ההגירה הגאורגית לפולין

מספר פוליטיקאים גאורגים, אינטלקטואלים וקציני צבא היגרו מגאורגיה לפולין, לאחר פלישת הצבא האדום לרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, בפברואר 1921, כשהם משאירים מאחוריהם את הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז (הישות שקדמה לגאורגיה הסובייטית), שנוסדה במרץ של אותה שנה. אף על פי שמספרם לא היה רב, הגיע מספרם למאות. הקהילה הגאורגית בפולין הייתה פעילה מאד פוליטית ותרבותית. הנודעים ביותר מביניהם בצבא פולין מתחילת שנות ה-20 ועד לסוף מלחמת העולם השנייה.

הפרומתיזם הגאורגי

קצינים גאורגים ופולנים 1925

כחלק מהתפיסה הפוליטית של יוזף פילסודסקי, פרומתיזם,[1] התפתחה מערכת יחסים דיפלומטית פעילה בין פולין לבין הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה,[2] במטרה להקטין את כוחה של רוסיה הצארית, והיישות שנוסדה אחריה, ברית המועצות, על ידי תמיכה בתנועות הלאומיות האנטי רוסיות העיקריות, בתוך תחומי רוסיה, ששאפו לעצמאות. קבוצת הפרומתימים הגאורגים הייתה הקבוצה הפעילה ביותר מבין התנועות שנתמכו על ידי פילסודסקי. פעילות זו לא נצפתה על ידי הבולשביקים, שאירגנו, בשנת 1930, את ההתנקשות בנואה רמישווילי, מנהיג פוליטי גאורגי בולט, והמקדם הראשי של הפרומתיזם.

בשנת 1932, החל משא ומתן לחוזה פולני-סובייטי, שהאיץ את נפילת התנועה הפרומתית, אף על פי שהגאורגים המשיכו בפעילותם במגוון ארגונים סוציאליים ותרבותיים. החשובה ביותר מביניהם הייתה "ועדת גאורגיה" שנוסדה מוקדם בשנת 1921 על ידי מספר אינטלקטואלים גאורגים שהונהגו על ידי סרגו קורולאשווילי. הם יצרו קשר עם מרכזי ההגירה הפוליטי הגאורגיים באירופה. בראשם זה שבפריז. הוועדה אירגנה מגוון מפגשים ופעילויות סוציאליות, וסיפקה תמיכה למהגרים הגאורגים. היא הוציאה לאור גם מספר פרסומים משלה: "פרו גאורגיה" (1922) ו"פרו פרטיה" (1923). בשנים 1923-1924, היה קורולאשווילי עורך העיתון "שלוס ושודו", שעסק בנושא הבעיה הגאורגית. הגאורגים אירגנו גם את "ארגון הסטודנטים הגאורגים" ו"האגודה הפולנית-גאורגית" שהונהגה על ידי הנסיך פאוול טומאנישווילי. מגבלות פיננסיות הגבילו פעילות נרחבת של ארגונים אלה.

הגאורגים והשירות בצבא הפולני

מיד לאחר נפילת הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, פנה נואה ז'ורדניה, ראש ממשלת הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה בגלות, למדינות הידידותיות, במיוחד לצרפת, יוון ופולין, לעזור לו לשמר סגל צבאי מקצועי. ממשלת פולין הגיבה מיידית, והחל משנת 1922 ועד לשנת 1924, מאות אצילים שהיו קצינים גאורגים הומלצו על ידי ממשלת ז'ורדניה, והתקבלו לבתי הספר הצבאיים של פולין. מספר קצינים מקצועיים מצבא הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה לשעבר עברו אימונים במרכזי ההכשרה הפולנים. למרות שהפולנים לא התחייבו לכך, למעשה גויסו קצינים אלה לצבא הפולני כקצינים. כתוצאה מכך עמד מספר אנשי הצבא הגאורגים ששירתו בצבא הפולני על 1,000 איש.

עם התפרצות מלחמת העולם השנייה, רוב הקצינים הגאורגים השתתפו בהגנה מפני הפלישה הגרמנית לפולין, וחלק מהם פיקד על רגימנט של חיילים פולנים. הידועים ביותר מביניהם היו:

  • זכריה בקרדזה, גנרל (Generał dywizji), סגן מפקד הדיוויזיה ה-15 של חיל הרגלים
  • אלכסנדר צ'חיידזה, גנרל (Generał brygady), סגן מפקד הדיוויזיה ה-16 של חיל הרגלים
  • איוון קזבגי, גנרל (Generał brygady)
  • אלכסנדרה קוניאשווילי, גנרל (Generał brygady)
  • קירילה קוטטלאדזה, גנרל (Generał brygady)
  • אלכסנדרה זכריאדזה, גנרל (Generał brygady)
  • ויקטור לומידזה, מפקד ספינת המלחמה מינלייר (ORP Gryf), שטובעה בשנת 1939 על ידי הגרמנים
  • גיורגי טומאנישווילי, מפקד חיל הים שזכה לעיטור הפולני Virtuti Militari
  • ולריאן טבדזה (ვალერიან თევზაძე), פודפולקובניק (Podpułkownik), מפקד הסקטור הצפוני של ההגנה הפולנית בזמן המצור על ורשה
  • מיכאיל קבליאשווילי, מייג'ור (רב סרן), מפקד הבטליון הפרשים ברגימנט ה-15 (Ułan)

מספר קצינים גאורגים נישבו על ידי הכוחות הסובייטים במהלך המערכה בשנת 1939. גנרל צ'חיידזה, מייג'ור ממלדזה, קפטן סחירטלאדזה וקפטן רוסיאשווילי נהרגו במהלך טבח יער קאטין, משנת 1940 ועד 1941. הרבה אחרים בילו מספר שנים בגולאגים.

במהלך כיבוש פולין, אירגנו מחדש הגרמנים "ועדת גאורגיה" שבסיסה היה בורשה. ושמה אותה תחת שליטה הדוקה. מינהלת הכיבוש עודדה את החיילים הגאורגים ששרתו בצבא הפולני להצטרף ללגיון הגאורגי של הורמאכט. חלק מהם התפתו, אבל כתוצאה מהלחץ הגרמני הצטרפו רובם לתנועת ההתנגדות הפולנית. הכומר גאורגי מהכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטלית, הפרופסור, גריגול פראדזה, מאוניברסיטת ורשה, סיים את חייו במחנה הריכוז, אושוויץ, בשנת 1942, כאשר נכנס במתכוון לתאי הגאזים במקומו של פרופסור יהודי שהיה בעל משפחה גדולה.

בתום המלחמה, רוב הגאורגים היגרו מערב אירופה או הוגלו למחנות סובייטים. מעטים (כמו גנרל ולריאן טבדזה) נותרו במחתרת הפולנית האנטי קומוניסטית מספר עשורים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ פרומתיזם (על שם הטיטאן היווני פרומתאוס) הייתה תוכנית של יוזף פילסודסקי שמטרתה לפרק את האימפריה הרוסית למרכיביה האתניים
  2. ↑ רפובליקה שהתקיימה בשנים 1918-1921
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.