ואת נווי חטאתי
ואת נווי חטאתי |
---|
וְאֶת נָוִי חַטָּאתִי הִשְׁמִימָה וְדִמְעָתִי עַל לֶחְיִי אַזְרִימָה וּבְיוֹם זֶה נְהִי וְנִהְיָה אָרִימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה: |
ואת נווי חטאתי (או בגרסה אחרת איך נווי חטאתי) היא קינה קדומה מהקינות לתשעה באב, הנאמרת בשני מנהגי אשכנז ובנוסח הספרדים,[1] בשינויי נוסח קלים, במסגרת תפילת שחרית של תשעה באב. הקינה מיוחסת לרבינו יחיאל.[דרוש מקור]
הקינה מבוססת על סיפור המובא בגמרא במסכת גיטין בנוגע לבנו ובתו של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול:
אמר רב יהודה אמר רב, מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים, לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם, וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה, אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות. הכניסום לחדר, זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה, זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה, וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה. כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה, ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן, ועליהן קונן ירמיה (איכה א טז): "עַל־אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם".
קישורים חיצוניים
- ביאור על הקינה מאת הרב אהרון וקסלשטיין
- הרב משה ליכטנשטיין, ביאור על הקינה, באתר "בית המדרש הוירטואלי" של ישיבת הר עציון
הערות שוליים
- ↑ אך הוא לא נאמר בנוסח איטליה ובנוסח תימן.

רישיון cc-by-sa 3.0