הממשל הצבאי הישראלי בשטחים
ביוני 1967, במהלך מלחמת ששת הימים, כבשה מדינת ישראל את חבל יהודה והשומרון, את רצועת עזה, את רמת הגולן ואת חצי האי סיני. בעוד רמת הגולן וסיני נחשבו לפני המלחמה לשטחים בריבונות סוריה ומצרים (בהתאמה), הרי מעמדם המשפטי של שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה היה ועודנו מעורפל. בפועל, הנהיגה ישראל בכל אזורים אלה ממשל צבאי בהתאם לאמנת ז'נבה הרביעית, שקובעת את אופן הממשל בשטחים כבושים שנתפסו במלחמה. יצאו מכלל זה החלק המזרחי של ירושלים ושטחים נוספים ממזרח לירושלים שסופחו לישראל ולשטח המוניציפלי של ירושלים כבר ב-1967 בצו מיוחד, והחוק הישראלי הוחל עליהם. רצועת עזה הייתה נתונה בממשל צבאי מצרי משנת 1949, כך שהממשל הצבאי הישראלי החליף ממשל צבאי מצרי. יהודה ושומרון סופחו לירדן ב-1950, ואף על-פי שישראל לא הכירה בסיפוח, היא כיבדה אותו דה-פקטו בכך ששמרה על החוק והמשפט הירדני ברוב השטח (אף זאת בהתאם לאמנת ז'נבה הרביעית).
סיום הממשל הצבאי
הממשל הצבאי בסיני הסתיים סופית ב-1982, עם החזרת השטח לידי מצרים במסגרת הסכמי קמפ דייוויד. הממשל הצבאי ברמת הגולן הסתיים עם קבלת חוק רמת הגולן ב-1981, חוק המורה על החלת החוק והמשפט הישראליים בשטח זה. המחלוקת בדבר המעמד המשפטי ועתיד השטחים של אזור יהודה, שומרון וחבל עזה (זהו הכינוי הישראלי הרשמי ליתר השטחים האמורים מאז סוף שנות ה-70) הביאה לכך שחלק מכללי אמנת ז'נבה לא הוחלו עליהם. ישראל הקימה יישובים באזורים אלו בניגוד לכללי האמנה, ואף גירשה מדי פעם תושבים מקומיים שנחשדו בהמרדה (פעולה שחוקיותה במסגרת כללי האמנה שנויה במחלוקת). מאז שנת 1981 ועד 1994 פעל באזורים אלו המנהל האזרחי, שתפקידו היה להחליף את הממשל הצבאי, ולנהל את חיי היומיום האזרחיים של תושבי המקום הערביים. גוף זה הורכב מפקידי ממשלה במשרדים שונים של ממשלת ישראל, אזרחים עובדי צה"ל וקצינים. הרעיון מאחורי הקמתו היה להביא אנשים בעלי ניסיון במינהל ציבורי אזרחי, שייטיבו לנהל את חיי היומיום מקציני הצבא שלא הוכשרו לכך. עם זאת, בידי הממשל הצבאי נותרו סמכויות בהחלטות שעניינן ביטחוני. בסוף שנות השבעים הוקמו אגודות הכפרים ארגון של ערבים תומכי השתלבות במדינת ישראל, במטרה להעביר אליהם את השליטה האזרחית ביישובים הערביים - בעקבות הסכמי השלום עם מצרים בהם דובר על אוטונומיה ערבית (שלטון אזרחי אך לא ביטחוני) אך בעקבות רציחת אנשי האגודות, חשיפת שחיתות נרחבת, התנגדות נרחבת בקרב האוכלוסייה הערבית לתנועה זו, וחשדנות כלפיה בימין הישראלי, היא פורקה.[1]
הרשות הפלסטינית
עם חתימת הסכמי אוסלו ב-1993 (ה'תשנ"ג) הוקמה בהדרגה רשות פלסטינית אוטונומית בחלק מהשטח. רשות זאת קיבלה את סמכויות המנהל האזרחי, וחלק מסמכויות הממשל הצבאי. עם זאת, במיעוט השטח, באזורים שהוגדרו בהסכמי אוסלו כאזורים בשליטה ביטחונית ישראלית, השליטה ביישובים ערביים נותרו תחת המנהל האזרחי. ביישובים היהודיים באזורים אלו, ההתנהלות האזרחית נעשית בדומה למדינת ישראל באמצעות ועדי ישוב, מועצות מקומיות ועיריות, ואילו המשטרה מתנהלת באופן שמעמדו המשפטי אינו ברור.
בעקבות תוכנית ההתנתקות והעברת השליטה באופן רשמי לרשות הפלסטינית, בוטל הממשל הצבאי ברצועת עזה בתחילת ספטמבר 2005 (תשעה באב ה'תשס"ה).
לקריאה נוספת
- משה אלעד, אם תרצו - זו הגדה: הממשל הישראלי בגדה המערבית בעשור הראשון 1976-1967, חיפה: פרדס, 2016
קישורים חיצוניים
- על תחילת הממשל הצבאי במאמר מאתר הפרקליטות הצבאית
- על הממשל הצבאי והשלכותיו על החברה הישראלית בחוברת הקורס מגמות בחברה הישראלית של האוניברסיטה הפתוחה (כרך ב')
- הפרקליטות הצבאית והשטחים המוחזקים צבי ענבר, ה'תשס"ב
- מנשר בן-גוריון לריבונות יהודית ביהודה ושומרון (אתר מנהיגות יהודית)
- מתאם פעולות הממשלה בשטחים, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 29 באוקטובר 2012 - המשך הממשל הצבאי בהיבטים הבטחוניים עד ימינו
- המשפט הבינלאומי במשפט החוקתי פרופ' יפה זילברשץ (באתר בית הספר למשפטים באוניברסיטת חיפה)
- דוד תדהר (עורך), "ברוך גיטליס", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5228 - מפקד הממשל הצבאי בערערה בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ומחבר הספר המושל המכוער בהוצאת אוגדן, על תקופה זו.
- ישראל תשמר את השלטון האזרחי ולא תחזור לממשל צבאי בעקבות מבצע חומת מגן. דברי עמוס גלעד, מתאם הפעולות בשטחים בשנת 2002 (אתר וואלה חדשות)
- דמוקרטיה כובשת - התפקיד הפוליטי של הצבא במשטר הדואלי של ישראל מאמר של לב גרינברג מהמחלקה לחקר החברה באוניברסיטת בן-גוריון ה'תשס"ח (2008) (פורסם באתר מגזין הכיבוש)
- הצעת חוק החלת אמנת ז'נבה על השטחים המוחזקים על ידי הצבא הישראלי מאז 1967 הצעת חוק של חברי הכנסת חנא סוויד דב חנין ועפו אגבאריה בה'תשע"א (2011).
- היוזמה הישראלית - הצעה מימין לביטול הממשל הצבאי.
הערות שוליים
- ↑ ערבים טובים מאמר של ד"ר הלל כהן - על חדירת המודיעין הישראלי לאוכלוסייה הערבית.
ראו גם
רישיון cc-by-sa 3.0