דימה חטיב

דימה חטיב
לידה 14 ביולי 1971 (49)
דמשק, סוריה
עיסוק עיתונאות
מעסיק רשת אל-ג'זירה

דימה חטיבערבית: ديمة الخطيب) היא עיתונאית, משוררת ומתרגמת ילידת-סוריה. היא המנהלת של +AJ ,[1] שירות חדשות דיגיטלי עטור פרסים, באנגלית, ערבית וספרדית שהושק על ידי רשת המדיה ג'אזירה בסן פרנסיסקו, ארצות הברית. היא המנהלת הבכירה היחידה בקבוצת אל-ג'זירה ואחת ממנהיגות הנשים המעטות בתחום התקשורת הערבית.[2]

ביוגרפיה

חטיב נולדה בדמשק[3] לאם סורית ולאב פלסטיני. דימה חטיב דוברת שמונה שפות: ערבית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגזית, איטלקית, סינית, וגרמנית. היא הצטרפה לאל ג'זירה בשנת 1997 כמתמחה זוטרה בעיתונות מקוונת. חטיב התקדמה לתפקיד מפיקה, כתבת בסין ולאחר מכן לראש הלשכה באמריקה הלטינית. בשנים האחרונת היא פעילה בעיתונות המקוונת.

קריירה

חטיב סווגה בין הערבים המשפיעים ביותר ברשתות החברתיות.[4] היא זכתה להערכה במהלך המהפכות הערביות – האביב הערבי – על מתן עדכונים תכופים ופרשנויות על אירועים שהתרחשו וזאת באמצעות חשבון הטוויטר שלה.

דימה חטיב דיווחה ועדכנה במגוון נושאים, כולל מדיה חברתית, אמצעי תקשורת, אימהות, שירה, הרשות הפלסטינית ואחרים.

היא זכתה להכרה במהלך מלחמת עיראק, כמפיקת חדשות בזמן אמת בדוחה עבור ערוץ אל ג'זירה וכאשר התראיינה אצל וולף בליצר ולארי קינג .[5]

במהלך משימתה באמריקה הלטינית הייתה לה גישה בלעדית וצמודה לנשיא ונצואלה המנוח הוגו צ'אווס.[6] היא ראיינה מנהיגים ביניהם אבו מוראלס הבוליביאני ולואיז אינסיו דה סילבה הברזילאי.

בדיווחיה מרחבי אמריקה הדרומית ואמריקה המרכזית היא חשפה לעולם הערבי יבשות רחוקות אלו.

בתקופת שהותה בקראקס היא סיפקה מידע ושימשה כמקור לחדשות. דימה חטיב דיווחה על צ'אווס, שהיה ראש המדינה הראשון שגינה בחומרה את ישראל בגין הסכסוך בין ישראל ללבנון. הודעתו זו של צ'אווס הביאה לניתוק הקשר עם ישראל כעבור שנים. בדיווחיה חטיב דחתה את הטענות לפיה מועמר קדאפי נמלט לוונצואלה.[7]

טרם עבודתה באל ג'זירה, עבדה חטיב ברדיו השווייצרי הבינלאומי בברן, בארגון הבריאות העולמי בז'נבה, בעיתון א-ראי וברדיו קטר בצרפתית בדוחה.[8]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. "AJ+ appoints new managing director". The Peninsula (Qatar). 13 באוגוסט 2015. בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2018. 
  2. "Management profile / Dima Khatib". Qatar: Al Jazeera. אורכב מ-המקור ב-19 July 2018. בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2018. 
  3. Al Sayed, Samar (2 ביולי 2015). "Dima Khatib: the reluctant poet who has become well versed". The National (UAE). אורכב מ-המקור ב-19 July 2018. בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2018. 
  4. "Wamda". wamda.com. אורכב מ-המקור ב-4 October 2017. בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2018. 
  5. "CNN.com". CNN. אורכב מ-המקור ב-23 October 2012. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2011. 
  6. Al Jazeera English (6 במרץ 2013). "Dima Khatib talks about Hugo Chavez". אורכב מ-המקור ב-30 July 2018. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2016 באמצעות YouTube. 
  7. "Libya protests spread and intensify". Axisoflogic.com. 22 בפברואר 2011. אורכב מ-המקור ב-2 October 2011. בדיקה אחרונה ב-12 באפריל 2011. 
  8. "Dima Khatib". Al Jazeera. 27 באוגוסט 2020. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2020. 
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.