ולטר וייס

קריירה מוקדמת

וייס נולד ב-5 בספטמבר 1890 בטילזיט, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1908 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-59 (פומרניה ה-4 - פרייהר הילר פון גרטרינגן), עמו לחם במלחמת העולם הראשונה. ב-24 ביולי 1915 הועלה לדרגת אובר לוטננט, וב-15 ביולי 1918 הועלה לדרגת האופטמן. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.

לאחר המלחמה נשאר וייס ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. באביב 1927 מונה וייס למפקד פלוגה 1 ברגימנט הרגלים ה-7 (הפרוסי), באביב 1929 מונה למפקד פלוגה 16 ברגימנט ההוא. ב-1 ביוני 1931 הועלה לדרגת מיור, ובאביב 1932 מונה לקצין מטה בברסלאו. בשנת 1933 מונה לקצין מטה בפיקוד הרגלים ה-2. ב-1 בספטמבר 1934 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, ומונה לראש מטה הדיוויזיה ה-12. ב-1 במרץ 1937 הועלה וייס לדרגת אוברסט, וב-1 במאי 1938 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-1.

מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ המלחמה מונה וייס לראש מטה הקורפוס ה-1, והשתתף עמו במערכה בפולין, כחלק מהארמייה השלישית במסגרת קבוצת ארמיות צפון, ובמערכה על צרפת כחלק מהארמייה השישית, ולאחר מכן כחלק מהארמייה הרביעית, במסגרת קבוצת ארמיות B. ב-1 בספטמבר 1940 הועלה וייס לדרגת גנרל מיור, וב-15 בדצמבר 1940 מונה למפקד הדיוויזיה הקלה ה-97. ב-15 בינואר 1941 מונה למפקד הדיוויזיה ה-26, ופיקד עליה במהלך מבצע ברברוסה כחלק מהקורפוס ה-6 במסגרת הארמייה התשיעית. במהלך הקרב על מוסקבה לחם עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס ה-6, שבתחילה היה תחת פיקוד ארמיית הפאנצר השלישית, ולאחר מכן תחת פיקוד הארמייה התשיעית. ב-1 בינואר 1942 הועלה וייס לדרגת גנרל לוטננט, וב-1 ביולי 1942 מונה למפקד הקורפוס ה-27, ולחם עמו לסירוגין כחלק מהארמיות התשיעית והרביעית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז. ב-1 בספטמבר 1942 הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים, וב-3 בפברואר 1943 מונה למפקד הארמייה השנייה, ובין השאר פיקד עליה גם במהלך קרב קורסק^[1]. ב-1 בפברואר 1944 הועלה וייס לדרגת גנרל אוברסט, וב-12 במרץ 1945 מונה למפקד קבוצת ארמיות צפון, ופיקד עליה עד לכניעתה ב-2 באפריל 1945. בתחילת מאי נפל וייס בשבי צבא ארצות הברית.

לאחר המלחמה

במרץ 1948 שוחרר וייס מהשבי. לאחר שחרורו התגורר וייס באשפנבורג עד למותו ב-21 בדצמבר 1967.