דאגלס הייג
| דאגלס הייג Douglas Haig | ||
|---|---|---|
 | ||
| דאגלס הייג | ||
| לידה | 19 ביוני 1861 (159) אדינבורו, הממלכה המאוחדת  | |
| פטירה | לונדון, הממלכה המאוחדת | |
| כינוי | "אדון השדה"[1] "הקצב מהסום", "הקצב הייג"[2] | |
| השתייכות |  | |
| תקופת שירות | 1884–1920 | |
| דרגה |  | |
| תפקידים צבאיים | ||
|
מפקד דיוויזיית פרשים | ||
| מלחמות וקרבות | ||
| עיטורים | ||
|
| ||
.png.webp){kind=small}
פילדמרשל דאגלס הייג, הרוזן הראשון של הייג (באנגלית: Douglas Haig, 1st Earl Haig; 19 ביוני 1861 - 29 בינואר 1928). גנרל בריטי שהתפרסם בזכות לחימתו במלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
הייג נולד באדינבורו למשפחה של מזקקי ויסקי. הוא למד באוניברסיטת אוקספורד ומאז 1884 במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט . הוא החל את שירותו הצבאי בהודו ולאחר מכן עבר לשרת בסודאן ובדרום אפריקה.
בשנת 1906 מונה לאחראי על החינוך הצבאי במשרד המלחמה הבריטי. כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה עזר בהקמתו וארגונו של חיל המשלוח הבריטי (BEF), ונסע עמו לצרפת לסייע במאמץ המלחמתי מול גרמניה בחזית המערבית. בסוף שנת 1914, לאחר הצלחותיו בקרב מונס ובקרב איפר הראשון, מונה למפקד העליון של חיל המשלוח. בתפקידו זה נטל חלק בקרב על הסום (1916), בקרב אראס ובקרב איפר השלישי (1917).
לאחר המלחמה, כאות הערכה על פעילותו, קיבל את התואר "רוזן הייג הראשון". בשנת 1919 מונה לעמוד בראש כוחות הפנים (Home Forces) בבריטניה. בשנת 1921 פרש לגמלאות ונפטר שבע שנים לאחר מכן בלונדון, בשנת 1928 בהיותו בן 66. הייג היה מהמייסדים של הלגיון הבריטי המלכותי ושימש כנשיא הראשון שלו מהקמת הארגון בשנת 1921 ועד למותו.
דמותו של הייג ותפקודו במהלך מלחמת העולם הראשונה שנויים במחלוקת. רבים סבורים כי פקודותיו שלחו עשרות אלפי חיילים אל מותם ללא צורך, וקצינים ששירתו תחתיו במלחמה טענו כי כשל בהבנת תנאי הקרב.
