השולמית

על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית שמימין לתיבת החיפוש, מתחת "רענון" מופיע "בקש טיפול". יש למלא את הסיווג המתאים. אם אין כזה, בחרו: שונות.

		ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. ייתכן שהמידע המצוי בערך זה מכיל דברי כפירה, כתוב מנקודת מבט חילונית, או שאין בו הבדלה בין קודש לחול ובין דת ישראל לדתות העמים.
		ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הַשּׁוּלַמִּית היא אישיות מהתנ"ך, שמה או כינויה של הנערה בשיר השירים. שמה מופיע פעמיים בפרק ז', פסוק א' ולפני השם מופיעה ה"א הידיעה: הַשּׁוּלַמִּית, בַּשּׁוּלַמִּית.

זיהוי שמה ומוצאה

בתרגום השבעים מופיע שמה של השולמית : השונמית. ראב"ע בפירושו לשיר השירים, טוען כי מוצאה הוא מהעיר שָׁלֵם (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ח): שהיא מן שלם היא ירושלים. פירוש זה תואם להופעתן של דמויות נוספות במגילה כ'בנות ירושלים'.^[1] לדעת אליהו עסיס ואחרים, היות שבראש המילה מופיעה ה"א הידיעה אין זה אלא כינויה.^[2] ניתן גם לזהות בשמה דמיון צלילי לשם שלמה.

תיאור דמותה

השולמית היא דמות ראשית במגילה. היא הדוברת ברוב המגילה. השולמית מדברת אל אחיה, אל בנות ירושלים ואל הנער ואילו הנער האוהב מדבר רק אליה. כמו כן רוב השירים במגילה מתארים את גופה של הנערה. דו-שיח בין בני זוג אוהבים ותיאורי גוף מופיעים גם בספרות השירית הקדומה.^[3] השולמית מתארת את עצמה בקצרה במגילת שיר השירים, פרק א', פסוק ה': שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה. אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בתיאור זה יש נימה מתנצלת. בתיאור צבע גופה התמודדו רבים מהפרשנים. צבע עורה השחור הוא כתוצאה של שיזוף ולא צבע עורה הטבעי. על כך רשב"ם: ומן שחרות מועט כזה אוכל להתלבן במהרה.^[4]

תיאור הנערה מופיע במגילת שיר השירים גם מפי הנער האוהב:

א הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה--עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד. ב שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה: שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם. ג כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה; כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. ד כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים. ה שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים, בַּשּׁוֹשַׁנִּים. ו עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים--אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר, וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. ז כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ.

תיאור הנערה בשיר השירים המופיע בפרק ד' מושר בפי הנער האוהב. התיאור לדעת עסיס וחוקרים אחרים הוא המשכו של פרק ג', פסוק ו': מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת, עָשָׁן; מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל.^[5] בפסוקים אלו מתאר הנער את הנערה כנאה ומושלמת. הנער מתאר את גופה מלמעלה למטה. מטרת התיאור לעורר את תשוקתה של השולמית. התיאור המופיע בשיר השירים הוא תיאור של אישה זקופה ועל כך רש"י בפירושו לשיר השירים : קומה זקופה נוי באישה.

במגילה מתוארת הנערה כנועזת והיא זו שיוזמת את הדו-שיח בינה לבין הנער האוהב. היא אף לועגת לנער ולאחיה מספר פעמים (מגילת שיר השירים, פרק ז', פסוק י'). דברי הנערה מעידים על חוכמתה. בדבריה מראה הנערה כי היא שווה לנער במעמדה ואולי אף עולה עליו.

במגילה מתוארים חלומות רבים וכולם הם חלומות הנערה.^[6]

מנקודת מבט ספרותית נראה כי דמותה של השולמית שלמה בהרבה מדמותו של הדוד. במרכז המגילה עומדת השולמית, ובכך מצטרפת המגילה לספרים אחרים במקרא, שהדמות הראשית בהם היא אישה, כדוגמת רות ואסתר.

הנערה בפרשנות חז"ל

לדעת פרשנים רבים המגילה מתארת את היחסים שבין ה' - הדוד במגילה, ל"כנסת ישראל" שהיא הנערה. על פי חז"ל מתבססת אמרתו המפורסמת של רבי עקיבא: כל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קודשים (משנה, ידיים ג, ה). מפרשים רבים ראו במשמעות המילולית של הספר אלגוריה, שלפי השקפתם, היא יחסי האהבה של ה' לעמו ישראל. גם תיאור גופה של הנערה זוכה לפירוש אלגורי בידי חז"ל, שְׁנֵי שָׁדַיִךְ רומזים למשיח בן דוד. לפי גישת המדרש יש שיויון בין המינים. כך גם שיר השירים רבה: "בכל השירים או הוא מקלסן או הם מקלסין אותו...ברם הכא הן מקלסים אותו והוא מקלסן. הוא מקלסן 'הנך יפה רעייתי".

לקריאה נוספת

• אברהם מלמד, היהפוך כושי עורו? האדם השחור כ'אחר' בתולדות התרבות היהודית, בתוך: סוציולוגיה ישראלית ישי רוזן-צבי עורך, כרך ה, חוברת 1 ,2003, עמ' 278-273.

• אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה: גישה ספרותית פמיניסטית למקרא, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1996, עמ' 110-93.
• מרדכי עמר, 'שובי שובי השולמית' : אפר שערה בשירתו של פאול צלאן ובעבודות של אנסלם קיפר ושל אדם ברג, אמנות ישראלית בת-זמננו. (תשס"ו) עמ' 391-380.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים