חוקת סוריה
 |
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של סוריה |
|
החוקה של סוריה מגדירה את אופן פעילותה של ממשלת הרפובליקה הערבית הסורית. בין היתר, החוקה קובעת כי סוריה היא רפובליקה ערבית ודמוקרטית, המקיימת הפרדה בין דת ומדינה, ברוח האידאולוגיה הבע׳תית. כמו כן, החוקה, המנוסחת לאור עקרונות הפאן-ערביות, מגדירה את סוריה כחלק בלתי נפרד מהעולם הערבי, וכחלק אינטגרלי מהאומה הערבית הגדולה.
הגרסה העדכנית של החוקה אושררה במשאל עם והתקבלה ב-27 בפברואר 2012, בעקבות אירועי מלחמת האזרחים בסוריה.
היסטוריה
הגרסה הראשונה של החוקה נוסחה על ידי אבראהים הנאנו (בערבית: إبراهيم هنانو), ונכנסה לתוקף ב-25 באפריל 1964. גרסה זו, אשר למעט תיקונים קלים נותרה בשימוש עד ה-27 בפברואר 2012, מעגנת את מעמדה העליון של מפלגת הבעת' הערבית-סוציאליסטית, כאשר סעיף 8 לחוקה מתאר את המפלגה כמנהיגת העם והחברה (אף שבסוריה לא התקיים, באופן פורמלי, משטר חד מפלגתי, סוריה מתוארת בדרך כלל על ידי משקיפים זרים כדיקטטורה העוברת בירושה)[1][2].
חוקת 1964 ממשיכה וקובעת כי הסמכות לשליטה בסוריה נתונה בידי נשיא סוריה, אשר, על פי סעיף 84 של החוקה, נבחר באמצעות משאל עם, כאשר מועמדותו מוצגת מטעם השלוחה הסורית של מפלגת הבעת'. חרף זאת, תפקיד הנשיא אינו משוריין באופן פורמלי עבור מפלגת הבעת׳, שכן בהתאם לחוקה, גורמים פוליטיים נוספים רשאים להציג מטעמם מועמדים לנשיאות סוריה.
החוקה מבטיחה שוויון זכויות והזדמנויות לכלל אזרחי סוריה, לרבות הסדרה של חוקי עבודה, וכן זכויות ותנאי עבודה עבור יולדות[3].
חוקת 2012
במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, ובעקבות דרישת פלגים נרחבים מקרב הציבור בסוריה, נוסחה חוקה חדשה והועלתה להצבעה במסגרת משאל עם. חוקה זו כללה מספר שינויים, שנבעו מדרישות ההמונים, וביניהם:
- ביטול סעיף מס׳ 8, אשר ביסס את מעמדה הפוליטי העליון של מפלגת הבעת׳. במסגרת החוקה החדשה, סעיף 8 קבע כי: "המערכת הפוליטית מבוססת על העיקרון של פלורליזם פוליטי, וכל חוק יתקבל וימומש באופן דמוקרטי באמצעות הצבעה.";[4]
- סעיף חדש בחוקה, הממוספר 88, הגביל את תקופת כהונתו של נשיא סוריה עד לשבע שנים, וכן הגביל את האפשרות להתמודד פעם נוספת לתפקיד לפעם אחת בלבד[5].
- סעיף 33 לחוקה קובע כי החירות היא זכות מקודשת, כאשר המדינה ערבה לחירותם האישית של האזרחים ושומרת על כבודם וביטחונם[1].
משאל העם הביא לאימוץ החוקה החדשה, אשר נכנסה לתוקף ב-27 בפברואר 2012[6].
סקירה
החוקה הנוכחית היא זו שאומצה במסגרת משאל העם בשנת 2012, וזאת כתגובה ישירה לאירועי מלחמת האזרחים, ולחוסר הנחת שהביעו אזרחים סורים רבים מהמצב הפוליטי הנוכחי במדינה. עם זאת, ההכרזה בדבר תוצאות משאל העם, ואישרור החוקה, נעשתה באופן יזום מטעם המשטר הסורי, כאשר לטענת המשטר, 89% מהמצביעים תמכו באשרור החוקה החדשה[7].
החוקה הנוכחית מחולקת ל-6 חלקים (לא כולל ההקדמה) אשר נקראים ״פרקים״:
- מבוא
- פרק 1: עקרונות יסוד
- פרק 2: זכויות, חירויות ושלטון החוק
- פרק 3: סמכויות המדינה
- פרק 4: בית המשפט החוקתי העליון
- פרק 5: תיקונים לחוקה
- פרק 6: הוראות כלליות והוראות מעבר
קישורים חיצוניים
- החוקה הישנה של סוריה (1973) (באנגלית)
- החוקה החדשה של סוריה (2012) (באנגלית)
- תרגום נוסף לחוקה החדשה של סוריה (2012), מטעם נציבות האו"ם לפליטים (באנגלית)
- רועי קייס, החוקה החדשה של אסד: 'סוריה מדינה דמוקרטית', באתר ynet, 15 בפברואר 2012
- ניר יהב, משאל עם בסוריה: אסד יישאר עוד 16 שנים בשלטון?, באתר וואלה!, 26 בפברואר 2012
הערות שוליים
- 1 2 קייס, רועי (15 בפברואר 2012). "החוקה החדשה של אסד: 'סוריה מדינה דמוקרטית'". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 בפברואר 2018.
- ↑ http://www.ibtimes.com/syrias-assad-end-one-party-rule-410958
- ↑ Hamand, J. "Girls ahead in Syria". People Planet 2: 17. PMID 12318179.
- ↑ "English Translation of the Syrian Constitution". Qordoba. 15 בפברואר 2012. בדיקה אחרונה ב-28 בפברואר 2012.
- ↑ "משאל עם בסוריה: אסד יישאר עוד 16 שנים בשלטון? - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-13 בפברואר 2018.
- ↑ "Presidential Decree on Syria's New Constitution". Syrian Arab News Agency. 28 בפברואר 2012. בדיקה אחרונה ב-28 בפברואר 2012.
- ↑ חדשות - חדשות חוץ nrg - ...סוריה: כ-90 אחוזי תמיכה בחוקה, www.makorrishon.co.il
| חוקות מדינות העולם | ||
|---|---|---|
| המזרח התיכון | איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • קטר • תוניסיה • תימן | |
| אסיה | אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • הרפובליקה העממית של סין • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד | |
| אירופה | אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ | |
| אפריקה | אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה | |
| אמריקה | אורוגוואי • איי בהאמה • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה | |
| אוקיאניה | אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי | |
רישיון cc-by-sa 3.0