בילה פריינד

בילה פריינד

בלה (לאה) פריינד[1] (נולדה ב-1949) היא אישה ישראלית- ירושלמית שהתפרסמה בשנת 1992[2][3] כשהגנה בגופה על מחבל פלסטיני מפני המון מבקש נקמה, זמן קצר לאחר ביצוע פיגוע דקירה.

תולדותיה

נולדה בבית חרדי-חסידי וציוני. במלחמת העולם השנייה הובלו הוריה למחנה עבודה בכפייה ולמחנה השמדה באושוויץ. הם שרדו, עלו לארץ ישראל והתיישבו במושב ליד ירושלים; אביה שירת בצה"ל. בלה נישאה לאברהם פריינד, בנו של רבי אשר פריינד. לבני הזוג נולדו שמונה ילדים. במקצועה היא עובדת סוציאלית ויועצת נישואין, היא ובעלה סייעו בבניית המוסדות יד עזרא.

האירוע בו התפרסמה

ב-12 במאי 1992 דקר עדנאן אלאפנדי, מחבל ערבי בן 21 ממחנה הפליטים דהיישה, שני ילדים יהודים ליד שוק מחנה יהודה. לאחר האירוע דלק המון זועם אחר המחבל. יריות נורו, לבסוף נתפס המחבל בחניון. המחבל שכב על הקרקע, וההמון הכה אותו נמרצות. פריינד, שעברה במקרה במקום, ראתה את המקרה, הצליחה להסתנן בין האנשים ולהגיע אל המחבל. היא גוננה עליו בגופה, בעת שאנשים כינוה: "אוהבת ערבים!", בעטו בה, הכו אותה באגרופיהם, אמו של אחד הילדים הפצועים קיללה אותה; ומאוחר יותר אמרה כי זעמה על פריינד גדול מזעמה על המחבל. כעבור 27 דקות, הגיעה המשטרה למקום ועצרה את המחבל.

תגובות ופעילות ציבורית בעקבות האירוע

המעשה של פריינד זכה לשבחים אך גם לביקורת, ועורר פולמוס ציבורי והדים בינלאומיים. בין היתר (על פי טענת עיתון אמריקאי), פסק הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, הרב הראשי לישראל, כי מאחר שהמחבל לא היווה עוד סכנה הרי שפריינד נהגה כהלכה.[4] כעבור כחודש אמרה פריינד בראיון לעיתון ניו יורק טיימס:

"אכן, הערבי דקר ילדים. למרות זאת, כיהודים - בני העם הנבחר, עלינו לקחת נשימה עמוקה בטרם ניטול את החוק לידינו. אנשים זעקו לעברי אחרי הדקירה: "עין תחת עין!", אך זהו נושא קריטי של דיני נפשות, שבעבר היו מוכרעים על ידי חברי הסנהדרין".[5]

כעבור שנה קיבלה פריינד פרס על התנהגותה מארגון "The Society for a Better Israel".

בשנת 1997 יסדה פריינד, בצוותא עם אילנה רביד, את ארגון "שילוב", שנועד להוות ארגון-גג לכל הארגונים הפועלים בתחום הסובלנות וקירוב הלבבות בין חרדים וחילונים בישראל. "ירושלים לא חרבה משום שאנשים חדלו לכבד את השבת, אלא משום שלא כיבדו אחד את השני", אמרה בראיון ביחס לפעילותה בארגון. על הימנעות החרדים משירות בצה"ל אמרה פריינד כי "הצבא הוא סוגיה קשה. אני מבינה כיצד אנשים מרגישים ביחס לאלה שאינם משרתים, דתיים ושאינם דתיים", וזיהתה את עצמה פוליטית עם מפלגת אגודת ישראל.[6]

בשנת 1999 הצטרפה להנהגת היוזמה קצרת הימים בראשות עופרה מאירסון להתמודדות בבחירות לכנסת החמש עשרה בראש מפלגת הנשים "ייצוג שווה".

ב-2001 איבדה חבר קרוב בפיגוע בעטרות. בעקבות הפיגוע אמרה בראיון ל-ynet שאינה מצטערת על שהגנה על המחבל שמונה שנים לפני כן, מפני ש"אנחנו לא כמוהם".[7]

להקת "הדג נחש" כללה באלבומה "לזוז" שיר בשם "בלה בליסימה", שנכתב בעקבות האירוע. מן השיר עולה, כי חברי הלהקה משבחים את המעשה של בילה פריינד, ומצרים על כך שדמותה נשכחה מן הזיכרון הציבורי.[8]

בשנת 2005, בעקבות הלינץ' בשפרעם, כתב העיתונאי עוזי בנזימן: "בניגוד לבלה פרוינד, לא נמצא בשפרעם אדם אחד שישכב על הרוצח הכפות, עדן נתן זדה, וימנע בכך את הלינץ' שביצעו בו תושבים נסערים."[2]

בחודש דצמבר 2013 יצאה פריינד באופן פומבי נגד שחרור מחבלים במסגרת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, לאור העובדה שעדנאן אלאפנדי, המחבל שאת חייו הצילה היה צפוי להשתחרר, מה שאכן בוצע.[9]

לקריאה נוספת

  • Ted Gottfried, Stephen Alcorn, Heroes of the Holocaust, Twenty-First Century Books, 2001

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.