דבר שיש לו מתירין

דבר שיש לו מתירין הוא כלל בהלכות תערובות לפיו דבר שעתיד להיות מותר אינו בטל אפילו כאשר בשיעור גדול מאד של היתר מעורבת כמות קטנה של איסור. נוסף על כך יש להחמיר בספק דבר שיש לו מתירין ולהמתין עד שיגיע ההיתר.

הטעם שאינו בטל

לדעת רש"י והרמב"ם הטעם שדבר שיש לו מתירין אינו בטל הוא כיון שהדבר בהמשך הזמן יהיה מותר מעצמו, (לדוגמה: ביצה שנולדה ביום טוב) לכן לא רצו חכמים להשתמש בהיתר של ביטול ברוב[1]. לעומתם הר"ן מסביר ששונות היא הכלי לביטול, וכאשר דבר שיש לו מתירין מעורב ברוב היתר הוא אינו שונה דיו מההיתר ולכן ההיתר אינו יכול לבטל אותו[2].

באיסור דרבנן

לפי ההלכה גם איסור דרבנן אינו בטל כאשר המדובר על דבר שיש לו מתירין[3].

יוצאים מן הכלל

לפעמים גם דבר שיש לו מתירין בטל, כאשר האיסור אינו בעין. מסיבה זו פוסק רב מתנה שעצים שנשרו מהדקל בשבת מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן, כי למרות שלרב אשי דבר שיש לו מתירין אינו בטל אפילו באיסור מדרבנן של מוקצה, כאן האיסור אינו בעין שכבר החל להיישרף ולהשתנות ממראהו הראשון[4].

יישומים

חמץ - לדעת הרמב"ם חמץ בפסח נחשב כדבר שיש לו מתירין, וזו הסיבה שחמץ בפסח אוסר במשהו[5]. לעומת זאת לפוסקים אחרים אין החמץ נחשב כדבר שיש לו מתירין. יש שלדעתם דינו אינו במשהו, ויש שלדעתם הוא אינו בטל אך הדבר נובע מחומרתו של החמץ. הטענה שאין לחמץ מתירין נובעת מהיותו חוזר ונאסר בכל שנה, או משום שחכמים אסרו את החמץ שעבר עליו הפסח. במקרים אחרים החמץ נחשב שאין לו מתירין משום שאינו יכול להחזיק מעמד עד לאחר הפסח.

הערות שוליים

  1. ↑ רש"י לתלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ג עמוד ב.
  2. ↑ ר"ן לתלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נב עמוד א.
  3. ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יום טוב, פרק א', הלכה כ', משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות יום טוב, פרק ב', הלכה ו', שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקיג, סעיף א
  4. ↑ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ד עמוד ב
  5. ↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה ט'.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.