הייפרלופ

הרכיבים העיקריים של קרון תא הייפרלופ: מדחס אוויר בחזית (בשמאל האיור), תא נוסעים באמצע, תא סוללות מאחור (בימין האיור) ומגלשי מסבי אוויר בתחתית.
תעלות ההייפרלופ

הייפרלופאנגלית: Hyperloop) הוא שמה של מערכת הסעת המונים על קולית שהוצעה על ידי היזם אילון מאסק[1] ומבוססת על הרעיון התאורטי של Vactrain שראשיתו בניסיונות הוויקטוריאניים לשנע נוסעים באמצעות שפופרת אוויר באמצע המאה ה-19.

עיקרי הרעיון

תוכנית המיזם נחשפה במסמך בן 57 עמודים ב-12 באוגוסט 2013. על פי התוכנית, קפסולה שמכילה 28 נוסעים תנוע בתוך צינור בו נשמר לחץ אוויר נמוך. המנוע ישאב אוויר מחלקו הקדמי של הרכב וישחרר אותו דחוס, דרך חלקו התחתון. כתוצאה מכך, לרכב זה לא יהיה חיכוך עם דפנות הצינור ומעט מאד חיכוך-צמיגות עם האוויר. זניחות החיכוך אמורה, לפי מאסק, לאפשר נסיעה מהירה של הקרוניות בלי בזבוז אנרגיה. בדומה לרכבת, הוא לא ידרוש נהיגה בעזרת הגה, ובשל הסתגרותו בצינור הנהג לא יצטרך להתחשב כמעט בשום הפרעה בדרך[2].

על פי התכנון הראשוני, הייפרלופ יאפשר לעבור מרחק של 570 ק"מ בין לוס אנג'לס לבין סן פרנסיסקו ב-35 דקות (במהירות ממוצעת של 962 קמ"ש, ומהירות מרבית של 1,220 קמ"ש). המסלול המוצע יוצא מצפון עמק סן פרננדו לאזור עמק קאסטרו, במקביל לכביש המהיר אינטרסטייט 5 במשך רוב אורכו. ההצעה הראשונית מעריכה עלות של 6 מיליארד דולר לגרסת נוסעים בלבד, ואילו גרסה המאפשרת הובלה של שני נוסעים ומכוניות תעלה 7.5 מיליארד דולרים.

מאסק תיאר את הרעיון באופן ציורי כשילוב בין "מטוס קונקורד, רובה אלקטרומגנטי ושולחן הוקי אוויר"[3][4].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.