וולודימיר זלנסקי

וולודימיר זלנסקי
Володимир Зеленський
מדינה אוקראינה  אוקראינה
השכלה אוניברסיטת קייב הלאומית לכלכלה
עיסוק שחקן, תסריטאי, מפיק, פוליטיקאי
מפלגה משרת העם
בת זוג אולנה זלנסקה
נשיא אוקראינה ה-6
תקופת כהונה 20 במאי 2019 - מכהן (שנה ו־37 שבועות)
הקודם בתפקיד פטרו פורושנקו

וולודימיר אולכסנדרוביץ' זלנסקי[1] (באוקראינית: Володимир Олександрович Зеленський; נולד ב־25 בינואר 1978) הוא נשיא אוקראינה, תסריטאי, שחקן ובמאי יהודי־אוקראיני.

זלנסקי הוא ממייסדי אולפני רובע 95 והיה ידוע בעיקר בשל גילום דמותו של נשיא אוקראינה בסדרת הטלוויזיה הפופולרית משנת 2015 "משרת העם".[2] במרץ 2018 הקים מפלגה פוליטית כשם הסדרה: "משרת העם" יחד עם אנשי חברת ההפקות אולפני רובע 95, שיצרו גם את סדרת הטלוויזיה באותו שם.[3][4] בדצמבר באותה שנה הודיע בשידור חי על ריצתו לנשיאות המדינה. בבחירות לנשיאות ניצח זלנסקי את הנשיא המכהן פטרו פורושנקו בסיבוב השני ברוב של 73 אחוזים. במאי הושבע זלנסקי לנשיאות והודיע על בחירות לפרלמנט, בהן מפלגתו הפכה לגדולה ביותר. זלנסקי הפך למנהיג הפוליטי הראשון בהיסטוריה האוקראינית שהשיג רוב מוחלט בפרלמנט ללא צורך בקואליציה.

ביוגרפיה

זלנסקי נולד ב-25 בינואר 1978 למשפחה יהודית, בקריבי ריה, אוקראינה הסובייטית (כיום אוקראינה).[5] לפני שלמד בבית הספר היסודי הוא התגורר במשך ארבע שנים במונגוליה, בעיר ארדנט, שם עבד אביו, אולכסנדר סמיונוביץ' זלנסקי, שהיה מרצה ופרופסור למדעי המחשב באחת האוניברסיטאות. אמו, רימה זלנסקה, הייתה מהנדסת בהכשרתה.

וולודימיר עצמו רצה להיות דיפלומט וכלל לא חשב על קריירה בתחום הבידור. הוא למד משפטים בסניף האוניברסיטה הלאומית של קייב לכלכלה בקריבי ריה. הוא אף פעם לא עבד באופן מקצועי בתחום המשפטי.

החל מגיל שבע-עשרה הוא הפך לחבר בקבוצת KVN המקומית, אותה הקים יחד עם אלכסנדר פיקאלוב, דניס מנז'וסוב ויורי קרפוב שלאחר מכן ייסדו יחד (ב-1997) את אולפני רובע 95. מ-1998 עד 2003, אולפני רובע 95 השתתפו בליגת העל של KVN. חברי הצוות חיו במוסקבה (רוסיה) וכל הזמן סיירו בחבר המדינות. בשנת 2003 עזב זלנסקי את KVN, ואולפני רובע 95 החלו לייצר תוכניות טלוויזיה עבור ערוץ 1+1. ב-2005 הקבוצה עברה להפיק תוכניות עבור ערוץ הטלוויזיה Inter.


קריירה פוליטית

אחרי שהתקשורת האוקראינית דיווחה כי במהלך המלחמה בדונבאס אולפני רובע 95 תרמו מיליון הריבניה לצבא האוקראיני, בתגובה פוליטיקאים ואמנים רוסים אספו חתימות לעצומה לאסור על החברה מלעבוד ברוסיה. שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב הגיב באומרו כי "מוסקבה לא צריכה להיות כמו קייב" ולא צריך לכפות "רשימות שחורות", הגבלות על תרבות ודמויות של אוקראינה. לברוב הוסיף כי מפיקים רוסיים ותעשיית הקולנוע צריכים לקחת בחשבון התקפות על שחקנים זרים ברוסיה בעת יישום פרויקטים תרבותיים איתם.[6][7] באוגוסט 2014 זלנסקי דיבר נגד כוונת משרד התרבות האוקראיני לאסור אמנים רוסים מלהופיע באוקראינה.[8]

המפלגה הפוליטית משרת העם נוצרה במרץ 2018 על ידי אנשי אולפני רובע 95, אשר גם יצרו את סדרת הטלוויזיה באותו שם. זלנסקי הצהיר בסוף דצמבר 2018 שהוא חבר במפלגה הזאת ושהוא פעיל פוליטית.[9] זלנסקי לא ביצע תפקידים באוקראינית עד שהוא התחיל לצלם בשפה האוקראינית את הקומדיה הרומנטית "אני, את, הוא, היא" בשנת 2018.[10] זו הייתה ההפקה הראשונה באוקראינית שהופקה על ידי אולפני רובע 95.[11] תוכנית הטלוויזיה "משרת העם" מכוונת בעיקר לדוברי רוסית.[12]

שישה חודשים לפני שהוא הכריז על מועמדותו בבחירות הנשיאותיות ב־2019 ב־31 בדצמבר 2018, הוא כבר הוזכר כאחד האנשים הפופולריים בסקרי דעת הקהל (בייחוד באזורי מזרח ודרום אוקראינה).[13] אחרי חודשים של שמועות ותגובות,[14] הוא הודיע בשידור חי בתוכנית של אולפני רובע 95 בערוץ 1+1 על התמודדותו בבחירות לנשיאות.[15][16]

בבחירות לנשיאות ניצח בסיבוב הראשון עם 30 אחוזי תמיכה ועלה לסיבוב השני שבו התמודד מול הנשיא המכהן פטרו פורושנקו, שגרף 15 אחוזי תמיכה בלבד בסיבוב הראשון. הוא נבחר לנשיא אחרי שזכה גם בסיבוב השני ברוב של יותר מ־73% מהקולות. עם בחירתו הוא היה לנשיא הצעיר ביותר בתולדות אוקראינה (בן 41), ליהודי הראשון בתפקיד, ולנשיא הפופולרי ביותר בעת בחירתו; השיא הקודם היה שייך לקראבצ'וק, שנבחר ברוב של 61% מהקולות בבחירות 1991.

נשיאותו

זלנסקי מבקר חיילים בחזית הלחימה במזרח אוקראינה.

זלנסקי הושבע לנשיאות ב־20 במאי 2019 וכבר בטקס ההשבעה הודיע על פיזור הפרלמנט והקדמת הבחירות לפרלמנט.[17][18]

זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד החל בסבב מינויים: הוא מינה את ידידו אנדריי בוגדן לראש הסגל הנשיאותי ופתח את דלתות הארמון הנשיאותי לכל מי שחפץ לבקר בו ופיטר את רמטכ"ל צבא אוקראינה ויקטור מוז'נקו. במקומו מינה את רוסלן חומצ'ק.[19] בנוסף מינה את ידידו איוואן בקאנוב לסגן ראש שירות הביטחון האוקראיני וראש המינהל הראשי למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן; לראש שירות הביון החיצוני מינה את ולדיסלב בוחארוב, ממפלגתה של יוליה טימושנקו, מולדת; למזכיר המועצה לביטחון לאומי והגנה מינה את אלכסנדר דניליוק, שר האוצר לשעבר.

ביולי 2019 קרא לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין להיפגש במינסק לנהל דו-שיח ומשא ומתן למציאת פתרונות למשבר אוקראינה. השניים דיברו ביניהם בטלפון באותו החודש.

זלנסקי נחל הצלחה מרשימה גם בבחירות הפרלמנטריות שנערכו ביולי 2019, כאשר מפלגתו "משרת העם" הפכה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, עם 43.16 אחוזי תמיכה והיה למנהיג הפוליטי הראשון בתולדות אוקראינה המודרנית שהשיג רוב מוחלט ממושבי הפרלמנט (בשל שיטת הבחירות, בה נתונים כמחצית ממושבי הבית לבחירה ישירה, ובמסגרתם השיג רוב מוחץ, בנוסף ל-43% מן המושבים הנבחרים בבחירות יחסיות). לפיכך יוכל להרכיב ממשלה ללא צורך בקואליציה.[20]

באוגוסט 2019 פתח את מושב הראדה העליונה והציג את מועמדיו לתפקידים בכירים בממשל: אולכסיי הונצ'ארוק מונה לראש ממשלת אוקראינה, רוסלן ריאבושאפק מונה לתובע הכללי של אוקראינה במקום יורי לוצנקו, ואילו איוואן בקאנוב, שמונה לממלא מקום ראש שירות הביטחון האוקראיני, קיבל מינוי קבוע. באופן מפתיע שר הפנים ארסן אבאקוב, שמר על משרתו למרות ביקורת רבה על תפקודו.

בספטמבר 2019 יזם עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עסקת חילופי שבויים שבמסגרתה שוחררו 35 אסירים אוקראיניים, ביניהם גם 23 המלחים שנעצרו בעקבות התקרית במצר קרץ'. בנובמבר אותה שנה משא ומתן עם רוסיה אפשר גם את החזרת הספינות שהוחרמו.

עמדותיו

זלנסקי תומך בתנועת יברומאידאן ובמהלך המלחמה בדונבאס תמך באופן פעיל בצבא האוקראיני.

באוגוסט 2014 הוא יצא נגד כוונת משרד התרבות האוקראיני לאסור על אמנים רוסים להופיע באוקראינה. מאז 2015 החרימה אוקראינה אמנים רוסים ומנעה מהם מלהיכנס למדינה.[21]

בתחילת 2018 בראיון לתקשורת הוא קרא לשקיפות רבה יותר מהפוליטיקאים, קדנציות קצרות יותר והגדלת הסיכוי להשתתפות פוליטית של "האדם הפשוט".[22] בראיון בדצמבר 2018 הוא ציין כי כנשיא הוא ינסה לסיים את המלחמה הנמשכת בדונבאס על ידי משא ומתן עם רוסיה.[23] לדבריו, מנהיגי דונייצק ולוהנסק הם "בובות" של רוסיה ו"זה לא הגיוני לדבר איתם". הוא גם לא פוסל קיום משאל עם בנושא גורל החבלים הבדלנים.

זלנסקי הוא יהודי הנחשב לאוהד ישראל (בנאום ההשבעה הכריז זלנסקי: "אנחנו צריכים להיות כמו ישראל בהגנה על האדמה שלנו"[24]). הוא אינו מסתיר את זיקתו ליהדות ואת העובדה שביקר בישראל מספר פעמים.

משפחתו

מאז ספטמבר 2003 הוא נשוי לאולנה זלנסקה[25] (לפני נישואיה, קיאשצ'קו), אוקראינית לא יהודיה שעבדה כתסריטאית. שניהם למדו באותו בית הספר והכירו לפני שנישאו. לזוג בן ובת.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ מקורביו קוראים לו ולדימיר וכך גם הוא עצמו.
  2. ↑ Jacobsen, Katherine (13 בדצמבר 2016). "How a Fictional President Is Helping Ukrainians Rethink Their Absurd Politics". Foreign Policy. בדיקה אחרונה ב-25 באוגוסט 2017. 
    Kao, Anthony (6 ביוני 2017). "Ukraine’s 'Servant of the People' is a hidden gem of political comedy". Cinema Escapist. בדיקה אחרונה ב-25 באוגוסט 2017. 
    Kao, Anthony (22 באוגוסט 2017). "Interview: Vladimir Zelenskiy on playing Ukraine’s president in 'Servant of the People'". Cinema Escapist. בדיקה אחרונה ב-25 באוגוסט 2017. 
  3. ↑ (באוקראינית) Lawyer Zelensky has registered a new political party "Servant of the people", UNIAN (3 December 2017)
  4. ↑ (באוקראינית) The boundary of a joke. How Zelensky prepares for the election, Ukrayinska Pravda (25.10.2018)
  5. ↑ (ברוסית) Short bio, LIGA
  6. ↑ (ברוסית) Actor Zelensky criticized the SBU because of the ban on the series "Matchmakers", RIA Novosti (24.11.2017)
    (ברוסית) SC will check whether Zelensky financed the Ukrainian army, Komsomolskaya Pravda (02/05/15)
  7. ↑ מאז 2015 אוקראינה מחרימה אמנים ואישי תרבות רוסים
  8. ↑ (ברוסית) Zelensky intended to demand the resignation of the Ministry of Culture, sevas.com (9.9.2014)
  9. ↑ (באוקראינית) Zelensky: Party "Servant of the people" goes into politics, Interfax-Ukraine (26.12.2018)
  10. ↑ (באוקראינית) "Quarter 95" will take off its first Ukrainian-language comedy with Nastya Kamensky in the lead role, Zaxid.net (20.6.2017)
  11. ↑ (באוקראינית) The working title of the romantic comedy is "He and She", Kvartal 95 (20.6.2017)
  12. ↑ (באוקראינית) Society Most Ukrainian media carry out a policy of Russification - an investigation into ZIK, ZiK.ua (7 March 2016)
  13. ↑ Interfax-Ukraine (15 ביולי 2018). "Support for Zelensky, Varkarchuk shows popular demand for new politicians". Kyiv Post. 
  14. ↑ Could a rock star become Ukraine's next president?, Deutsche Welle (24.8.2018)
  15. ↑ איתמר אייכנר, נשיא יהודי לאוקראינה? זו לא בדיחה, ידיעות אחרונות, 06.01.2019
  16. ↑ ההודעה הרשמית באתר יוטיוב
  17. ↑ זלנסקי הושבע לנשיא אוקראינה: "עלינו להגן על אדמתנו כמו הישראלים"
  18. ↑ הקומיקאי היהודי הושבע לנשיא אוקראינה והודיע מיד על פיזור הפרלמנט ובחירות בזק
  19. ↑ Зеленский назначил главу президентской администрации
  20. ↑ Final Ukraine Election Results Confirm Zelenskiy Landslide, רדיו אירופה החופשית, 26 ביולי 2019
  21. ↑ Ukraine bans 38 Russian 'hate' books amid culture war, BBC News (11.8.2015)
  22. ↑ Clown show: Stand-up comic enters Ukrainian presidential race… and could win, RT News (2.1.2018)
  23. ↑ Zelensky about the war in the Donbass: Though we are ready to agree with the devil, Ukrayinska Pravda (26.12.2018)
  24. ↑ "האם אוקראינה תעביר את שגרירותה לירושלים?"
  25. ↑ בדומה לנהוג ברוסיה, שם המשפחה הנקבית משנה את הטייתו ושמה הוא זלנסקה, לו הייתה רוסייה שם משפחתה היה זלנסקאיה
ראשי אוקראינה
ראשי אוקראינה בתקופה הסובייטית גיאורגי פיאטאקוב (1919) • סטאניסלב קוסיאור (1919 - 1920, 1928 - 1938) • ויאצ'סלב מולוטוב (1920 - 1921) • דמיטרי מנואילסקי (1921 - 1923) • עמנואל קווירלינג (1923 - 1925) • לזר קגנוביץ' (1925 - 1928, 1947) • ניקיטה חרושצ'וב (1938 - 1947 ,1947 - 1949) • לאוניד מלניקוב (1949 - 1953) • אלכסיי קיריצ'נקו (1953 - 1957) • ניקולאי פודגורני (1957 - 1963) • פיוטר שלסט (1963 - 1972) • ולדימיר שצ'רביצקי (1972 - 1989) • ולדימיר איוואשקו (1989 - 1990) • סטאניסלב גורנקו (1990 - 1991)
נשיאים באוקראינה העצמאית ליאוניד קרבצ'וק (1991 - 1994) • ליאוניד קוצ'מה (1994 - 2005) • ויקטור יושצ'נקו (2005 - 2010) • ויקטור ינוקוביץ' (2010 - 2014) • אולכסנדר טורצ'ינוב (2014) • פטרו פורושנקו (מ-2014)
ראשי ממשלה באוקראינה העצמאית ליאוניד קוצ'מה • יפים זביאהלסקי • פבלו לאזרנקו • ויקטור יושצ'נקו • ויקטור ינוקוביץ' • יורי יחנורוב • יוליה טימושנקו • מיקולה אזארוב • סרגיי ארבוזוב • אולכסנדר טורצ'ינוב • ארסני יאצניוק • וולודימיר גרויסמן
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.