דבר הלמד מעניינו

המידה המדרשית דבר הלָמֵד מעניינו היא אחת משבע המידות של הלל הזקן ומשלוש עשרה המידות של רבי ישמעאל. לפיה, ניתן להפיק משמעות מקראית שאינה כתובה במפורש במקרא על סמך שחז"ל הבינו רוח מסוים בפרשה שבה מופיע פרט מסוים.

בימינו, תוקף מידה זו מחייבת את כל בני ישראל שגרים בחוצה לארץ לשמור על מצוות חובת הגוף שבתורה.

פעולת המידה

דבר בתורה שהוא סתום בהבנתו ניתן להבינו על סמך העניין הכללי בו מדבר בפרשה, או דבר הסמוך לו בפרשה^[1] יש גם מקרים שמידה זו מנצחת את הבנת פשט הכתוב בתורה מפורש (ראה לקמן).

דוגמאות

מקרה בו מידה זו מנצחת פשט מקראי הנהו בפרשת נזקי בהמה שבהמה נגח איש והרגו. התורה אומרת במקרה זו "וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת." (שמות כא כט). כלומר, לפי הבנת המקרא יש לבית הדין להעניש מוות את בעל הבהמה. והנה מידה זו הלומדת מעניין הפרשה (בפסוק הבא אחריו) שמדבר בעניין "כופר" ממוני "אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו.." (שמות כא ל) מצלת את בעל השור מהבנת כוונת המקרא לעונשו בגזר דין מוות.^[2]

ראו גם

ספרא לויקרא כב כח (שמדת גזירה שווה עדיף ממידת דבר הלמד מעניינו)

הערות שוליים