ברוך נחשון

ברוך נחשון (נולד בט"ו באב ה'תרצ"ט, 30 באוגוסט 1939) הוא צייר ישראלי, מקורב לחסידות חב"ד, תושב קריית ארבע.

ביוגרפיה

נחשון נולד בחיפה. עוד בילדותו אהב להתבונן בנוף ההררי שנשקף מביתו. לדבריו: "בכל בוקר ראיתי את רועי-הצאן הערביים, עולים בהר, אל המרעה וחוזרים לעת ערב. אהבתי את הצמחים שנחבאו בין הסלעים והשתעשעתי בבוץ, המחליף צורותיו עם כל מדרך כף רגל. העדות המוסמכת על כשרוני, שמעתי מפי הגננת שלי, שהעניקה לי דף וצבעים, כל אימת שעשיתי מהומות בגן הילדים. בבית הספר, לא היה שום דבר שהרחיב את דמיוני, ולא נותר לי, אלא, לבהות בתקרה הלבנה ולהשתעשע בדמיונות".

מגיל 11 ועד גיוסו לצבא, למד אצל האמן שלמה נראני (נרינסקי) תלמידו של פול סזאן שפתח לו שער לאמנות היפה. למד בישיבת כרם ביבנה, כשהתחיל לשמוע על חב"ד ועל הרבי מנחם מנדל שניאורסון נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד, לאחר כשנה שירת בצבא, בתשכ"ה התחתן עם שרה, ונסע עם רעייתו לניו יורק, הם ביקרו אצל האדמו"ר מחב"ד שהעניק לו מלגה לשנת לימודים בעיר, ואמר לו: "דורות רבים עברו וחוש הציור בכשרות לא ניתקן – ואתה תתקן".

לאחר מלחמת ששת הימים, הצטרף אל הקבוצה הראשונה של המתנחלים בחברון. בשנים הראשונות הסתובב ברחבי העיר וצייר בשחור לבן. לימים, פתח גלריה ליד מערת המכפלה.

נחשון מספר: "בהשגחה-אלוקית פגשתי בזקן מחסידי ברסלב שהורה לי לומר, במשך 40 לילות, מחצות הלילה ואילך את כל ספר התהילים. מאז, קבלתי השראה מופלאה ואותה תרגמתי לצורה וצבע".

כעבור 15 שנה פתח תערוכה במרכז העולמי של חב"ד בתערוכה זו ביקר הרבי מחב"ד, בביקור יחיד מסוגו, ואף העיר את הערותיו על פרטי הציורים^[1][2][3]. כמו כן ערך תערוכות באוסטרליה, בארגנטינה, הונג-קונג, ארצות הברית ועוד.

לברוך ולשרה 5 בנים ו-5 בנות. חתנו, ויקטור עטיה, הוא שליח חב"ד בחברון. חתנו ארז קרלנשטיין, מנכ"ל מוסדות חב"ד ברחובות.

יצירתו

ביצירותיו, מתרגם נחשון לשפת הציור מחזות מסיפורי המקרא וממדרשי חז"ל, ממראות הטבע ומהחזיונות של הנביאים. יש ביצירותיו השפעות מהאמנות הפרסית וההודית ומכל מה שמגיע אליו מהלימוד בכתבי הקודש.

נחשון משתדל להפיק הרמוניה מלאה, בצבעים ובצורות ומשתמש הרבה בדימויים יהודיים כמו בית המקדש, מנורת שבעת הקנים, נרות, רימונים ושופרות. נחשון מספר כי: "בטרם שאתחיל ואחרי שאני מסיים, אני מודה לה', שנטע בי את הכשרון, ההשראה והיכולת".

סגנון העבודות של ציורי השמן על הקנבס הנו ריאליסטי-נאיבי.

השפעה

דמותו הייחודית של נחשון כאמן יהודי חסידי, היוותה השראה לסופר חיים פוטוק שעליה ביסס את התמה בספרו "שמי הוא אשר לב" ("My Name Is Asher Lev") המספר על בחור צעיר, המבקש להפוך לצייר. העלילה עוסקת בנפתוליו עם הצדדים ה"טמאים" של אמנות הציור, תוך לבטים מול המשפחה והרבי^[4].

פרשת קבורתו של אברהם ידידיה נחשון

בחורף 1975 נולד תינוק למשפחת נחשון בקריית ארבע. ברית המילה נערכה במערת המכפלה, והייתה הראשונה שנערכה שם, חרף איסור הממשל הצבאי, והתינוק נקרא בשם אברהם ידידיה נחשון. כעבור ארבעה חודשים נפטר התינוק ממוות בעריסה, ואימו שרה החליטה כי התינוק יקבר בבית העלמין העתיק בחברון, שמאז הרוגי הטבח בתרפ"ט לא נקברו בו יהודים. הממשלה התנגדה לקבורה זו, והוראה על כך יצאה מראש הממשלה דאז יצחק רבין, ושר הביטחון שמעון פרס. אולם בעקבות התעקשותה של האם, הסכים לבסוף שר הביטחון, לקבורת התינוק בבית הקברות. היישוב היהודי בחברון רואה בקבורה זו את הצעד הראשון בחידוש היישוב היהודי בתוך העיר חברון, שכן בעקבות הקבורה עלה צורך להציב שמירה על בית הקברות, דבר שהחל את הנוכחות האזרחית בתוך חברון עצמה^[5]. בין הדמויות הבולטות שעסקו בשמירה על בית הקברות היה פרופ' בן ציון טבגר, שפעל רבות לשחזורו ולהחזרת היישוב היהודי בחברון.

לקריאה נוספת

• מאיר עוזיאל, חופש הביטוי, מעריב, 4 בפברואר 2004
• הכול בגלל ניגון קטן, שיחת השבוע גיליון 38, י' באלול תשמ"ז

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ברוך נחשון (באנגלית)
• עפרה לקס, ‏צייר בשליחות הרבי, באתר בשבע - ערוץ 7, 15 בינואר 2004
• לראות חסידות, קרוב אליך גיליון 60

הערות שוליים