חוות ההכשרה בגרוכוב

הריסות הבית בחווה החקלאית בגרוכוב - מבט מבחוץ - 2019
הריסות הבית בחווה החקלאית בגרוכוב - מבט מבפנים - 2019

חוות ההכשרה בגְרוֹכוֹב (קרויה גם קיבוץ גרוכוב או קיבוץ גרוחוב) הייתה חווה חקלאית בכפר גרוכוב שליד ורשה בירת פולין שנוסדה על ידי תנועת החלוץ ב-1919 ושימשה את תנועת דרור ואת החלוץ הצעיר להכשרת בני נוער לעבודה חקלאית ואחרת לקראת העלייה לארץ ישראל. חווה זו הייתה בין הקיבוצים הגדולים והידועים ביותר[1] שהכין יהודים להגירה לארץ ישראל. חשיבותו של קיבוץ גרוכוב חרגה מעבר למטרותיה הסוציאליסטיות-ציוניות מאחר והייתה הבסיס להקמת הארגון היהודי הלוחם שהיה ממובילי מרד גטו ורשה. כיום משמשים שרידי החווה כנקודת ביקור היסטורית למשלחות נוער של תנועת הנוער העובד והלומד במסעם לגילוי שורשי המהפכה הציונית.

רקע היסטורי

מתחילת המאה ה-20 שאפה התנועה הציונית להכשיר את הנוער היהודי בתפוצות לקראת הרחבת ההתיישבות החקלאית בארץ. לשם כך שלחו הקיבוצים בארץ ישראל שליחים לאירופה על מנת להקים חוות הכשרה חקלאיות (במסגרת ארגון החלוץ) אליהן הגיעו צעירים יהודים כדי לעבוד בחקלאות ולהתכונן לעליה[2]. החווה הראשונה הוקמה בפברואר 1918 בעיר בנדין ובמהלך השנתיים הבאות הוקמו כ-18 חוות נוספות בסביבות הערים לודז', וילנה, קילצה, לוצק, ברנוביץ', ביאליסטוק, צ'נסטוכובה, ראדום, קרקוב וורשה ואחרים. אחת מהן הייתה החווה שהוקמה בכפר גרוכוב (Grochów) שממזרח לוורשה בירת פולין (כיום פרוור של העיר).

עקרון "ההכשרה הקבועה"

מתחילת הקמתן של החוות ב-1918 התאפיינו רובן בהכשרה זמנית ועונתית של החלוצים דבר שהביא לתנודתיות במספר החברים בחוות ולחילופין תדירים של החברים. החל מ-1925 החלה להשתרש ההכרה בצורך לעבור להכשרה קבועה לפיה חברי ארגון החלוץ יעזבו את בתיהם ויגיעו לישיבת קבע בחוות עד עלייתם ארצה. מגמה זו נבעה בין השאר מחסימת העלייה ארצה כתוצאה מפרסום הספר הלבן של פאספילד ב-1930.

המועצה מציינת בשביעות רצון את התגבשות קיבוצי ההכשרה של "החלוץ" בפולין, התגבשות שבגיעה לידי סידור תאים קיבוציים קבועים

— המועצה של ארגון "החלוץ" - 1927

.

הועידה רואה בקיבוץ ההכשרה הקבוע את הדרך העיקרית של ההכשרה הקיבוצית

— הועידה ה-5 של ארגון "החלוץ" - 1929

.

ההיסטוריה של החווה

בית הקברות

שטח החווה הועבר לבעלות הקהילה היהודית בורשה כבר ב-1909 על מנת להקים בו בית קברות יהודי (בנוסף לבית הקברות ברחוב אוקופובה). החלטה זו נתקלה בהתנגדות עיקשת מצד התושבים המקומיים שטענו שהנקברים יזהמו את מי השתייה שלהם. לאחר דיונים שנמשכו עד 1911 החליטה ועדה מיוחדת שהוקמה לאשר את הקמת בית הקברות[3]. בסופו של דבר, עקב התמעטות האוכלוסייה היהודית בעיר במהלך מלחמת העולם הראשונה החליטה הקהילה לוותר על הקמת בית קברות נוסף והשטח הועבר לתנועת החלוץ.

הקמת החווה והשנים הראשונות

לאחר המלחמה, בדצמבר ב-1919, הקימה תנועה זו במקום חווה וזאת בעידודו ובעזרתו של יו"ר הוועד הימן זבלודובסקי[4]. בהנהלת החווה נמנו יקותיאל עזרוני (דוידוביץ), ש. פולטרוק, ספוצ'ינסקי, ד"ר פקר ושמחה בלאס[5]. עם הקמתה, התפרסה החווה על שטח של כ-170 דונם וב-1923 נוספו לה כ-145 דונם שהביאו את שטחה הכולל של החווה ל-315 דונם. תחילה שירתו בחווה כ-10 פועלים והחל מאפריל 1920 החלה לקלוט צעירים מרחבי אירופה שעסקו בחקלאות וכן נשלחו לעבוד בבתי חרושת שונים בוורשה. בתחילת הדרך הסתבר לראשוני המתיישבים שאדמתה דלה מאוד בחומר אורגני ולא תצלח לגידול חקלאי ולכן בשלב הראשוני נדרש היה להעביר למקום חומר אורגני[6]. החקלאות והתבססה על ענפים כמו פרחים, פלחה, לול ורפת. בתקופה המוקדמת עסקו רוב המצטרפים אליה בחקלאות

הקמת "גוש גרוכוב"

החל מ-1930 חל גידול משמעותי בפונים לחוות גרוכוב וזאת בעקבות הפרסום הרב לו זכו חוות ההכשרה בפולין. באותה שנה תרמו בני הזוג הירש וגבריאלה דוקטורוביץ (Hersz and Gabriela Doktorowicz) מכספם כדי לרכוש שטחים נוספים עבור החווה. עקב חוסר משאבים להשקעה כדי ליצור משק יותר אינטנסיבי לא יכלה החווה החקלאית לאפשר פרנסה לכל המצטרפים ולכן הוחלט להקים את "גוש גרוכוב" כשהחווה מהווה את מרכז הקיבוץ ובה פועלים כ-50 ילוצים ושאר החברים חולקו לפלוגות שהתיישבו במקומות שונים בורשהכדי למצוא להן עבודה (ולאו דווקא בחקלאות).

מלחמת העולם השנייה

בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה סבלו היושבים בה מאנטישמיות של השכנים הפולנים עקב קרבתה של החווה לשכונות המגורים. באחד המקרים (מאי 1935) נורו יריות על בניני החווה והרגו חלוצה בשם פרידה וולקוביסקיה[7].

ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נכבש האזור על ידי הרוסים וחברי החווה (כ-200 במספר) השמידו את תכולתה וצעדו ברגל לוילנה על מנת להמשיך את חיי ההכשרה שם[8]. באפריל 1940 הורשו כ-60 מחבריו לחזור ולהתיישב במקום לאחר שהוכיחו שיש להם עבודה מסודרת שם. בנובמבר 1940 נלקחו חברי החווה לגטו ורשה, אך בעקבות לחצים של היודנראט (בראשות צביה לובטקין) הסכימו הגרמנים להחזיר את החווה לידי התנועות הציוניות. ב-1941 מינו הגרמנים מנהל מטעמם על החווה, וב-1942 נסגרה החווה והחברים שנותרו בה גורשו.

מבנה הקיבוץ והמשק החקלאי

בניני החווה כללו שני מבנים:

  • הבניין הראשי, שהיה מחוץ למשק החקלאי, ושימש כבית מגורים למרבית החברים כשבנוסף היו לו שימושים נוספים כמו חדר- אוכל, הנהלה וכדומה.
  • בניין מגורים נוסף לחברים אשר עבדו במשק החקלאי.

אנשי החווה

הגידול באוכלוסיית קיבוץ גרוכוב

בשנים הראשונות של הקיבוץ (1919-1929) שמרה אוכלוסייתו על יציבות מספרית של כ-20 חברים שרובם עסקו בעבודות חקלאיות בחווה. החל מ-1930, חל גידול משמעותי במספר החברים בקיבוץ ובעקבות זאת הוחלט על הקמת 12 פלוגות עבודה והפיכת הקיבוץ ל"גוש גרוכוב" שמרכזו בחווה.

במהלך תקופת פעילותה של החווה עברו בחווה מאות חלוצים וחלוצות ורבים מהם שהשלימו את הכשרתם החקלאית עלו ארצה והשתלבו בהתיישבות העובדת. רבים אחרים נשארו במקום ומצאו את מותם במרד גטו ורשה[9].

עם האנשים ששהו בחווה נמנים יצחק (אנטק) צוקרמן, צבי נצר, שמחה בלאס, יצחק קצנלסון, אפרים שמאראגד, יוסף הפטמן, שרה כפרי ועוד.

  • אחד מחברי ההכשרה בחווה צובע קיר בניין
    (סביבות 1937–1938)

מיקום החווה

החווה הוקמה במרחב שבין רחוב פוסטלינקה (Pustelnicka) מצפון, סולג'קובסקה (Sulejkowska) מדרום, טרנוויצ'קה (Tarnowiecka) ממערב וויטולינסקה (Witolińska) ממזרח. הבית האדום ממוקם מול רחוב ויטולינסקה (Witolińska) מספר 7 ורחוב ירוצ'ינסקה (Jarocinska) מספר 1.

מורשתה של החווה

חוות ההכשרה בגרוכוב הייתה אחת מחוות רבות שבהן הוכשר הנוער החלוצי, אך היא הפכה סמל לפרק חשוב בהיסטוריה של תנועות הנוער הציוניות. עם השנים הוקמו שיכונים על שדות החווה ורק בניין לבנים אדום נותר ממנה והפך לנקודת ציון לביקור משלחות של תנועת הנוער העובד והלומד. ב-2011 נהרס בניין זה על ידי חברת בנייה ובעקבות כך פנו נציגי תנועות הנוער לרשויות המקומיות להציב במקום לוח זיכרון לחווה.

חווית השהות בחווה השאירה רישומה על האנשים שעברו בה:

היו בפולין מקומות רבים שבהם למד נוער יהודי את עבודת האדמה. אחד מהם היה גרוכוב ליד וורשה, ששם נמצאה מושבה יהודית לדוגמא, "קבוצה" במלוא מובן המילה. נערות המקום - בנות רבנים וסוחרים – חלבו פרות, עיבדו את האדמה ודיברו עברית בהגייה ספרדית. בני ישיבה לשעבר עידרו את האדמה וזרעו זרעים, תוך הפגנת כישורים נרחבים וידע חקלאי. הגיעו לכאן צעירים מגליציה, ליטא, וְייֶלְקוֹפּולסקה, אוקראינה, וכולם חיו בצוותא ובאחווה. בכל המושבות הללו האידיאלים הסוציאליסטיים והיהודיים היו למציאות

— יצחק בשביס-זינגר בעיתון היידי הניו-יורקי "פאָרווערטס", 1944

הקיבוץ היה אותה שעה הפינה החמה בתוך יוון החשיכה והניוון שהשתרע סביבנו...לא נעדרו גם ויכוחים סוערים בשאלות העומדות ברומו של עולם. ופעמים, בשעות הקשות ביותר, התרוננה השירה ועלתה, התלקח המחול והחבורה התלכדה בהורה גועשת

— צביה לובטקין לאחר ביקור בחווה

ב-1976 נכתב ספר מקיף על החווה בשם "בשדמות גרוכוב"[10].


לקריאה נוספת

ראו גם

חוות ההכשרה בקלוסובה

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ יחד עם קיבוצי ההכשרה קלוסובה ו"שומריה"
  2. ↑ כיבוש העבודה בפולין, דבר, 24 באוגוסט 1932
  3. ↑ ורשה - בית קברות ליהודים בגרוחוב, הצפירה, 24 ביולי 1911
  4. ↑ בנוסף לשטחים שיועדו לבית קברות יהודי ונרכשו לטובת החווה, השתמש הימן זבלודובסקי, שהיה בן למשפחה עשירה, בכסף של המשפחה לרכישת אדמות נוספות עבור החווה
  5. ↑ יקותיאל עזרוני, ליוצאי חוות החלוץ גרוכוב, דבר, 7 בנובמבר 1963
  6. ↑ לפי הספר "בשדמות גרוכוב" (עמוד 22) פוזר בשדות דם פרות שהובא מבית המטבחיים היהודי של ורשה
  7. ↑ נ. בילסקי, על קברה של פרידה, דבר, 4 באוגוסט 1936
  8. ↑ בתחום הכיבוש הרוסי בפולין, דבר, 26 בנובמבר 1939
  9. ↑ בין אנשי החווה שנהרגו במרד: יצחק גיטרמן, אברהם דרייאר, אדולף הוכברג, בנימין ואלד, בתיה כץ, בלומה ליכטנברג (פריד), בתיה מרסיק, רוז`קה סגל, ישראל סודוביץ`, חנה סקולסקי, לאה פיש, מנוחה פלסקובסקי, אהרון קרינסקי, משה רובינצ'יק, משה רובנצ`יק, צבי-הערשל רוזנטאל, משה רוטברד ושיינדל שוורץ.
  10. ↑ א. סדומי, כברת ארץ ישראל בפולין, דבר, 7 בפברואר 1977
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.