הצתה עצמית
הצתה עצמית היא שיטה להתאבדות באמצעות שרפה מכוונת של אדם את עצמו. בתרבויות מסוימות הצתה עצמית היא מסורת בת מאות שנים; בעת המודרנית הצתה עצמית הפכה לצורת מחאה פוליטית רדיקלית.
המסורת הידועה ביותר בתרבויות אומות העולם של הצתה עצמית היא הסאטי, מנהג הודי עתיק שבו האלמנה שורפת את עצמה באש מדורת השריפה של בעלה המנוח. באפגניסטן הצתה עצמית היא דרך מקובלת של נשים להתאבד.
מקרים של הצתה עצמית כמחאה
- טיץ' קואנג דוק - נזיר וייטנאמי שהצית עצמו בצומת דרכים עמוס הנמצא בסייגון ב-11 ביוני 1963, מתוך מחאה על רדיפת הבודהיסטים על ידי ממשלת דרום וייטנאם ונשיאה נו דין דיים. הוא דאג מבעוד מועד להזמין כתבים למקום כדי שיתעדו את המקרה[1]. היה זה המקרה המפורסם הראשון של הצתה עצמית כאקט של מחאה פוליטית.
- יאן פאלאך - סטודנט צ'כי שהצית עצמו במחאה על הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ב-1968, בסופה של תקופת האביב של פראג. בעקבותיו הציתו עצמם צ'כים נוספים.[2][3]
- איליה ריפס - סטודנט יהודי למתמטיקה מריגה; ב-28 באפריל 1969 הצית את עצמו במחאה על פלישת ברית המועצות לצ'כוסלובקיה. הוא נעצר בידי השלטונות והועבר לאשפוז כפוי. מעשהו התפרסם בכלי התקשורת העולמיים. בעקבות לחץ בינלאומי שוחרר וקיבל אשרת יציאה מברית המועצות, וב-2 בינואר 1972 עלה לישראל.
- מוחמד בועזיזי - ירקן תוניסאי שהצית עצמו ב-17 בדצמבר 2010 במחאה על סגירת דוכן הירקות שלו על ידי המשטרה התוניסאית. מעשהו היה הזרז למהפכת היסמין בתוניסיה, ולאחר מכן לגל המחאות בארצות ערב (2012-2010).
בישראל
מאז קום המדינה היו בישראל מקרים רבים של הצתה עצמית, רובם על רקע אישי.[4] בנוסף היו מספר מקרי הצתה במסגרת מחאה ציבורית:
- שמואל פרומר, חבר גוש אמונים מקריית שמואל (בנו של דב פרומר, ממייסדי השכונה ואחיינו של הרב אריה צבי פרומר), התכוון להצית את עצמו מול בית ראש הממשלה ב-1978 במחאה על מדיניות הממשלה, אך נעצר על ידי המשטרה, שהוזעקה על ידי הכתב דן סממה.[5]
- ילנה בוסינובה - תושבת קדומים שהציתה את עצמה במחאה נגד תוכנית ההתנתקות ב-17 באוגוסט 2005. בוסינובה הציתה עצמה במרחק לא רב ממחסום שהקימה המשטרה באזור נתיבות. שוטרים שהיו במקום כיבו את האש שאחזה בה אך היא נפצעה אנושות ולאחר תשעה ימים מתה מפצעיה[6].
- ברוך בן מנחם - עולה חדש מארצות הברית שהצית את עצמו ב-31 באוגוסט 2005[7] במחאה כנגד תוכנית ההתנתקות וכשבוע לאחר סיום פינוי האזרחים. נפטר לאחר כשבוע מפצעיו.
- משה סילמן - בעל עסק קטן שקרס עקב חובות לרשויות, הצית את עצמו במהלך הפגנה בתל אביב לציון שנה לפרוץ מחאת האוהלים, ב-14 ביולי 2012, במחאה כנגד יחס רשויות הרווחה אליו. הוא נפצע אנושות[8] ולאחר ששה ימים, ב-20 ביולי נפטר[9].
- עקיבא מפעי - נכה צה"ל ששקע בחובות, הצית את עצמו בתחנת אוטובוס ביהוד. מפעי נפצע קשה[10] ולאחר עשרה ימים, ב-1 באוגוסט 2012 נפטר[11].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ מציתים עצמם לדעת: טיבטים מוחים, העולם שותק באתר ynet
- ↑ עוד צעיר התאבד בשריפה בפראג, דבר, 26 בפברואר 1969
- ↑ צעיר צ'כי שני הצית עצמו כמחאה, מעריב (עיתון), 21 בינואר 1969
- ↑
- אב לשלושה הצית עצמו למוות באשקלון, מעריב (עיתון), 18 במאי 1980 *הצית עצמו במרכז העיר, דבר, 31 במאי 1968 *הצית עצמו מציליו נכוו, מעריב (עיתון), 8 ביולי 1958 *הצית עצמו על קבר הוריו, דבר, 18 בנובמבר 1954 *הצית עצמו ומת, דבר, 7 בנובמבר 1968 *ישיש הצית עצמו בגלל ריב במשפחה, דבר, 4 בספטמבר 1974 *פצע את גיסתו והתאבד בהצתה, דבר, 6 בפברואר 1963 *אישה הציתה עצמה מצבה חמור, מעריב (עיתון), 29 ביולי 1973
- ↑ ברוך מאירי, ניסה להצית עצמו מול בית בגין במחאה על קו הממשלה, מעריב (עיתון), 22 באוקטובר 1978; וראו סאטירה: אפרים סידון, אשרי הגפרור, דבר, 27 באוקטובר 1978.
- ↑ עמיחי אתאלי, סיפור ההצתה העצמית הראשונה בישראל, באתר nrg, 15 ביולי 2012
- ↑ אפרת וייס, מת מפצעיו הצעיר שהצית עצמו בגלל ההתנתקות, באתר ynet, 6 בספטמבר 2005
- ↑ כתבי ynet, אדם הצית עצמו בהפגנה בת"א, מצבו קשה, באתר ynet, 14 ביולי 2012;
שירי הדר וניר (שוקו) כהן, משה סילמן לפני חודש: "צריך מהפכה אלימה", באתר ynet, 16 ביולי 2012. - ↑ שחר חי וכרמית ראובן, מת משה סילמן, שהצית עצמו בהפגנת המחאה, באתר ynet, 20 ביולי 2012
- ↑ שחר חי וכרמית ראובן, נכה צה"ל הצית עצמו ביהוד: "למד ממשה סילמן", באתר ynet, 22 ביולי 2012
- ↑ דן אבן, מת עקיבא מפעי, נכה צה"ל שהצית עצמו ביהוד, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2012
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.