הפארקים הלאומיים של קנדה
הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע של קנדה (באנגלית: Canada's National Parks are protected areas) הם פארקים לאומיים, אתרים, שמורות טבע ואזורי טבע בבעלות ממשלת קנדה, המוגנים מכוח חוק הפארקים הלאומיים של קנדה. האתרים מנוהלים במטרה להגן על אזורי הטבע למען הדורות הבאים, ולחנך למען הגנת הסביבה, באמצעות נופש ופנאי[1]. האתרים מנוהלים על ידי רשות הפארקים של קנדה - רשות ממשלתית השייכת למשרד להגנת הסביבה של קנדה.
היסטוריה
הפארק הלאומי הראשון של קנדה הוכרז בשנת 1885, באמצעות דבר המלך במועצה במטרה להגן על שטח של 26 קמ"ר סביב האתר ההיסטורי הלאומי קייב אנד בייסין. בהשראתו של הפארק הלאומי ילוסטון, בארצות הברית נחקק בשנת 1887 חוק פארקי הרי הרוקי, שהקים את פארק הרי הרוקי (כיום הפארק הלאומי באנף). פארק לאומי זה הפך לפופולרי ביותר, ומשרד הפנים הקנדי החל לשקול הקמת פארקים לאומיים נוספים לאורך מסילת הרכבת הקנדית פסיפית (הפארק הלאומי יוהו); ולאורך מסילת הרכבת גראנד טראנק פסיפיק (הפארק הלאומי ג'ספר). חוק פארקי הרי הרוקי בוטל בשנת 1911 והוחלף בחוק שמורות הטבע והפארקים של הדומיניון, אשר הקים את רשות הפארקים הלאומית הראשונה בעולם, במטרה שזו תנהל את הפארקים. בשנת 1922, הוקם הפארק הלאומי ווד באפלו, שנועד להגן גם על האומות הראשונות שפעלו בשיטחו (בדומה לשמורות האינדיאנים בארצות הברית).
נכון לשנת 2018, ישנם 39 פארקים לאומיים ושמונה עתודות פארקים לאומיים (אתרים המוגנים במטרה להפוך בעתיד לפארקים) בשטח כולל של 328,198 קמ"ר (שהם 3.3% משטחה הכולל של קנדה).
ישנו לפחות פארק לאומי אחד בכל אחד מהפרובינציות והטריטוריות של קנדה.
בין השנים 2016-17, ביקרו בפארקים 15,449,249 מבקרים, ומהם למעלה מ-4 מיליון מבקרים בשטח הפארק הלאומי באנף (העמוס מבין הפארקים) ורק שני מבקרים בשטח הפארק הלאומי טוקטוט נוגייט.
הפארקים הלאומיים ועתודות הפארקים הלאומיים
| שם | תצלום | מיקום | תאריך הקמה | שטח (2017) | אזור | תיאור |
|---|---|---|---|---|---|---|
| הרי מילי (עתודה) |
 |
 53°24′N 59°22′W / 53.400°N 59.367°W |
2015 | 10,700 קמ"ר | החוף הצפון מזרחי | אזור זה כולל את הרי מילי, החל מאגם מלוויל ועד מפרץ סנדוויץ', וכן מספר חופים לחוף ים לברדור. |
| אולאביק |  73°42′N 119°55′W / 73.700°N 119.917°W |
1992 | 12,200 קמ"ר | השפלה הארקטית המערבית | הפארק ממוקם על חופי הצפוני של האי באנקס. אזור זה הוא שפלה חסרת עצים, ובה מספר בעלי חיים בסכנה הכחדה (ובהם כבש מושק ואייל פירי). | |
| אויואיטאוק |  |
 67°53′N 65°01′W / 67.883°N 65.017°W |
2001 | 19,089 קמ"ר | אזור דייוויס הצפוני | אחד הפארקים הלאומיים הגדולים בקנדה. הפארק ממוקם כולו בתחום החוג הארקטי, על האי באפין, ומשמר נוף פראי אנטארקטי, ואת הפסגות הגבוהות ביותר של אזור "המגן הקנדי". |
 |
 51°30′N 116°0′W / 51.500°N 116.000°W |
1885 | 6,641 קמ"ר | הרי הרוקי הקנדיים | הפארק הלאומי הראשון אשר הוקם על ידי הממשלה הפדרלית של קנדה. הפארק כולל את עמק עשר הפסגות, שדה הקרח ואפטה, שדה הקרח ואפוטיק ואת העיירות אגם לואיז ובאנף. הפארק מהווה חלק מאתר המורשת העולמית הפארקים בהרי הרוקי הקנדיים, יחד עם הפארק הלאומי קוטניי, הפארק הלאומי יוהו, והפארק הלאומי ג'ספר. | |
| חצי האי ברוס |  |
 45°14′N 81°37′W / 45.233°N 81.617°W |
1987 | 125 קמ"ר | שפלת סנט לורנס | הפארק כולל אזורים אשר תוכננו להיכלל בשטח הפארק הפרובינציאלי אגם סיפרוס בפרובינציית אונטריו. הפארק משמר את קו החוף הייחודי של אזור ניאגרה, ומהווה חלק מאזור ניאגרה המוגן על ידי אונסקו. שביל ברוס, אחד משבילי ההליכה הארוכים ביותר בקנדה עובר דרך הפארק הלאומי הזה. הפארק מגן על אוכלוסיית נחשי הפעמונים מסוג מאסאסאוגה, המצוייה בסכנת הכחדה, וכן הפארק מכיל את אוכלוסיית הדובים השחורים, הדרומית ביותר בקנדה. |
| רמות כף ברטון |  |
 46°43′N 60°40′W / 46.717°N 60.667°W |
1936 | 948 קמ"ר | הרמות האקדיות שלחוף האוקיינוס | הפארק הלאומי הראשון הקנדי שהוקם באזור האוקיינוס האטלנטי. הפארק מגן על יערות אקדיים ויערות צפוניים באזור רמות כף ברטון. כשליש משביל אבוט עובר במרכזו של הפארק. רוב אוכלוסיית השונרים של קנדה מצויה בפארק זה, ולחופיו מצויי הלווייתן הצפון אטלנטי, המצוי בסכנת הכחדה. בפארק מצויים איילי קורא מסוג Alces alces andersoni, אשר הובאו לפארק בין השנים 1947 - 1948, לאחר שהאוכלוסייה האזורית של איילים אלה במערב קנדה נכחדה. |
| האי אלק |  |
53°37′N 112°52′W / 53.617°N 112.867°W |
1913 | 194 קמ"ר | דרום המישורים הצפוניים | שמורת טבע שמטרתה להגן על האייל הקנדי ועל ביזון היערות וכן היא מהווה שמורת שמיים חשוכים. |
| פורילון |  |
 48°54′N 64°21′W / 48.900°N 64.350°W |
1970 | 240 קמ"ר | הרי נוטרה דאם ומגאנטיק | אדמות פארק זה (הפארק הראשון בקוויבק), היו אדמות הציד והדיג של האומות הראשונות מיקמאק ואירקווי שגרו באזור. 225 משפחות גורשו מהאזור על מנת להקים את הפארק. |
| פנדי |  |
 45°36′N 64°57′W / 45.600°N 64.950°W |
1948 | 206 קמ"ר | הרמה האקדית הסמוכה לים | אזור זה, המהווה שמורה ביוספרית של אונסקו, הוא אזור של הפרשים גדולים ביותר בין הגאות והשפל (16 מטרים), והוא מגן על הצמחייה הייחודית על שטחו של המפרץ הנחשפת בעת השפל, ומכוסה בעת הגאות. |
| איי מפרץ ג'ורג'יאן | 44°53′N 79°52′W / 44.883°N 79.867°W |
1930 | 14 קמ"ר | אזור האגמים הגדולים | איים המהווים חלק מהשמורה הביוספרית של אונסקי | |
| גליישר |  51°18′N 117°31′W / 51.300°N 117.517°W |
1886 | 1,349 קמ"ר | הרי קולומביה | הפארק משמר את האזור הטבעי של הרי קולומביה, וכולל את קרחון אילסילוואט, מערות נקימו, הר סר דונלד והר דוסון | |
| גראסלנדז |  |
 49°12′N 107°43′W / 49.200°N 107.717°W |
1981 | 730 קמ"ר | ערבות עשבוניות | הפארק גובל במדינת מונטנה שבארצות הברית וכלל עקבות עשבוניות, בהם התגלו מאובנים רבים ובהם מאובני טירנוזאורוס רקס וטריצרטופס |
| הפארק הלאומי גרוס מורן ‡ |  |
49°41′N 57°44′W / 49.683°N 57.733°W |
1973 | 1,805 קמ"ר | רמות מערב ניופאונדלנד | הרכס הוא שריד לרכס עתיק שנוצר לפני 1.2 מיליארד שנים, והתבלה עד לצורתו הנוכחית. תהליכי הבליה הנראים באזור הפארק הם חלק מהנימוקים להכרזת הפארק כאתר מורשת עולמית. |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
רישיון cc-by-sa 3.0