דיר אל-חטב

לאחר 1967

במלחמת ששת הימים, בחצות ליל ה-7 ביוני 1967, החלה מתקפת חטיבה 37 על אזור שכם. החטיבה נכנסה אל העיר בשעה 10:45 בבוקר והלחימה נמשכה עד הערב, בסיומה נפל כל האזור בידי כוחות צה"ל והכפר עבר משליטה ירדנית לישראלית^[7][8].

לאחר עליית הליכוד לשלטון ב-1977 הבטיח ראש הממשלה מנחם בגין לחברי "גרעין אלון מורה" שהם יכלו להקים עיר יהודית בגבעות הטרשיות ממזרח לשכם^[9]. לצורך כך נוהלו מגעים רבים עם גורמים בממשלה. בספטמבר 1978, בעקבות התחייבות של ראש הממשלה מנחם בגין שלא להקים התנחלויות במשך שלושה חודשים, עלו מתנחלים מגוש אמונים להתנחלות באזור חווארה^[10]. בדצמבר 1978, לקראת תום שלושת החודשים, דרשו בגרעין אלון מורה להקים את היישוב ממזרח לשכם^[11] וב-31 בדצמבר 1978 יצאו במסע עצמאי להר חווארה. המסע נעצר בידי צה"ל^[12]. במאי 1979 נערך גרעין אלון מורה לחידוש המאבק, לאור ההתמהמהות בהקמת ההתנחלות ליד שכם^[13]. במחלקה להתיישבות ניסו לאתר אדמות מדינה או אדמות נפקדים שמתאימות להתנחלות, לאחר ששר הביטחון סירב להפקיע אדמות לשם כך^[14]. בתחילת יוני 1979 בוצעה הפקעה של אדמות מהכפר הסמוך רוג'ייב, בעקבות עתירה לבג"ץ נגד שימוש בקרקעות המופקעות לצורך הקמת התיישבות, פסק בית המשפט כי ההפקעה אינה חוקית^[15]. ממשלת ישראל החליטה להעביר את התנחלות "אלון מורה" סמוך לפסגת ג'בל בילאל (או "הר כביר"), כקילומטר מצפון לדיר אל-חטב^[16], זאת לאחר שהוכרזה כאדמת מדינה על ידי פליאה אלבק, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, מאחר שלא הייתה מעובדת^[17].

לאחר הסכמי אוסלו, 42% מאדמות הכפר מוגדרות כשטח B‏ ו-58% הם שטח C.

בשנת 1996 נסלל על אדמות הכפר כביש עוקף להתנחלות אלון מורה - כביש 555. הנסיעה על הכביש אסורה לתושבי הכפר ונמנעת מהם הגישה אל אדמות הכפר שמעבר לכביש^[18]. החל מ-2006 השתלטו מתנחלי אלון מורה על אדמה חקלאית פרטית של תושבי הכפר באזור הכביש ונטעו בה גפנים^[19].