דין פרוטה כדין מאה
דִּין פְּרוּטָה כְּדִין מֵאָה הוא כלל במשפט העברי המנחה את הדיינים להתייחס באותה חשיבות לדין על סכום פעוט כמו לדין עם סכום שערכו רב. הוא משמש גם כניב בשפה העברית המתאר את הצורך בשוויון בין עשירים לעניים.
דינים שנאמרו בהלכה זו
אסור לדיין להקדים דין של מאה פרוטות, על פני דין פרוטה בגלל ערכו הכספי של הדיון, וודאי שאין לו לזלזל בשקילת והכרעת הדין מחמת הסך הנמוך.[1]
מקור ההלכה
"'כקטן כגדול תשמעון' (דברים, א', י"ז) אמר ריש לקיש: מכאן, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ח עמוד א).
קישורים חיצוניים
- יצחק ברט, "האמנם דין פרוטה כדין מאה?", גיליונות פרשת השבוע של המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, גיליון 435, פרשת יתרו תשע"ד, באתר דעת. (הקובץ להורדה באתר משרד המשפטים)
הערות שוליים
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.