משפחת זועבי

משפחת זועבי (בערבית: زعبي) היא חמולה ערבית-ישראלית-מוסלמית שמוצאה מעבר הירדן המזרחי,[1] המרוכזת בנצרת ובמספר כפרים בגליל התחתון. רבים מבני החמולה החזיקו בתפקידי מפתח בישראל ובממלכת ירדן.

היסטוריה

זקני החמולה מחזיקים מגילת יוחסין עד לנביא מוחמד שבין צאצאיו נמנים גם השושלת ההאשמית ומשפחת האימאם מוחמד אל-בדר. בני החמולה הרבו בקשרי נישואין פנימיים. לפי מסורת פנימית מוצאה של החמולה מעיראק.[דרוש מקור] זמן הגעתם של אבות המשפחה לעבר הירדן המערבי לא ידוע. לפי הגאוגרף דוד גרוסמן כבר בסוף המאה ה-18 היו הכפרים ברמת יששכר בהם הם חיים עתה מאוכלסים, אך נשארו עדיין קטנים גם כעבור מאה שנה.[2] בקרב בני החמולה רווחות מסורות שונות לגבי זמן הגעתם, לפני 250 שנה.[3] או 500 שנה.[4]

בני החמולה פזורים בעיר נצרת ובכפרי הגליל התחתון המזרחי: כפר מצר, טייבה, דחי, נין, סולם, טמרה, נאעורה. הכפרים טמרה וטייבה מכונים טמרה-זועביה וטייבה-זועביה כדי להבדילם מיישובים בעלי שם זהה.

בראשית תקופת המנדט התנגדו לשלטון הבריטי ופעלו בשיתוף משפחת חוסייני ובתיווכו של המלך עבדאללה הראשון מול נציגי הממשל. בכל השנים שמרו גם על קשרים קרובים במשך שנים ארוכות עם היישוב היהודי,[5] ובעקבות המרד הגדול בשנות השלושים הביאו קשרים אלו לניתוק בין המשפחה לבין משפחת חוסייני, שראו בהם בוגדים. כנופיות מטעם המופתי אמין אל-חוסייני ערכו פשיטות על כפרי המשפחה, ובתגובה הקימו בני משפחת זועבי כוח הגנה פרטי נושא מדים ונשק. המאבקים בין המשפחות הביאו גם לקרבנות, ובהם עאיש זועבי וצאלח זועבי ששירתו במשטרת המנדט.[6] בשנות ה-30 וה-40 תיווכו ראשי החמולה במכירת חלק מאדמות הכפרים לקרן הקיימת לישראל (אמנם תוך התנגדות חלק מהתושבים).

עם פרוץ המאורעות לאחר החלטת החלוקה לא נטלו אנשי הכפרים חלק בלחימה ביישוב היהודי. באפריל 1948 נפגש מוכתר הכפר נין עם נציג ההגנה והבטיח למנוע את כניסת הכנופיות לכפרים. דבר ההסכם נודע כנראה לאנשי צבא ההצלה ובהוראת אנשיו פונו ב-20 במאי 1948 כפרי החמולה מחשש שיסייעו לכוחות היהודים. מאוחר יותר חזרו רוב הכפריים לביתם וקיבלו על עצמם את שלטון ישראל. כמה מבני החמולה סייעו בפעולות מודיעיניות שונות בעיר נצרת.[7]

בני משפחה בולטים

  • אחמד זועבי - ראש המועצה האזורית בוסתאן אל מרג'
  • ג'אדה זועבי - מנכ"לית אתר בוקרא תקשורת
  • חאתם א-זועבי - שר הכלכלה בממלכת ירדן
  • חוסני א-זועבי - קאדי של נצרת והגליל המזרחי. היה לקאדי הראשון שהושבע לתפקיד מכוח חוק מדינת ישראל ונשבע לה אמונים.
  • חנין זועבי - חברת כנסת מטעם מפלגת בל"ד
  • מוחמד זועבי - תושב נצרת עילית שהתפרסם בשנת 2014 בכלי התקשורת בישראל כתלמיד תיכון ציוני נלהב התומך במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בעקבות רצח שלושת הנערים ביוני 2014 פרסם סרטונים בגנות החטיפה ובזכות מדינת ישראל להחזיר את החטופים. מוחמד מגנה את קרובת משפחתו חנין זועבי. חנין הגיבה לדבריו בגינוי. גם אמו של מוחמד, שרה זועבי (ילידת 1972) - התפרסמה בכלי התקשורת כתומכת בציונות.
  • עבד אל-עזיז א-זועבי - סגן שר בממשלת ישראל, חבר כנסת וראש עיריית נצרת. חבר מפ"ם. נישא בנישואים אזרחיים ליהודייה.
  • סיף א-דין א-זועבי - חבר הכנסת וראש עיריית נצרת. בעל עיטור ארגון ההגנה. בן דודם של חאתם א-זועבי ועבד אל-עזיז א-זועבי.
  • עבד אל-רחמן זועבי - שופט מחוזי בישראל ושופט בפועל בבית המשפט העליון
  • עבד אלחלים זועבי - יועץ שר החינוך לשעבר

הערות שוליים

  1. ↑ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 2054
  2. ↑ דוד גרוסמן, הכפר הערבי ובנותיו", יד בן צבי, 1994, עמ' 111.
  3. ↑ מירב ארלוזורוב, בכפר טייבה מתנערים מהתדמית שיצרה חנין זועבי: "רוצים להיות ישראלים במלוא מובן המילה", אתר דה מרקר, 10 בינואר 2011

    שגיאות פרמטריות בתבנית:דבר
    פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         המשך (לקריאת המאמר כולו יש לדפדף קדימה ואחורה באמצעות החצים שבקצה השמאלי התחתון של הדף)
  4. ↑ אריה ביתן, תמורות יישוביות בגליל התחתון המזרחי 1800 - 1978 , יד בן צבי, 1982, עמ' 50.
  5. ↑ ראו: השתתפות בצער כפר ערבי, דבר, 24 בנובמבר 1947
  6. ↑ למעלה ממאה יריות, דבר, 13 במאי 1938; שוב התנקשות בסרג'נט בחיפה, דבר, 22 במאי 1938
  7. ↑ הלל כהן, צבא הצללים, 2004, עמ' 254-253; דני הדרי, חומת מגן, העמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי, 2002, עמ' 326; בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, הוצאת עם עובד, 1991, עמ' 99.

קישורים חיצוניים

This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.