בית חינוך עיוורים

בניין הפנימייה המקורי; אדריכל: צ'ארלס טגארט

בית חינוך עיוורים (נקרא בית חינוך עיוורים לבני ישראל) הוא מוסד ירושלמי להוראה ושיקום של בני נוער ובוגרים הלוקים בעיוורון ובעלי צרכים מיוחדים. המוסד הוקם בשנת ה'תרס"ב - 1902, ומשנת 1932 הוא נמצא ברחוב דגל ראובן אשר בשכונת קריית משה בירושלים.

מטרות

בית חינוך עיוורים שואף להכשיר עיוורים ולקויי ראיה לחיים עצמאיים ככל הניתן בקהילה. המטרה המרכזית היא יצירת הזדמנויות לאוטונומיה מלאה בתחומים חינוכיים, חברתיים, תוך אישיים ותעסוקתיים, על מנת להביא את העיוור לתפקוד עצמאי מרבי. בית חינוך עיוורים רגיש לצרכים המשתנים של אוכלוסיית העיוורים במציאות המודרנית. עמדתו המסורתית כ-"מתחזק" עיוורים כל ימי חייהם, הפך למוסד המקנה כלים לימודיים-חברתיים לעיוור לקראת יציאתו מן המוסד ושילובו בקהילה.

ארגון

במוסד שתי חטיבות: החטיבה החינוכית-שיקומית הכוללת בית ספר, פנימייה ומערך טיפולי-שיקומי לילדים ולנוער, והחטיבה לשרותי קהילה, המספקת שירותי טיפול, שיקום ומסגרת חברתית הן למבוגרים והן לתלמידים צעירים המשולבים בחינוך הרגיל. כמו כן כולל המוסד ספרייה המצוידת בספרי ברייל בתחומי לימוד מגוונים, ובספרים מוקלטים - ביניהם ספרים תורניים וספרי קריאה וכן מרכז ספורט ייעודי לעיוורים הכולל בריכת שחיה, אולם ספורט וחדר כושר מפואר.

בתפקיד המנכ"ל משמש מר חיים רשלבך, מנהלת בית הספר היא גב' רחל סקרוביש ויועצת בית הספר היא גב' מנוחה טרופ.

היסטוריה

ראשית המוסד בעיר העתיקה בירושלים. ליד בית הסוחר נחום נתנזון[1] נפגע ילד עיוור שלא היה שייך לשום מסגרת חינוכית או תעסוקתית, דבר שהביא אותו ואת חיים מיכל מיכלין, מנחם וולפינזון, אברהם משה לונץ (העיוור בעצמו) וד"ר גרשון יצחק קרישבסקי לייסד מסגרת חינוכית ותעסוקתית לילדים עיוורים על מנת שיזכו לחינוך ולא ישוטטו ברחובות[2][3].

הנהלת המוסד קיימה בחג החנוכה, חג האורות, נשף גיוס כספים למוסד[4].

לאחר זמן מה עבר בית החינוך לפינת רחוב הנביאים ורחוב מונבז (בשולי מגרש הרוסים), בבית זה ממוקמת כיום (2011) עמותת "משכן הראייה", המטפלת בכבדי ראייה באמצעות ציוד והדרכה אישית.

בשנת 1931 נרכש עבור בית החינוך שטח קרקע גדול בשכונת קריית משה, באזור בשולי העיר שהיה אז שומם. באוקטובר 1931 הונח אבן פינה לבניין החדש[5]. כיום ניצב בניין בית חינוך עיוורים במרכז השכונה, סמוך לכניסה הראשית לעיר. מנהל המוסד בשנות ה-30 וה-40 היה אברהם-חיים שאג.

הבניין המרכזי היה בניין הפנימייה, שתוכנן על ידי צ'ארלס טגארט (שתכנן גם את מצודות המשטרה הבריטית הידועות כמצודות טגארט) תלמידים הגיעו למוסד מכל הארץ. בניין בית הספר הוקם בשנות החמישים.

העובדים במוסד פיתחו בעצמם כלים ושיטות לחינוך, הוראה, שיקום והדרכת ילדים עיוורים ושילובם בקהילה.

  • בית חינוך עיוורים ירושלים 1921, נערה לומדת לקרוא מפה
  • בית חינוך עיוורים ירושלים 1921, תזמורת כלי נשיפה

פרויקטים

בתוך בית חינוך עיוורים ישנו פרויקט הנקרא נוער יחד, נוער עיוור ולקווי ראיה הלומדים במסגרות חינוך רגילות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ דוד תדהר (עורך), "הרב נחום נתנזון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 316.
  2. ↑ רחשי לב, השקפה, 28 בפברואר 1902
  3. ↑ בית חנוך עורים לבני ישראל בירושלים, הצופה, 4 באוגוסט 1944
  4. ↑ חנכה, השקפה, 14 בדצמבר 1904
  5. ↑ חגיגת ירית אבן הפנה, דואר היום, 7 באוקטובר 1931
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.