במרץ 2019). "What does Andrew Yang believe? Where the candidate stands on 5 issues". PBS. אורכב מ-המקור ב-June 18, 2019. בדיקה אחרונה ב-19 ביוני 2019. 
  63. 1 2 Roose, Kevin (10 בפברואר 2018). "His 2020 Campaign Message: The Robots Are Coming". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. אורכב מ-המקור ב-February 27, 2018. בדיקה אחרונה ב-26 בפברואר 2018. 
  64. ↑ "2020 Presidential Candidate Andrew Yang Tweets Support For Legalizing Poker At The Federal Level". www.cardplayer.com. בדיקה אחרונה ב-30 באוקטובר 2019. 
  65. ↑ "Queried on Israel and human rights, Democratic hopefuls offer guarded criticism". The Times of Israel. 20 ביוני 2019. אורכב מ-המקור ב-July 5, 2019. בדיקה אחרונה ב-13 בספטמבר 2019. 
  66. ↑ "Candidates Answer CFR's Questions". Council on Foreign Relations. 9 באוגוסט 2019. אורכב מ-המקור ב-August 18, 2019. בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2019. 
  67. ↑ "Election2020 — The Democratic candidates on foreign policy". Foreign Policy. 
  68. ↑ "Daryl Morey backtracks after Hong Kong tweet causes Chinese backlash". BBC News. 7 באוקטובר 2019. אורכב מ-המקור ב-October 8, 2019. בדיקה אחרונה ב-10 באוקטובר 2019. 
  69. ↑ "The Presidential Candidates on Saudi Arabia". Council on Foreign Relations (CFR). 30 ביולי 2019. 
  70. ↑ "The Democratic candidates on foreign policy". Foreign Policy. אורכב מ-המקור ב-August 26, 2019. בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2019. 
  71. ↑ "Yang compares U.S. election tampering to Russia's election interference efforts". The Hill. 15 באוקטובר 2019. 
  72. ↑ Matthews, Dylan (11 במרץ 2019). "Andrew Yang, the 2020 long-shot candidate running on a universal basic income, explained". Vox. אורכב מ-המקור ב-March 14, 2019. בדיקה אחרונה ב-4 באוקטובר 2019. 
  73. ↑ Yang, Andrew (28 ביוני 2019). "Donor #130,000 is Joshua Evans from Havertown, Pennsylvania! Thank you Joshua and thank you #YangGang! Onwards to 2020!". @AndrewYang (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-July 2, 2019. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2019. 
  74. ↑ Prokop, Andrew (8 באוגוסט 2019). "Here's the finalized lineup for the September Democratic debate". Vox. אורכב מ-המקור ב-September 1, 2019. בדיקה אחרונה ב-4 באוקטובר 2019. 
  75. ↑ "Andrew Yang Blackballed From MSNBC's 2020 Democratic Presidential Candidate Chart". www.inquisitr.com. אורכב מ-המקור ב-July 15, 2019. בדיקה אחרונה ב-30 באוגוסט 2019. 
  76. ↑ Nguyen·June 10, Kimberly; Read, 2019·8 Min (10 ביוני 2019). "Andrew Yang Totally Ignored on MSNBC's List of 2020 Democratic Presidential Candidates". NextShark (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-June 11, 2019. בדיקה אחרונה ב-30 באוגוסט 2019. 
  77. ↑ Klar, Rebecca (29 באוגוסט 2019). "Yang hits CNN, media over campaign coverage". TheHill (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-August 29, 2019. בדיקה אחרונה ב-30 באוגוסט 2019. 
  78. ↑ Cillizza, Chris (4 בספטמבר 2019). "Is Andrew Yang being unfairly ignored?". CNN. אורכב מ-המקור ב-September 10, 2019. בדיקה אחרונה ב-9 בספטמבר 2019. 
  79. ↑ Rothschild, Neal; Fischer, Sara (3 בספטמבר 2019). "Andrew Yang gets media cold shoulder". Axios. אורכב מ-המקור ב-September 4, 2019. בדיקה אחרונה ב-9 בספטמבר 2019. 
  80. ↑ Ball, Krystal (7 בספטמבר 2019). "Why the media dislike Andrew, Tulsi, Bernie and Marianne". The Hill. אורכב מ-המקור ב-September 9, 2019. בדיקה אחרונה ב-9 בספטמבר 2019. 
  81. ↑ Santens, Scott (23 באוקטובר 2019). "A Visual History of the #YangMediaBlackout". The Swamp. בדיקה אחרונה ב-23 באוקטובר 2019. 
  82. ↑ Rowland, Geoffrey (18 בנובמבר 2019). "MSNBC apologizes after leaving Yang out of presidential poll graphic". TheHill. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2019. 
  83. ↑ Wulfsohn, Joseph (18 בנובמבר 2019). "Yang campaign rips MSNBC's apology after network snubbed him from polling graphic 'for the 15th time'". Fox News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2019. 
  84. ↑ Dorman, Sam (23 בנובמבר 2019). "Andrew Yang won't return to MSNBC until they apologize 'on-air' to his campaign". Fox News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-23 בנובמבר 2019. 
  85. ↑ Hickey, Walt; Panetta, Grace (23 בנובמבר 2019). "Presidential contender Andrew Yang has had considerably low speaking times at Democratic debates compared to his strong polling". Business Insider. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2019. 
  86. ↑ "Presidential Ambassadors for Global Entrepreneurship". U.S. Department of Commerce (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-January 4, 2018. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  87. ↑ Tau, Byron (11 במאי 2015). "Meet President Obama's Entrepreneurship Ambassadors". Washington Wire Blog, The Wall Street Journal (באנגלית). ISSN 0099-9660. OCLC 781541372. אורכב מ-המקור ב-March 10, 2019. בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2018. 
  88. ↑ Rocha, Veronica; Merica, Dan (14 באפריל 2019). "Yang says he wants to destigmatize autism and create a federal funding program". CNN. אורכב מ-המקור ב-April 20, 2019. בדיקה אחרונה ב-20 באפריל 2019. 
  89. ↑ "Andrew Yang Answers the Internet's Questions", The Young Turks, 29 ביוני 2019, בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2019 
  90. ↑ "Surprise: Andrew Yang's favorite president is a Republican". 23 באוגוסט 2019. אורכב מ-המקור ב-August 25, 2019. בדיקה אחרונה ב-28 באוגוסט 2019. 
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.