הארגון ההודי לחקר החלל

סמל הארגון ההודי לחקר החלל

הארגון ההודי לחקר החלל (Indian Space Research Organization - ISRO) הוא שמה של סוכנות החלל ההודית. ארגון זה מקיים את פעילויותיה של הודו בחקר החלל, וכולל פיתוח, בנייה ושיגור מערכת הניווט הלוויינית IRNSS, באמצעות משגרים מתוצרת הודו ואת מערכת האוגמנטציה ‏(SBAS) ‏GAGAN.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

לוויינים הודיים

הודו מתמקדת בפיתוח, ייצור ושיגור לחלל של לוויינים מסוגים שונים, הנחלקים לקטגוריות הבאות:

  1. Indian National Satellite System - INSAT
  2. Indian Remote Sensing Satellite System - IRS

חלליות לחקר הירח

משימת החלל הראשונה של הודו לחקר הירח מכונה צ'אנדריאן 1, והיא שוגרה ב-22 באוקטובר 2008.

משימת צ'אנדריאן 2 כוללת מקפת סביב הירח ונחתת בשם "ויקראם" על שם ויקראם סאראבהאי, מקים תוכנית החלל ההודית. המשימה מתוכננת להיות משוגרת בינואר 2019, עם נחיתה על הירח בסביבות מרץ 2019.[1][2]

איור המראה את מבנה החללית צ'אנדריאן 1
משגר לוויינים הודי PSLV

משגרי חלל הודיים

הודו פיתחה שתי משפחות של משגרי לוויינים. משגר המיועד לשגר לוויינים למסלולים נמוכים סביב כדור הארץ (PSLV) ומשגר כבד שנועד לשגר לוויינים למסלולים גיאוסינכרוניים, בגובה של 36,000 ק"מ ומעל קו המשווה (GSLV).

  1. משגר חללי PSLV - המשגר מיועד לשגר לווייני חישה מרחוק למסלול נמוך סביב כדור הארץ, בנטייה של כ - 90 מעלות לקו המשווה, כלומר למסלול קוטבי. מסוגל לשאת מטעד במשקל של 1,000 - 1,200 ק"ג, תלוי במספר המאיצים המחוברים למשגר.
  2. משגר חללי GSLV - משגר לוויינים כבד שפותח על מנת לשגר לווייני תקשורת למסלולים גיאוסינכרוניים בגובה 36000 ק"מ מעל קו המשווה. משגרים אלה מסוגלים להעלות למסלול גיאוסינכרוני מטעדים במשקל של עד 2000 ק"ג.

אתרי שיגור

הודו מפעילה שלושה בסיסים לשיגורי חלל:

  • Satish Dhawan Space Centre, SHAR
  • Vikram Sarabhai Space Center
  • Balasore Rocket Launching Station

אסטרונאוטים הודיים

האסטרונאוט ההודי הראשון הוא ראקש שרמה (Rakesh Sharma) ששוגר לחלל על ידי חללית סובייטית מסוג סויוז במשימת סויוז T-11, באפריל 1984. משימת חלל זו בוצעה במסגרת תוכנית אינטרקוסמוס, במסגרתה שיגרה ברית המועצות לחלל קוסמונאוטים ממדינות שונות.

אסטרונאוטית הודית נוספת הייתה ד"ר קלפנה צ'אולה (Kalpana Chawla), שטסה לחלל בשתי משימות חלל: STS-87 בשנת 1997, ובמשימת STS-107 על מעבורת החלל קולומביה, בה נספתה עם שאר הצוות ב־1 בפברואר 2003. בניגוד לאילן רמון שותפה לטיסה במעבורת קולומביה שהסתיימה באסון, צ'אוולה לא ייצגה את מדינתה אלא השתתפה כאזרחית ארצות הברית ואסטרונאוטית מן המניין בנאס"א.

חלליות מאוישות

בשנת 2006 הודיעה הודו כי יש בכוונתה לפתח חלליות מאוישות. לא חלף זמן רב והודעות רשמיות הציבו את הירח כיעד שהודו חפצה להנחית עליו חלליות מאוישות, תוך סמיכות זמנים בלתי מקרית לתאריכי הנחיתה של ארצות הברית במבצע אוריון, והצהרות סין לנחיתה מאוישת משלה על הירח.

ב-18 בדצמבר 2014, נבדק בהצלחה חלק החללית המיועד להחזיר טייסי חלל, ה-Crew Module Atmospheric Re-entry Experiment (CARE).

ב-5 ביולי 2018, נבדק מקרה הפסקת שיגור בחירום (לאחר התנעת מנועים) והנחתת מודול הצוות (emergency Pad Abort Test (PAT). במסגרת הבדיקה, נבדקה מערכת מילוט הצוות, שכוללת מודול השוקל 12.6 טון. מודול זה הגיע לגובה של 2.7 ק"מ לפני שנחת עם המצנחים במרחק 2.9 מאתר השיגור.[3]

באוגוסט 2018, הכריז ראש הממשלה נרנדרה מודי אודות תוכנית לשלוח חלליות מאוישות ב-2022.[3]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ ISRO TO LAUNCH CHANDRAYAAN-2 IN JANUARY 2019; PROBE TO ORBIT MOON BEFORE LANDING אתר firstpost.com, מתאריך 13 באוגוסט 2018
  2. ↑ India’s second tryst with our Moon: Chandrayaan-2, ‏21 באוגוסט 2018
  3. 1 2 הודו מתכננת לשלוח את המשימה המאוישת הראשונה לחלל ב-2022, spaceflightinsider, מתאריך 20 באוגוסט 2018
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.