הארי קינארד

הארי קינארד
Harry Kinnard
גנרל הארי קינארד
לידה 7 במאי 1915
מחוז ארלינגטון, וירג'יניה
פטירה 5 בינואר 2009 (בגיל 93)
השתייכות הצבא האמריקניקובץ:Seal of the US Department of the Army.svg צבא ארצות הברית
תקופת שירות 1939 - 1969
דרגה גנרל
תפקידים צבאיים

מפקד הגדוד ה-1 ברגימנט החי"ר המוצנח ה-501 של הדיוויזיה המוטסת ה-101
קצין המבצעים של הדיוויזיה המוטסת ה-101
מפקד דיוויזיית הפרשים הראשונה

מלחמות וקרבות

מלחמת העולם השנייה:
הפלישה לנורמנדי
מבצע מרקט גארדן
הקרב על הבליטה
מלחמת וייטנאם:
קרב יה דראנג

עיטורים

  צלב השירות המצוין
  כוכב הכסף
  כוכב הארד
  מדליית השירות המצוין(2)
לגיון ההצטיינות (2)

הארי ויליאם אוסבורן קינארד השני (באנגלית: Harry William Osborne Kinnard II;‏ 7 במאי 1915 - 5 בינואר 2009) היה גנרל אמריקאי שהתפרסם בתפקידו כמפקד דיוויזיית הפרשים הראשונה במלחמת וייטנאם.

קריירה מוקדמת

קינארד נולד וגדל במחוז ארלינגטון, וירג'יניה. קינארד החל את דרכו בצבא ארצות הברית עם הרשמו למכללה הצבאית באקדמיה הצבאית ווסט פוינט. בשנת 1939 סיים את לימודיו, הוסמך כקצין והתגייס לצבא. קינארד עבר הכשרה כלוחם וקורס קציני חיל הרגלים. במהלך המתקפה על פרל הארבור לחם כמקלען נ"מ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב קינארד לצנחנים ושירת במספר תפקידי פיקוד ומטה בדיוויזיה המוטסת ה-101 וצנח בנורמנדי. במהלך מבצע מרקט גארדן בהולנד שירת קינארד כמפקד הגדוד ה-1 ברגימנט החי"ר המוצנח ה-501 של הדיוויזיה המוטסת ה-101[1]. על האופן בו פיקד על הגדוד במערכה עוטר קינארד בצלב השירות המצוין[2]. במהלך הקרב על הבליטה שימש קינארד כקצין המבצעים של הדיוויזיה ה-101[3].

לאחר המלחמה נשלח קיארד לפורט בנינג ועסק בפיתוח טקטיקות סער אוויריות[4]. בשנת 1962 שירת כסגן מפקד הדיוויזיה המוטסת 101. על קינארד הוטל לגבש את תורת הלחימה ומבנה יחידת הסער האווירית החדשה של צבא ארצות הברית - דיוויזיית הפרשים הראשונה. קינארד מונה למפקד הדיוויזיה ופיקד עליה במלחמת וייטנאם, בין היתר בקרב יה דראנג[5].. בשנת 1969 פרש לגמלאות.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

קובץ:Commons-logo.svg ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ ס.ל.א מרשל, "אנשים מול אש", הוצאת מערכות, 2001, עמודים 108-109.
  2. ↑ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 212-213.
  3. ↑ סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005, עמוד 221.
  4. ↑ הארולד ג' מור וג'וסף ל' גאלוויי, "חיילים היינו צעירים!", הוצאת צה"ל/ פו"ם – המכון לחקר הטקטיקה והפעלת הכוח, 2006, עמוד 37.
  5. ↑ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 320-349.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.