גקרוקס
| גקרוקס | ||
|---|---|---|
  | ||
| מיקומו של גקרוקס בקבוצת הצלב הדרומי | ||
| נתוני תצפית | ||
| שמות נוספים | γ בצלב הדרומי, גליזה 470 | |
| סוג | ענק אדום | |
| בהירות | 1.59 | |
| נטייה | 47.5684″ 06′ 57°- | |
| מאפיינים פיזיים | ||
| בהירות מוחלטת | 0.56- | |
| מרחק | 2 ± 88 שנות אור | |
| רדיוס | 113 רדיוסי שמש | |
| מסה | 3 מסות שמש | |
| עוצמת הארה | פי 140 מהשמש | |
| טמפרטורה | 3,400 K | |
גקרוקס או γ בצלב הדרומי (נקרא גם גליזה 470) הוא הכוכב השלישי בבהירותו בקבוצת הכוכבים הצלב הדרומי (Crux) ואחד הכוכבים הבהירים בשמי הלילה.
כוכב זה הוא אחד מששת הכוכבים שמופיעים על דגל אוסטרליה. פרוש השם הוא קיצור של גמא - קרוקס, כלומר של גמא בצלב הדרומי.
מיקום
גקרוקס נמצא כמעט על המשכו של הקו המחבר את אלפא בקנטאור ואת בטא בקנטאור - הכוכבים המצביעים על הצלב הדרומי.
הקו המחבר את גקרוקס ואקרוקס מצביע בקרוב לכיוונו של הקוטב השמימי הדרומי.
מאפיינים
גקרוקס הוא ענק אדום במרחק של כ-88 שנות אור והוא הענק האדום הקרוב ביותר למערכת השמש. הכוכב הוא מסוג ספקטרלי M3.5 III עם טמפרטורה של כ-3,400 קלווין ועוצמת הארה פי 140 מהשמש באור נראה, אבל פי 1,500 מהשמש אם כוללים גם את התחום התת אדום שבו נפלטת ממנו מרבית הקרינה.
מסתו של הכוכב היא כ-3 מסות שמש ורדיוסו הוא פי 113 מרדיוס השמש - כחצי יחידה אסטרונומית, והוא מתיך בליבתו הליום לפחמן ולחמצן. בדומה לכוכבים אחרים מסוג זה, בהירותו של גקרוקס משתנה מעט באופן סדיר למחצה במחזוריות של כ-90 ימים, אך השינוי קטן מכדי להראות בעין. הכוכב צפוי בסופו של דבר להתכווץ ולהפוך לננס לבן כאשר שכבותיו החיצוניות יתפשטו החוצה ויהפכו לערפילית פלנטרית.
מדידות ספקטרוסקופיות של גקרוקס מראות קווי בליעה אופייניים לבריום, יסוד שאינו מצוי בדרך כלל בכוכבים מסוג זה. הסבר מקובל לתופעה הוא שבעבר היה לגקרוקס בן זוג שסיים את התפתחותו כננס לבן והוא המקור לבריום, אך אין עדויות אחרות לקיומו של ננס לבן בקרבתו של הכוכב.
במרחק זוויתי של כשתי דקות קשת מגקרוקס ניתן להבחין באמצעות משקפת או טלסקופ קטן בכוכב לבן מסוג ספקטרלי A עם בהירות מדרגה 7, אך זהו כוכב שאינו קשור לגקרוקס ונמצא למעשה במרחק גדול לפחות פי 4 ממנו ורק במקרה שניהם נמצאים על אותו קו ראיה.
קישורים חיצוניים
| הכוכבים הבהירים בקבוצת הצלב הדרומי | ||
|---|---|---|
|
