הקורפוס השני (ארצות הברית)

מלחמת העולם הראשונה

ב-24 בפברואר 1918 הוחלט על הקמת הקורפוס, וביולי לחמו כוחות מהקורפוס לצד כוחות בריטיים ואוסטרליים בקרב האמל. באוגוסט לחם הקורפוס במהלך הקרב השני על הסום כחלק מהארמייה הבריטית השלישית, ובספטמבר הוא לחם תחת פיקוד הארמייה הבריטית הרביעית בקרב תעלת סן-קנטן. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה נשאר הקורפוס כמה חודשים באירופה, וב-1 בפברואר 1919 פורק הקורפוס.

מלחמת העולם השנייה

ב-29 ביולי 1921 הוקם הקורפוס מחדש כיחידה של המשמר הלאומי, וב-15 באוגוסט 1927 הוא הפך ליחידה של הצבא הסדיר. ב-1 באוגוסט 1940 הופעל הקורפוס מחדש בפורט ג'יי, ניו יורק, והוא החל לאמן את יחידותיו למלחמה. הקורפוס לחם במהלך המערכה בתוניסיה תחת פיקודו של לויד פרדנדאל, ונחל תבוסה בקרב מעבר קסרין בפברואר 1943, אך הסב אבידות קשות לקורפוס אפריקה הגרמני בפיקודו של הפילדמרשל ארווין רומל. לאחר התבוסה החליף דווייט אייזנהאואר את פרדנדאל בגנרל ג'ורג' פטון, אשר פיקד על הקורפוס במהלך השלבים האחרונים של המערכה. פטון התגלה כקשוח בהרבה עם חיילי הקורפוס ממפקדו הקודם, והקפיד מאד על נושאי שגרה יומית ומוכנות קרבית. בין השאר הקפיד שכל החיילים והמפקדים יחבשו קסדות, כולל רופאים בחדרי ניתוח. כתוצאה ממשמעת הברזל לא היה פטון אהוד בקרב החיילים, אך איכותו של הקורפוס השתפרה פלאים ובמרץ 1943 החישה מתקפת נגד של הקורפוס את סופם של כוחות הציר באפריקה. כוחותיו של פטון הדפו את כוחות הציר בקרב על רכס אל-גואטר.

ב-10 ביולי 1943 נחת הקורפוס תחת פיקודו של עומר בראדלי בסיציליה, והיה חלק מהארמייה השביעית בפיקודו של פטון, אשר לחמה בחלקו המערבי של האי. בנובמבר 1943 השתתף הקורפוס תחת פיקודו של ג'פרי קיז בפלישת בעלות הברית לאיטליה, כחלק מהארמייה החמישית שעליה פיקד מארק קלארק, אשר היה צעיר מקיז בשמונה שנים. הוא השתתף בקרב על סן פייטרו אינפיין ולאחר מכן בקרב על נהר רפידו, קרב מונטה קאסינו, פריצת הקו הגותי ומתקפת האביב של בעלות הברית בצפון איטליה. לאחר כניעת גרמניה הנאצית פעל הקורפוס באוסטריה, עד לפירוקו ב-10 באוקטובר 1945.

המלחמה הקרה

במרץ 1958 וקם הקורפוס מחדש והיה אחראי על אימון יחידות המילואים, ואף הקצה כוחות שנשלחו להילחם בווייטנאם. ב-5 ביוני 1970 פורק הקורפוס.