חוק השימוש בהיפנוזה

חוק השימוש בהיפנוזה, תשמ"ד-1984 אוסר על מי שלא הוסמך בידי המדינה להשתמש בהיפנוזה, לרבות למטרות רפואיות. החוק אוסר על שימוש בהיפנוזה למטרות בידור.

היסטוריה

בשנת 1975 הופנטה תלמידת התיכון יפה סויסה על ידי המהפנט אבישלום דרורי. היא נכנסה לתרדמת שנמשכה ימים אחדים ורק הפסיכיאטר והמהפנט ד"ר מוריס קליינהאוז הצליח בעזרת היפנוזה להעיר אותה.[1] בעקבות אירוע זה נחקק חוק השימוש בהיפנוזה.

הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת במאי 1981 על ידי שר הבריאות אליעזר שוסטק,[2] והחוק אושר בכנסת העשירית ב-13 ביוני 1984.[3] החוק נכנס לתוקף ב-28 בספטמבר 1984. ישראל הייתה למדינה הראשונה בעולם שמגבילה את השימוש בהיפנוזה למטפלים מורשים בלבד.

תמצית החוק

החוק קובע שהפנוט על ידי אדם, שאיננו מוסמך ומורשה לכך, אסור, לרבות למטרות רפואיות. לפי החוק, הרשות להפנוט תלויה בשלושה דברים:

זכאי לקבל הרשאה להיפנוט מי שנתקיימו בו אלה:

(1) הוא תושב ישראל;
(2) הוא רופא, רופא שיניים או פסיכולוג מומחה;
(3) הוא סיים לימודי היפנוט מוכרים ועמד בבחינות שהמנהל הכיר בהן.

כמו כן, סעיף 3(א) קובע לרשאים להפנט מותר לעשות זאת רק לשם טיפול רפואי, טיפול פסיכולוגי, מחקר מדעי או רענון זיכרון במהלך חקירה משטרתית או ביטחונית, ולאחר שהמהופנט הביע את הסכמתו להיפנוט.

לפי סעיף 6(א), אין להפנט קטין, חולה נפש או פסול דין אלא למטרת איבחון או טיפול רפואי או פסיכולוגי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ שלמה גבעון, "יפה בתכם בסדר גמור היא רק קצת רעבה", מעריב (עיתון), 27 בפברואר 1975
  2. ↑ הצעת חוק השימוש בהיפנוזה, תשמ"א-1981, ה"ח 1538 מ-12 במאי 1981
  3. ↑ חוק השימוש בהיפנוזה, התשמ"ד-1984, ס"ח 1120 מ-28 ביוני 1984
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.