בקעת סח'נין

קיבוץ אשבל על רקע בקעת סכנין

בקעת סח'נין (גם בקעת סכנין) היא בקעה קטנה בצפון הגליל התחתון המרכזי (לב הגליל), השוכנת בין רכס יטבת מדרום ובין בקעת בית הכרם מצפון.

בבקעה שני ערים וכפר גדול - סח'נין במערב, עראבה במרכז ודיר חנא במזרח. בתקופת בית שני ובתקופת התלמוד שכנו בבקעה היישובים היהודיים סכנין, ממנה יצאו רבי חנינא בן תרדיון ורבי יהושע דסכנין, וערב, ממנה יצא חנינא בן דוסא.

במקורות חז"ל נזכרת הבקעה בשם בקעת סכני - "תנו רבנן כמימי אדמה מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם ... רבי עקיבא אומר מבקעת יודפת רבי יוסי אומר מבקעת סכני רבי שמעון אומר אף מבקעת גנוסר"[1].

את הבקעה תוחמים ממזרח הר חזון ונחל צלמון, מדרום רכס הרי יודפת, ממערב גבעות גוש שגב ומצפון רכס הרי שגור.

גובה הבקעה הוא כ-200 מ"ר מעל פני הים, ורוב שטחה הוא חקלאי. מהקצה המערבי של הבקעה יוצא לכיוון צפון נחל סכנין, אחד מיובליו של נחל חילזון.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף כ עמוד א; וכן תוספתא, מסכת נידה, ג, ה.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.