אתרוג מרוקאי
אתרוג מרוקאי הוא זן אתרוג אשר מקורו במרוקו, ואשר עיקר גידולי זן זה גדלים באזור אסאדס במרוקו.
אתרוג מתוק
אתרוג מרוקאי תואר על ידי פרופסור הנרי שאפו, כאתרוג מתוק, אתרוג שציפתו מכילה מעט חומצה. הוא גילה כי באתרוגים או לימונים חמוצים יותר, צידה הפנימי של קליפת החרצנים הוא אדום, הצד החיצוני של פריחת העץ סגלגלה, והניצנים בצבע אדמדם-סגול. באתרוג מרוקאי, שאינו חמוץ, אין צבעים אדומים או סגולים בחלקי הפרי והעץ. איפיון זה של האתרוג המרוקאי אוזכר בספר היסוד על הדרים, "תעשיית ההדרים", אשר פורסם בשנת 1967.[1]
שאפו היה כנראה הראשון שתיאר זן זה של אתרוג בפירוט, יחד עם איורים של הצורות הרבות של פירות העץ, מאפייני השיח, העלים, והפריחה. שאפו גם ציין כי האתרוג המרוקאי גדל רק באזור אסאדס לצורך מצוות ארבעת המינים, והוא מלבני בצורתו, לא חמוץ ויבש למדי, שונה באופן בולט מן האתרוג המעוגל, שהוא חומצי ועסיסי, אותו ניתן למצוא בשאר חלקי מרוקו ואשר משמש למזון.[2]
זהו אחד משני זני אתרוגים מתוקים, הנוסף הוא אתרוג קורסיקאי.
האתרוג המרוקאי ביהדות
המועד המדויק שבו החל השימוש באתרוג המרוקאי כאחד מארבעת המינים, אינו ידוע. על פי מסורת יהודי מרוקו, האתרוג המרוקאי מלווה אותם מאז הוגלו למרוקו לאחר חורבן בית שני. מאז זכה אתרוג זה להערכה רבה בקהילות יהודי צפון אפריקה ורבניהן, מבלי שהתעוררו מחלוקות באשר לכשרותו של פרי זה.[3]
הערות שוליים
- ↑ Herbert John Webber and Leon Dexter Batchelor, The Citrus Industry. לחפש "Sugar or Acidless Oranges"
- ↑ Un curieux cedrat Marocain (1950) Rev. Intl. Bot. Appl. Agr. Trop. 30:506–514.
- ↑ אביחי בן ססי, האתרוג המרוקאי. דורות, תמוז, תשע"ד. עמ' 69-77
רישיון cc-by-sa 3.0