דייג

דייגי ישראל

דייג חובב בפארק הלאומי רמת גן

דייג בחוף חיפה

דייגי ישראל עוסקים בדייג דגי ים בים התיכון ובמפרץ אילת, ושל דגי מים מתוקים בים כנרת. האגף לדיג שבמשרד החקלאות מטפל הן בדייגים והן במדגה, כלומר גידול דגים בברכות (בעיקר דגי מים מתוקים) ובכלובים הצפים בים (דגי ים).

השיטות המופעלות בידי דייגי ישראל הן: דייג מכמורת, דייג הקפה, דייג ברשתות זימים, דייג במערכות חכות ובחכות בודדות. דייגי המכמורת פועלים בספינות (מכמורתנים) שאורכן בין 14 ל-28 מ'. שאר השיטות מופעלות מכלי שיט קטנים יותר. בסיסי הדייג הימי בישראל הם: נמל אילת בים סוף ונמל הקישון, נמל עכו, נמל יפו, נמל תל אביב ונמל אשדוד בים התיכון. בכנרת, עיקר הדייג מתנהל בטבריה, עין גב וגינוסר.

דיג ספורטיבי ישראל

דיג ספורטיבי הוא אחד מענפי הפנאי המובילים בישראל ועוסקים בו כ-70 אלף איש.^[1] שיטות הדייג הספורטיבי הנפוצות:

• ז'ירז'ור
• דיג פיתיונות
• טרולינג
• ג'יגינג - השיטה פותחה ביפן ואומצה בישראל בגלל האתגר וההצלחה המרובה.
• דיג בצלילה חופשית
• דיג מקיאק ודיג בצלילה חופשית מקיאק - בדיג מקיאק נעשה שימוש במספר שיטות דייג, בהן טרוליג ודיג בג'יגים. שיטות דייג אלו והשימוש בקיאקים לדיג מצריכים אימון על מנת לבצע אותם בבטחה במים עמוקים.

כל שיטות הדיג הספורטיבי מלבד דיג עם חכה מהחוף מצריכות רישיון דיג המונפק על ידי האגף לדיג וחקלאות מים שבמשרד החקלאות ופיתוח הכפר.^[2]

דייג בעולם

ארגון המזון והחקלאות הידוע כ-FAO, (ראשי התיבות של Food And Agriculture Organization), ארגון המסונף לאו"ם מפרסם מדי שנתיים דו"ח על מצב הדיג העולמי. על פי הדו"ח האחרון שיצא בשנת 2002 ומסכם את נתוני שנת 2000 מתפרנסים מדיג בעולם כיום כ-35 מיליון איש. 65% מדיג ימי, 15% מדיג בנהרות ובאגמים ו-20% מחקלאות ימית.

בארצות המפותחות יש מגמה בולטת של ירידה בכמות המועסקים בדיג, כמו בכל ענפי החקלאות. ביפן למשל ירד מספר הדייגים מכ-440,000 בשנות ה-70 ל-216,000, ובמקביל קיימת מגמה קבועה של הזדקנות האוכלוסייה העוסקת בדיג משום שמקצוע קשה זה אינו מושך צעירים. לדוגמה ביפן 32% מהדייגים הם בני למעלה מ-60. תופעה אופיינית נוספת לענף הדיג היא שרוב הדייגים הם עצמאים.

דייגים מבנגלדש

דייג בבריכות הדגים