אשת איוב

חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אשת איוב היא אישיות מהתנ"ך, אשר אינה מזוהה בשמה אלא בשם בעלה. דמותה מופיעה בפסוק אחד בלבד בספר איוב (פרק ב', פסוק ט').

דמותה

השטן מטיל דופי בדמותו החיובית של איוב ומסית את ה' לפגוע בו. על אף כל הניסיונות, ממשיך איוב להיות נאמן לה'. על רקע האסונות שניקרו לאיוב, ניצבת אשתו, וזו הפעם היחידה בספר איוב שהיא מופיעה בסיפור (פרק ב', פסוק ט'): וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ; בָּרֵךְ אֱלֹקִים, וָמֻת. לאחר דברים אלו היא נעלמת מן הסיפור ולא ידוע מה עלה בגורלה. בפרק מ"ב, פסוקים י"ג-ט"ז כתוב כי לאיוב נולדו עשרה ילדים אחרים, במקום אלה שמתו על ידי הרוח הגדולה (א', י"ט), אך מהכתוב לא ברור אם ילדים אלו נולדו מאשתו הראשונה של איוב או מאישה אחרת. הכתוב אינו מוסר את שמה של אשתו. אשת איוב היא דמות משנית אשר באה להאיר את דמותו החיובית של איוב. חשיבותה – בהבלטת צדקתו של איוב: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי--גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹקִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל. נראה כי התפקיד שהיא ממלאת הוא תפקיד הזהה לתפקיד השטן, המופיע בפרקים א-ב. היא מסיתה את איוב כשהיא משתמשת בביטוי: בָּרֵךְ אֱלֹקִים, וָמֻת[1]. השימוש בלשון זהה מעורר דמיון לדברי השטן: אִם-לֹא עַל-פָּנֶיךָ, יְבָרְכֶךָּ (א', י"ב).[2] האישה מתפקדת כמקבילה לשטן, השב משוט בארץ להתייצב על ה'. וכשם שהשטן הסית ונעלם, כך היא, הסיתה ונעלמה.

תיקון סופרים

בפרק ב', פסוק ט' נעשה תיקון סופרים. על פי המסופר, איוב איבד את כל שהיה לו - את בניו ואת בנותיו, את רכושו ואף בהמשך את בריאותו. איוב יושב ומתאבל, ואשתו מבקשת ממנו להודות שאינו מאמין עוד. כאן נעשה תיקון סופרים מחשש לפגיעה בה'. בפסוק זה מתכוונת אשת איוב למילה "קָלֵּל" ולא למילה "בָּרֵךְ".

איוב מתייחס לדברי האישה בבוז ובסלידה רבה. יחד עם זאת ניתן לומר, שהיא משמשת עזר כנגדו בכך שהיא מעוניינת, שיבוא הקץ ליסוריו.

זיהוי שמה ומוצא משפחתה

זיהוי שמו של איוב כיובב מצוי בתרגום השבעים לתורה ובספר דברי איוב. על-פי ספר דברי איוב, המשתייך לספרים החיצוניים, אשתו של איוב נקראה סיטיס. על-פי הספר אשתו מתה כחלק מהניסיונות, שהועמד בהם, ולאחר מכן נשא לאישה את דינה, בת יעקב ולאה: ואתם משפחה נבחרה כבודה מזרע יעקב אבי אמכם: אני מבני עשו אחי יעקב אשר בתו היא דינה אמכם וממנה תולדותיכם (א, ד'-ה') בבראשית רבה, פרשת וירא, נ"ז נדרש כך: "אבא בר כהנא אמר בימי יעקב דאמר ר' אבא בר כהנא דינה אשת איוב". נישואין בין דינה ואיוב ממשיכים את הקרבה בין יעקב לעשיו לדורות הבאים ובכך מעצימים את דמותו של איוב כגיבור עצמאי וצדיק ושיוך דמותו לבת ישראל מעניק לספר לגיטימציה בין ספרי הקאנון.[3]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ על השימוש בשורש המנחה ב-ר-כ ראו: מרטין בובר, דרכו של מקרא, ירושלים, מוסד ביאליק 1997, עמ' 341.
  2. ↑ השוו: שמות כ"ב, כ"ז: אֱלֹקִים, לֹא תְקַלֵּל; וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ, לֹא תָאֹר. וספר מלכים א' כ"א, י .
  3. ↑ יאיר זקוביץ ,צבת בצבת עשויה מה בין מדרש פנים מקראי למדרש חוץ מקראי, תל אביב, עם עובד,2009, עמ' 172.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.