ג'וזף לוטון קולינס

ראשית חייו

קולינס נולד ב-1 במאי 1896 בניו אורלינס, לואיזיאנה למשפחה ממוצא אירי. ביוני 1913 נכנס קולינס לווסט פוינט, וב-20 באפריל 1917 סיים את לימודיו ומונה ללוטננט משנה בצבא ארצות הברית. יחד מו סיימו גם מת'יו רידג'וויי, מארק קלארק, נורמן קוטה, ועוד רבים אחרים שהגיעו לתפקידי פיקוד בכירים במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה.

קריירה צבאית

קולינס צורף לרגימנט הרגלים ה-22, ואף לחם עמו בחזית המערבית. במאי 1917 הועלה קולינס לדרגת לוטננט, ובאוגוסט הועלה לדרגת קפטן באופן זמני, שאושרה ביוני 1918. בספטמבר 1918 מונה למפקד הגדוד ה-3 ברגימנט ה-22, ובאוקטובר מונה למפקד הגדוד ה-3 ברגימנט ה-18. לאחר סיום המלחמה נשאר קולינס בגרמניה, ומילא תפקידי מטה שונים.

בשנת 1921 התחתן קולינס עם גלאדיס אסטרברוק, ובמהלך השנים הבאות מילא תפקידי מטה שונים בצבא. באוגוסט 1932 הועלה קולינס לדרגת מייג'ור, ונשלח לפיליפינים שם כיהן כקצין מטה. בשנים 1937–1938 למד קולינס במכללות הצבאיות, ולאחר מכן מונה למדריך באקדמיה הצבאית. באוגוסט 1940 הועלה לדרגת לוטננט קולונל, וביוני 1941 מונה לראש מטה הקורפוס ה-7.

מלחמת העולם השנייה

לאחר המתקפה על פרל הארבור בדצמבר 1941, הועלה קולינס לדרגת קולונל. בפברואר 1942 הועלה לדרגת בריגדיר גנרל, ובמאי אותה שנה הועלה לדרגת מייג'ור גנרל. קולינס שימש כראש מטה פיקוד הצבא בהוואי, ולאחר מכן מונה למפקד הדיוויזיה ה-25, עמה לחם בקרב גוודלקנל ובמערכה על ניו ג'ורג'יה. בעת מינויו למפקד הדיוויזיה, היה קולינס מפקד הדיוויזיה הצעיר ביותר בצבא, ועל תפקודו בקרבות קיבל את הכינוי "ג'ו הברק".

בשנת 1944 מונה קולינס למפקד הקורפוס ה-7, ובכך היה למפקד הקורפוס הצעיר ביותר בצבא. קולינס פיקד על הקורפוס במהלך כל הלחימה בחזית המערבית, ובכלל זה במהלך הפלישה לנורמנדי, המערכה בנורמנדי, מבצע קוברה, קרב פאלז, קרב יער הורטגן, קרב הארדנים ופלישת בעלות הברית המערביות לגרמניה. באפריל 1945 קיבל קולינס דרגת לוטננט גנרל זמנית, וביוני אותה שנה קיבל דרגת קבע של בריגדיר גנרל.

לאחר המלחמה

באוגוסט 1945 מונה קולינס לסגן הרמטכ"ל של זרוע היבשה בצבא, ובדצמבר אותה שנה מונה למנהל המידע של צבא ארצות הברית. בשנת 1947 מונה קולינס לסגן ראש מטה צבא ארצות הברית, ובינואר 1948 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל.

ב-16 באוגוסט 1949 מונה קולינס לראש מטה צבא ארצות הברית, ופיקד עליו במהלך מלחמת קוריאה וכן במהלך ביסוס נאט"ו. בשנת 1953 מונה קולינס לנציג ארצות הברית בנאט"ו, ובשנת 1954 נשלח כנציג צבא ארצות הברית לוייטנאם. בשנת 1955 חזר קולינס לתפקידו בנאט"ו, ובמרץ 1956 פרש מהצבא.

ב-12 בספטמבר 1987 מת קולינס בביתו בוושינגטון די.סי., ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, וירג'יניה.