זלדה

על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית שמימין לתיבת החיפוש, מתחת "רענון" מופיע "בקש טיפול". יש למלא את הסיווג המתאים. אם אין כזה, בחרו: שונות.

זלדה
לידה 19 ביוני 1914
כ"ו בסיוון תרע"ד
יקטרינוסלב, אוקראינה
פטירה 30 באפריל 1984 (בגיל 69)
כ"ח בניסן תשמ"ד
שם לידה שיינא זלדה מישקובסקי
עיסוק שירה
פרסים

שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי (כ"ו בסיוון תרע"ד, 19 ביוני 1914 – כ"ח בניסן תשמ"ד, 30 באפריל 1984), המוכרת בשם זֶלדָה, הייתה משוררת ישראלית.

ביוגרפיה

שנותיה הראשונות

זלדה נולדה בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרו) שבאוקראינה, לרחל, בתו של הרב דוד צבי חן (הרד"ץ) מחשובי רבני חב"ד ובנו של רבי פרץ חן, ולרבי שלום שלמה, רב ידוע מצ'רניגוב, בנו של רבי ברוך שניאור שניאורסון[1].

דמות אביה, שהיה צאצא של ה"צמח צדק", האדמו"ר השלישי של חב"ד[1], ואחיו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של האדמו"ר השביעי והאחרון של חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון, ודמות סבה (הרד"צ חן) שנפטרו בעודה בגיל צעיר, השפיעו רבות על נפשה. זלדה הייתה בת יחידה, ולפיכך אמרה בכל בוקר בשנת האבל קדיש על אביה. זלדה היא בת דודתו של הרבי מליובאוויטש האחרון, היא גדלה בחצר חב"דית ושמרה על קשר הדוק עם בן דודה.

בארץ ישראל

ב-17 במאי 1925, כשהייתה זלדה בת 11, עלתה המשפחה לארץ ישראל דרך נמל יפו באוניה "איליץ" שהפליגה מאודיסה עם כ-250 עולים. המשפחה התיישבה בירושלים, את הבקשה לעלייתם של הסב, ההורים וזלדה הגיש ביולי 1924 קרוב משפחתם עו"ד ד"ר א. הילמן דרך הרבנות הראשית לארץ ישראל וזו פנתה מיד למושל המחוז לאור הבטחת הנציב -העליון לתת לרבנים הנמצאים תחת לחץ הסובייטים רישיון לעלייה. הילמן לקח על עצמו גם לדאוג למחייתו של הסב בן ה-75. בירושלים למדה זלדה בבית הספר לבנות "שפיצר". לפי סיפוריה, היו שנות ילדותה בירושלים עגומות, בשל המצב הכלכלי הקשה במשפחה והאווירה המחמירה בבית הספר. המצב השתנה כשעברה ללמוד בסמינר למורות "מזרחי", שם הושפעה רבות ממורים בעלי שם כעקיבא ארנסט סימון ופייבל מלצר, בנו של הרב איסר זלמן מלצר. בירושלים עסקה בהוראה. לימדה בבתי הספר "רוחמה" ו"מולדת הילד". הסופר עמוס עוז שהיה בין תלמידיה בבית- הספר "מולדת הילד" כותב עליה בספרו "סיפור על אהבה וחושך" . עברה לתל אביב ולמדה ציור, אחר כך עברה לחיפה ולימדה ילדים בעייתיים, יחד עם פרופ' נחמה ליבוביץ. ובכרמל פגשה את בעלה לעתיד חיים מישקובסקי.

ב-1950 התחתנה עם חיים אריה מישקובסקי, בנו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי ונכדו של הרב יצחק בלאזר, מראשי תנועת המוסר. הוא היה בוגר ישיבת חברון שעבד כפקיד ורואה חשבון, הזוג היה חשוך ילדים. השניים התגוררו בירושלים, בדירה צנועה בשכונת כרם אברהם – בבית האבן הישן, עליו כתבה מספר שירים. לאחר מחלה ממושכת נפטר בעלה (בכ"ב בניסן תש"ל). היא הקדישה לו רבים משירי הקובץ השני הכרמל האי-נראה שם פגשה אותו לראשונה. בשנת 1976, לאחר מותו של בעלה, עברה זלדה להתגורר ברחוב הקליר, בשכונת שערי חסד בעיר[2].

נפטרה במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה'תשמ"ד (1984).

אחר מותה הנציחה עיריית ירושלים את זכרה בקריאת רחוב על שמה ("המשוררת זלדה") בשכונת רמות שבעיר. רחובות נוספים על שמה בפתח תקווה וכפר סבא.

יצירתה

שיריה של זלדה התפרסמו טיפין טיפין בבמות שונות, כגון במדורים ספרותיים של עיתונים בישראל. היא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מזיכרונה. רק כשהייתה בת 53, לאחר 35 שנות יצירה, יצא לאור קובץ שיריה הראשון, פנאי (בהוצאת הקיבוץ המאוחד). קובץ זה הודפס ב-14 מהדורות ובאלפי עותקים (עד 2007). חלק מיצירותיה נלמדות במסגרת תוכנית הלימודים של בתי ספר תיכוניים בישראל (למשל השיר מקום של אש).

בשונה מבני דורה, כגון נתן אלתרמן ולאה גולדברג, שירתה של זלדה איננה מחורזת ושקולה, אלא כתובה בסגנון חופשי. השפעת תנועת החסידות ניכרת בשיריה, המאופיינים באווירה של חתירה לקדושה ולנשגב, שאותם בקשה למצוא בחיי היומיום, כמו ברגעי הארה והתגלות פנימית. בשיריה יש שימוש במוטיבים ובמאפיינים של הסיפור החסידי.

זלדה התאפיינה בפתיחות כלפי העולם הרחב. ביתה היה פתוח לשוחרי הספרות העברית לדורותיה, לאנשים צעירים שבאו להתעניין ביצירתה, ובכלל זה, ידידים חילוניים רבים.

באמצעותה של עזה צבי נוצר קשר בין זלדה ליונה וולך הצעירה, ולמעשה וולך היא זו שהביאה להדפסת שיריה של זלדה[3]. במכתב אל זלדה כתבה וולך:

לזלדה שלום ונשיקות לידייך אוזרות לכתוב. ואני כותבת לך כאן הדברים החזקים שאירעו בי שירייך. רק היום הצלחתי לקוראם בזה אחר זה ולסיים ברציפות הספר. ובכל הפעמים רטטים פיזיים הקדימו להסתכלות העור שהקדימו דמעות שהיו יורדות שהקדימו שיתוק שהיה בא ועומד. וכל זה עצר אותי בשיר מלבוא בשיר אחר... וקורים דברים מעודנים יותר וסלחי לי שאני כותבת אלו המקרים. את מעמידה עולם, זלדה. זה הדבר הסופי שמשורר יכול לעשות. ועולם זה עושה אותי טובה והיופי שאת מביאה משאיר אותי כמהה, משתאה געגועים, ואני זוכרת שאני יהודיה. והספר הזה מביא למעשים, ולא רק לקריאה רבה ולא רק ידיעה ולא רק ראייה. וצריך לכתוב שירים הרבה. כאילו האדם העד היחיד וכל הנשמות בשקיקה נוראה. באהבה, בכבוד והערצה, יונה

— חדרים, 4, עמ' 28

וולך וזלדה הופיעו יחד בערבי הקראת שירים בצוותא. אולם בעקבות שירה של וולך "תפילין", בעיתון 77, שבו אוזכרו תשמישי קדושה בהקשר ארוטי, ולאחר חילופי דברים סוערים ומתוקשרים, נותק ביניהן הקשר.

זלדה שלחה ידה גם בציור והרבתה בציורי דיוקנאות.

יצוגיה בספרות ובאמנות הישראלית

הסופר עמוס עוז, בספרו האוטוביוגרפי "סיפור על אהבה וחושך", מתאר את יחסיו עם זלדה, שהייתה מורתו בבית הספר היסודי, השפיעה עליו רבות, ואף שלחה אותו לביקור אצל בן דודה הרבי מחב"ד מנחם מנדל שניאורסון בניו יורק. הזמרת חוה אלברשטיין שרה כמה משיריה ובהם "לכל איש יש שֵם" ללחן של חנן יובל ושירים אחרים בהלחנת שפי ישי. הזמרת שולי נתן הלחינה ושרה אחדים משיריה, ביניהם "שושנה שחורה", "כל הלילה בכיתי" ו"אל תשליכני מלפניך".

ספריה

ספרי השירה של זלדה, שאותם פרסמה מעל במות רבות (לא כל שיריה פורסמו), ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתל אביב. הקבצים "פנאי", "הכרמל האי-נראה" ו"אל תרחק" ראו אור גם בכרך אחד שראה אור במספר מהדורות מ-1975. לאחר מותה קובצו כל הספרים לכרך אחד, שכותרו: שירי זלדה.

פרסים

אילן יוחסין מצד האמא

הרב פרץ חן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב מאיר חןהרב משה לייב לייןהרב אברהם אהרן חןהרב דוד צבי חן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב שמואל דובער חן
 
ר' מנחם מענדל ליין
 
חיים דוד
 
מר פרץ חן
 
חנה
 
ר' ישראל נח קפלן
 
ר' דוד
 
הרב אברהם חן
 
הרב מנחם מנדל חן
 
רחל
 
ר' שלום שלמה שניאורסון
 
מוסיא דוברוסקין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אריה רפאלי (צנציפר)
 
לאה רפאלי (צנציפר)
 
יהושע ליין
 
שולמית לסקוב
 
חיים לסקובגרשון חןזלדהמרים דבורה
 
 
 
 
 
דוד צבי הילמן

לקריאה נוספת

  • צבי צמרת, "סובב הלב בנתיבו האפל - וחוזר אל האלקים", או אופטימיות ופסימיות בספרה של זלדה "השוני המרהיב", פתחים, 58, תשמ"ב, 1982
  • שלמה נש, המעורבות המוסרית - בריחה ממנה ואליה, על זלדה ועל ספר שיריה "השוני המרהיב", הדאר, 61, כ"ב, תשמ"ב 1982
  • אביעזר ויס, קידוש החול או גשר של הפרדה - עיון תימטי-תבניתי בשירי "פנאי" לזלדה, זהות, ג', תשמ"ג 1983
  • חמוטל בר-יוסף, שני שירים על ירושלים: אמיר גלבע, "היינו כחוזרים"; זלדה, "מקום של אש", ספרות ילדים ונוער, 10, תשמ"ד 1984
  • עזה צבי, זלדה - הכמיהה לידידות, חדרים, 4, 1984
  • משה דור, זלדה, מעריב, מאי 1984
  • שרה הלפרין, זלדה - לדמותה ולשירתה : מוטיבים ומבנה, בצרון, 23, תשמ"ד 1984
  • ידידיה יצחקי, שירי זלדה בראיה כוללת, עיתון 77, 65, תשמ"ה 1985
  • ש. שלום, ביכורי עטה של זלדה, דבר, ספטמבר 1989
  • לילי רתוק, מלאך האש: על הקשר בין יונה וולך וזלדה, עלי-שיח, 37, תשנ"ו 1996
  • יערה בן-דוד, אור הנר של תפילה זכה : זלדה, "הלא הר, הלא אש", אהבה ממבט שני, תשנ"ז 1997
  • צבי לוז, המחתרת של זלדה והעדפת האי-נראה, עלי-שיח, 49, תשס"ג 2003
  • אהרון קומם, "אל לב הדברים" : משבר האמונה בשירת זלדה, שלשלת שירה, תשס"ד 2004
  • דרור אידר, מתי התחלפו המלכויות בגבהים – עיון משווה בין שירת זלדה לשירתה של חווה פנחס-כהן, בתוך: הישן יתחדש והחדש יתקדש – על זהות תרבות ויהדות, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ה, 2005, עמ' 215–241
  • צבי מרק, אמונה ושירה בשירת זלדה, בתוך: על האמונה: עיונים במושג האמונה ובתולדותיו במסורת היהודית, מ. הלברטל, א. שגיא, ד. קורצוויל (עורכים), ירושלים: הוצאת כתר, 2006, עמ' 534 – 555
  • חמוטל בר-יוסף, על שירת זלדה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007
  • אסתר אטינגר, זלדה, שושנה שחורה, מונוגרפיה המשלבת את סיפור חייה של זלדה עם עיון מקיף בשירתה ובמקומה בעולם השירה העברית ובחברה הישראלית, תל אביב: הוצאת מפה, 2007
  • עמיחי חסון ונעמה שקד, הפוגה באי ירוק: מחווה לזלדה, גיליון מיוחד של כתב העת משיב הרוח, 2015
  • תולדות עמנו הן שירה אחת ארוכה וגדולה, זלדה בשיחה עם תלמידים, 'דחק - כתב עת לספרות טובה', כרך ט', 2018

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:טורים
פרמטרים [ מספר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ראיונות

מן העיתונות

על יצירתה

משירי זלדה

מכתבי זלדה

באתר "carmonia " עמודים 350–357 "סבתא פנינה כרמון לבית שטמפפר"

סרט וסרטונים

הערות שוליים

  1. 1 2 סבה ברוך שניאור, הוא בנו של רבי לוי יצחק, בנו של רבי ברוך שלום, בנו של ה"צמח צדק".
  2. ↑ חמוטל בר-יוסף, על שירת זלדה, הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 15
  3. ↑ יגאל סרנה, יונה וולך, הוצאת כתר, ירושלים 2009, עמ' 198-196.
  4. ↑ "פרס שפירא" – למשוררת זלדה ולנתן גרדי, מעריב (עיתון), 20 באפריל 1973.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.