בקעה להתגדר בה

בִּקְעָה להתגדר בה או מקום להתגדר בו הוא ניב שמקורו בתלמוד, המתאר מצב בו יש תחום שלא נלמד ונחקר עד כה, או שלא נפסקה בו הלכה (בלשוננו כיום: לָאקוּנָה), עד שהגיע אדם ו"התגדר" בתחום זה; כלומר - למד וחקר אותו, או פסק בו הלכה.

בתלמוד נכתב כך:

... רבי אלעזר אשכחיה [=פגש את] לזעירי, אמר ליה: איכא תנא דאתנייה לרב כחל [=האם מישהו לימד את האמורא רב מה דינו של "כחל"]? אחוויה [=שלח זעירי שאלה זו] לרב יצחק בר אבודימי, אמר ליה: אני לא שניתי לרב כחל כל עיקר [=אני לא לימדתי את האמורא רב דין זה]; [אלא] רב בקעה מצא וגדר בה גדר (כלומר, באופן עצמאי הוא מצא נושא שהחליט לפסוק בו הלכה לבד).

המילה "בִּקְעָה" משמשת בהקשר זה כפרפראזה על הדיון ההלכתי בדיני שכנים בתחילת מסכת בבא בתרא, העוסק בהבחנה שבין גינה לבקעה; המשנה קובעת כי "גינה" הוא מקום שנהוג לגדור אותו, ואילו בקעה היא מקום שלא נהוג לגדור אותו.[1] כלומר, בביטוי זה נעשה שימוש במושג בקעה, כמקום שנהוג שלא לגדור אותו, כדי לתאר תחום שלא נלמד ולא נחקר עד כה, ומי שלומד או חוקר תחום זה נחשב כמי שגודר את הבקעה.

בימינו הורחבה משמעות הביטוי, והיא כוללת כל מצב שבו יש תחום הפתוח לפרשנויות שונות.

הערות שוליים

  1. ↑ משנה, מסכת בבא בתרא, פרק א', משנה א'.
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.