אסון משאית התחמושת

אסון משאית התחמושת הוא תאונה שהתרחשה בנמל הצבאי באילת ב-24 בינואר 1970, ובה התפוצצה משאית עמוסה בתחמושת. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו 24 איש - מתוכם 17 במקום ושבעה נפטרו מפצעיהם בימים שלאחר הפיצוץ - ועשרות נפצעו. להרוגי האירוע הקטלני לא הוקמה מצבה או הנצחה כל שהיא.

רקע

אח"י בת שבע שתוקנה מנזקי הפיצוץ וחזרה לפעילות, עוגנת בנמל שארם א-שייח', 1971.

ב-22 בינואר 1970, פשט כוח צנחנים על האי המצרי שדואן, הנמצא מדרום לשארם א-שייח. הפשיטה על האי שדואן נמשכה יותר משלושים שעות ובסיומה הוחזרו הכוחות הפושטים ארצה.

למחרת ב-23 בינואר, הפליגה משארם א-שייח לאילת ספינת חיל הים אח"י בת-שבע כשעל סיפונה חיילים וציוד צבאי הקשורים למבצע. לאחר הפלגה של כיממה בים שקט ורגוע הגיעה הספינה לנמל אילת בשעות אחר הצהריים של 24 בינואר והחלה לפרוק את המטען.

פריקת המטען

אח"י בת-שבע הייתה הנחתת הגדולה ביותר בשייטת הנחתות של חיל הים הישראלי. (אורך הספינה היה כ-100 מטרים).

הספינה עגנה בחלקו הדרומי של הנמל הצבאי באילת, ולאחר הורדת הדלת הקדמית החלה לפרוק את המשאיות העמוסות בציוד שהיו בסיפון התחתון. המשאיות הראשונות שירדו לחוף התחפרו בחול באזור הנחיתה, וחיילים רבים נקראו כדי לסייע בדחיפת המשאיות היורדות. אזרחים רבים צפו במתרחש מהכביש העובר בסמוך לאזור הנחיתה. בשלב מסוים אזרחים אף נכנסו לבסיס, אך הורחקו משם זמן קצר לפני הפיצוץ.

בשעה שאחת המשאיות העמוסות בתחמושת ירדה מדלת הנחתת אל ה"בור" שנוצר כתוצאה מהתחפרות המשאיות הקודמות בחול, אירע הפיצוץ הקטלני.

הפיצוץ ופעולות ההצלה

שלד המשאית שנותר לאחר הפיצוץ 26 ינואר 1970

הפיצוץ אירע בשעה 16:10 ונשמע בכל רחבי אילת והעיר עקבה הסמוכה. במקום עצמו עלתה להבת אש ורסיסי מתכת עפו לכל עבר. מאזור ההתפוצצות היתמר ענן אבק שנראה למרחוק.

ראשוני הפצועים הגיעו לחדר המיון בבית החולים יוספטל דקות ספורות אחרי הפיצוץ. בית החולים עצמו התארגן מיד לטיפול באירוע חירום. בשעה שש בערב הגיעו לאילת, במטוס של חיל האוויר, צוותי רפואה ממרכז הארץ, כדי לעזור בטיפול בפצועים הרבים. מרבית הפצועים סבלו מכוויות קשות, מפגיעה של רסיסי עץ ומתכת ואף מקטיעות.

תושבי אילת נרתמו מיד לפעולות החילוץ וההצלה: העבירו פצועים לבית החולים במכוניותיהם והתנדבו לעבודות סיוע ועזרה בבית החולים, כדי לשחרר את אנשי הצוות הרפואי לטיפול בפצועים. רבים מתושבי העיר הגיעו לבית החולים במטרה לתרום דם. באותו ערב נתרמו יותר מ-150 מנות דם, בין השאר אותרו תורמי דם באולם הקולנוע המקומי.

עוד באותו לילה העביר חיל האוויר עשרות פצועים לטיפול בבתי החולים בצפון: תל השומר, בילינסון והדסה. במקביל ביקרו במקום האסון הרמטכ"ל חיים בר לב, ראש אג"מ דוד אלעזר, אלוף פיקוד דרום אריאל שרון, מפקד חיל הים אברהם בוצר, הרב הצבאי הראשי שלמה גורן וקצינים בכירים נוספים.

למחרת פעלו באזור הפיצוץ חבלנים מחיל ההנדסה שפירקו מוקשים שהתפזרו בשטח ופינו גרוטאות.

החקירה

למחרת האירוע מינה הרמטכ"ל חיים בר לב ועדת חקירה לבדיקת נסיבות האסון. בראש הוועדה עמד דוד לסקוב, מהקצינים הבכירים של חיל ההנדסה הישראלי.

ועדת החקירה קבעה כי בתוך המשאית התפוצץ מוקש נגד אדם שהיה חמוש בניגוד לנהלים. הפיצוץ הזה גרם להתפוצצות של שישה טון תחמושת שהיו על המשאית. הוועדה המליצה להעמיד לדין באשמת רשלנות כמה קצינים שהיו מעורבים בהעמסת המשאית בחומרי הנפץ.

רשימת החללים

חוסר הנצחה

להבדיל מאירועים דומים אחרים נשאר אירוע פיצוץ משאית התחמושת ללא מצבה או תהליך הנצחה כלשהו. הסיבה העיקרית לכך היא הפיזור של הנפגעים בין יחידות צה"ל השונות, חיל הים, חטיבת הצנחנים, חיל האוויר, חיל הלוגיסטיקה, חיל התקשוב, חיל השריון. מרבית הנפגעים היו מחיל הים, כמחציתם עובדי מספנת חיל הים, תושבי אילת. הוראות משרד הביטחון אינן מכירות באזרחים עובדי צה"ל כחללי צה"ל. בהתייחס לכך שהאסון היה אירוע שיכול להימנע הורחק הנושא מהתודעה הציבורית. אנשי הצבא שנהרגו באירוע מוזכרים בשמם בעצרות הזיכרון החיליות והאזרחים עובדי צבא לא מוזכרים אלא על ידי משפחותיהם.

מקורות וקישורים

• ירון דרוקמן, לפתע נדלק הגיהנום - אסון פיצוץ הנשק באילת. השבוע לפני, באתר ynet, 23 בינואר 2016
• אורי פורת, הגיהנום נדלק באילת ידיעות אחרונות 31 ינואר 1970.
• איתן הבר, חקירה העלתה שאסון אילת היה תאונה ידיעות אחרונות י"ח בשבט תש"ן.
• ברוך מאירי, אסון נורא באילת, מעריב (עיתון), 25 בינואר 1970

הערות שוליים