בית המשפט העליון

ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל
חוקה ונשיאות
מנהל
חקיקה
בחירות
מפלגות פוליטיות
מערכת המשפט
חלוקה מנהלית
יחסי החוץ
פורטל הממשל בישראל
בית המשפט העליון, 1953. במרכז: משה זמורה. איתו שמעון אגרנט, שמחה אסף, יצחק אולשן, שניאור זלמן חשין ומשה זילברג.

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים,[1] הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.[2]

משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

סמכויות בית המשפט העליון

לבית המשפט העליון ארבע סמכויות עיקריות:

  • בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), כלומר כבית משפט העוסק בעתירות נגד המדינה ונגד גופים ציבוריים ובנוסף רשאי לדון בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק ואשר אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.
  • ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות המתקבלות בבית המשפט המחוזי. ערעורים על פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה, הם ערעור בזכות. ערעורים על פסקי דין שנתן בית המשפט המחוזי כאשר הוא עצמו היה ערכאת הערעור (כלומר תיקים שהחלו בבית משפט השלום), וכן החלטות ביניים שניתנו בבית המשפט המחוזי - הם ערעורים ברשות בלבד, ויש לבקש את הרשות, בדרך של "בקשת רשות ערעור". בסמכות בית המשפט העליון לקבוע שאין הצדקה לדון בערעור ב"גלגול שלישי", וכך לדחותו על הסף ללא דיון בנוכחות הצדדים.

  • דיון נוסף על פסקי דין שהוא עצמו נתן, אשר ראוי לדון בהם שוב ובהרכב מורחב. דיון נוסף מאושר על ידי נשיא בית המשפט העליון או על ידי מי שהוא מינה לכך, אם ההלכה שנפסקה עומד בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, או אם בשל "חשיבותה, קשיותה או חידושה" של ההלכה ראוי לדון בה בהרכב מורחב.
  • החלטה על קיומו של משפט חוזר, שבו דנים שוב בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם התברר כי ראיה שנתקבלה יסודה בשקר או בזיוף, או אם נתגלו עובדות חדשות או אם התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין. משפט חוזר עשוי להתקיים בפני בית המשפט העליון או בית המשפט המחוזי.

הסמכות להורות על העברת מקום דיון לבית משפט אחר (למשל: העברת תיק תעבורה הנדון בבית המשפט לתעבורה בנצרת לבית משפט לתעבורה בת"א) - נתונה בידי נשיא בית המשפט העליון.

סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע שני מצבים שבהם ייערך דיון נוסף:

(א) עניין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר.
(ב) לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, לא די בכך שבהלכה שנקבעה יש חשיבות, חידוש, או קושי מסוימים, כנדרש בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, אלא נדרש גם שהחידוש, החשיבות או הקושי בהלכה שנקבעה הם מהותיים ומשמעותיים באופן המצדיק דיון נוסף בסוגיה המשפטית. לפיכך, מצב שבו מתקיים דיון נוסף נדיר למדי, ועתירות רבות לדיון נוסף נדחות.

תקדים

סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, קובע את עקרון התקדים המחייב, באומרו:

(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.
(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.

משמעותו של עקרון זה היא שפסקי הדין של בית המשפט העליון משפיעים לא רק על המחלוקת הספציפית שהובאה להכרעתו, אלא גם על הנורמה הכללית בנושא זה. פסקי הדין מהווים לפיכך דרך שלישית (בנוסף לחקיקה ראשית וחקיקת משנה), לעיצוב הדין – תקדים מחייב.

נשיאי בית המשפט העליון מאיר שמגר, משה לנדוי ואהרון ברק באירוע לכבוד השופט לנדוי

מבנה בית המשפט העליון

על פי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, ועל פי סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, מושבו של בית המשפט העליון הוא בירושלים.

בראש בית המשפט עומד נשיא (כיום הנשיאה היא השופטת אסתר חיות), ולצדו משנה לנשיא. בבית המשפט העליון מכהנים מספר שופטים הנקבע על ידי הכנסת. כיום מספר השופטים עומד על 15. בעת הקמת בית המשפט העליון הוא עמד על שבעה, כאשר רק חמישה אוישו בפועל, ובשנת 1953 הועלה ל-9. כבר בשנת 1958 בקשו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון להרחיב את מספר השופטים ל-11 בגלל עומס העבודה על השופטים,[3] אולם מספר השופטים הוגדל ל-10 רק בתחילת 1963.[4][5] באמצע שנות השבעים הורחב מספר השופטים בבית המשפט העליון מ-10 ל-11 עם מינויו של מאיר שמגר. בית המשפט הורחב שוב בתחילת 1992 עם מינויו של מישאל חשין לשופט ה-12. בשנת 1994 הורחב מספר השופטים ל-14 ובשנת 2009 הועלה מספר השופטים ל-15. לא תמיד היו כל תקני השופטים בבית המשפט העליון מאוישים. בשנים 1996–1999 מונה רק שופט אחד לבית המשפט העליון, אף על פי שבשנים 1997–1998 פרשו שלושה שופטים, וכך ירד מספר השופטים ל-12. בשנת 2004 חזר מספר השופטים להיות 14, אולם לאחר פרישת ארבעה שופטים בשנים 2004–2006 ירד מספר השופטים ל-10 מכיוון שהוועדה לבחירת שופטים לא הגיעה להסכמה על מינוי שופטים.

בבית המשפט העליון מכהנים שופטים במינוי של קבע (עד גיל 70), כשבראשם נשיא בית המשפט העליון. בנוסף, לעיתים כיהנו בבית המשפט העליון שופטים מעטים במינוי זמני. בעבר היה זה תנאי לקבלת מינוי של קבע בעליון אך מאז שנת 2007, אז מינה שר המשפטים דניאל פרידמן את עורכי הדין מהשוק הפרטי חנן מלצר ויורם דנציגר לשופטים בעליון ללא שכיהנו קודם לכן במינוי זמני ואף לא כיהנו כשופטים כלל, הופסק הנוהג של מינוי זמני לעליון.

הקמת בית המשפט העליון וההיסטוריה המוקדמת שלו

ערך מורחב – מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי פעל בית המשפט העליון המנדטורי במגרש הרוסים בירושלים וכלל שישה-שבעה שופטים קבועים. בתחילה היו שני שופטים מוסלמים, שני שופטים יהודים, שופט נוצרי ושופט בריטי ומשנת 1944 בית המשפט כלל ארבעה שופטים בריטים, שופט מוסלמי ושופט יהודי.[6]

בית המשפט העליון הישראלי הוקם ב-22 ביולי 1948, בהצבעה חשאית של מועצת המדינה הזמנית שאישרה את חמשת השופטים שהוצעו על ידי שר המשפטים והממשלה הזמנית.[7] בית המשפט העליון הישראלי נפתח בטקס חגיגי ב-14 בספטמבר 1948 במקום מושבו של בית המשפט העליון המנדטורי.[8]

חמשת השופטים שנבחרו היו משה זמורה, שנבחר לנשיא, שהיה שותפו של שר המשפטים, פנחס רוזן, במשרד עורכי דין בעבר ובמהלך הזמן הוכיח בקיאות בדין, עצמאות שיפוטית ומנהיגות. כן נבחרו ד"ר יצחק אולשן, לימים מחליפו של זמורה בכהונת הנשיא, מנחם דונקלבלום, שניאור זלמן חשין שהיה שופט מחוזי בתל אביב בימי המנדט הבריטי והרב פרופ' שמחה אסף. השופט גד פרומקין, ששימש כשופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי במשך 28 שנים לא נכלל במועמדים לבית המשפט העליון, למרות היותו מועמד טבעי לתפקיד והיות מרבית ההרכב חסר ניסיון משפטי.[9][10]

הרב אסף, שהיה קודם למינויו רקטור האוניברסיטה העברית, היה חסר השכלה משפטית פורמלית, אך נבחר כדי לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, וכפי הנראה לא נמצא ביניהם משפטן בדרגה ראויה באותה תקופה. לפיכך קובע החוק כי לכהונת שופט בית המשפט העליון יכול להיבחר גם אדם שהוא "משפטאי מובהק", כדוגמת הרב אסף. מאז מינויו של אסף לא נעשה שימוש בסעיף זה.

בעת הקמת המדינה ההנחה הרווחת הייתה שבית המשפט העליון יתמקם בתל אביב, מאחר שטרם הוכרה ירושלים כחלק ממדינת ישראל.[11] תזכיר של מנחם דונקלבלום הציע למקם את בית המשפט העליון בתל אביב או בחיפה. בעקבות בעיות במציאת מבנה הולם ודיור לשופטים בתל אביב, הוצע במשרד המשפטים לשכן את בית המשפט העליון בנתניה.[12] אולם הדרישה לקבוע את משכנו בירושלים[13] הייתה על העליונה ונקבע שבית המשפט העליון ישכון בירושלים.[14] בכך הוא היה אחד מהמוסדות הראשונים במדינת ישראל שקבעו מושבם בירושלים. שנים רבות היה משכנו ב"מגרש הרוסים", עד אשר עבר בתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים למשכנו החדש בקריית הממשלה בגבעת רם.

המשפט הראשון שבו דנו שופטי בית המשפט העליון היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ. היועץ המשפטי פ"ד א, 19. עניין זה היה עניינו של אדם, עובד חברת החשמל, שהורשע בריגול. בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק, בפסק דין המהווה עד היום תקדים בדיני הדיון הפלילי.

בחירת שופטים לבית המשפט העליון

שופטי בית המשפט העליון נבחרים בידי הוועדה לבחירת שופטים. מרביתם מגיעים לתפקיד לאחר שכיהנו שנים רבות בבתי משפט מחוזיים. בנוסף, רבים מאלו שכיהנו בתפקיד פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה מונו ישירות כשופטים בבית המשפט העליון, בהם חיים כהן, מאיר שמגר, גבריאל בך, פרופ' אהרן ברק, פרופ' יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, דורית ביניש ועדנה ארבל, החוק תוקן וישנה תקופת צינון בת 18 חודשים על מינוי של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לבית המשפט העליון. מינוי עורכי-דין מהמגזר הפרטי ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא נדיר. ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן מונו בשנת 2007 לבית המשפט העליון השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר, שהיו עורכי דין במגזר הפרטי.

נשיא בית המשפט העליון מתמנה על ידי הוועדה לבחירת שופטים מבין שופטי בית המשפט העליון המציעים את מועמדותם. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בין השופטים הוא כי רק השופט הוותיק ביותר מציע את מועמדותו ("שיטת הסניוריטי"), וזאת כדי למנוע סכסוכים בין השופטים, להפחית את התלות בחברי הרשות המחוקקת והמבצעת, ולמנוע פגיעה במעמד בית המשפט שעלולה להיווצר בגין העלאת טענות נגד המועמדים במסגרת ההשוואה ביניהם. התוצאה היא ששופט שבעת מינויו לבית המשפט העליון הוא צעיר יותר מכל שופטי העליון המכהנים צפוי להפוך, בסופו של דבר, לנשיא.

תיקון בחוק משנת 2007, ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, קצב את כהונת נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא, לתקופה מרבית של שבע שנים.

סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי כהונת שופט תסתיים בגיל 70. סעיף 15 לחוק בתי המשפט קובע כי בתום תקופת כהונתו מוקצבים לשופט שלושה חודשים נוספים כדי להשלים את פסקי הדין שהחל לכתוב לפני מועד יציאתו לגמלאות.

לפי תיקון בחוק משנת 2008, שיזם חבר הכנסת גדעון סער, שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי רוב מיוחס של חברי הוועדה לבחירת שופטים – כלומר, לפחות שבעה מבין תשעת חברי הוועדה.

הרכב בית המשפט העליון

נשיאי בית המשפט העליון

ערך מורחב – נשיא בית המשפט העליון
  1. משה זמורה (14 בספטמבר 1948)
  2. יצחק אולשן (1 באוגוסט 1954)
  3. שמעון אגרנט (18 במרץ 1965)
  4. יואל זוסמן (8 בספטמבר 1976)
  5. משה לנדוי (5 במרץ 1980)
  6. יצחק כַהן (30 באפריל 1982)
  7. מאיר שמגר (27 בנובמבר 1983)
  8. אהרן ברק (13 באוגוסט 1995)
  9. דורית ביניש (14 בספטמבר 2006)
  10. אשר דן גרוניס (28 בפברואר 2012)
  11. מרים נאור (15 בינואר 2015)
  12. אסתר חיות (26 באוקטובר 2017)

ההרכב הנוכחי של בית המשפט העליון

תפקיד דיוקן שם

(שנת לידה)

 תחילת הכהונה מועד פרישה צפוי תפקידים קודמים הערות
שנה עברית שנה לועזית תאריך עברי תאריך לועזי
נשיאה אסתר חיות

(1953)

 ה'תשס"ד 2004 א' בחשוון ה'תשפ"ד 16 באוקטובר 2023 שופטת בית משפט מחוזי מכהנת כנשיאת ביהמ"ש העליון החל מ-26 באוקטובר 2017

חברת הוועדה לבחירת שופטים

משנה לנשיאה חנן מלצר

(1951)

 ה'תשס"ז 2007 ל' בניסן ה'תשפ"א 12 באפריל 2021 עורך דין פרטי מכהן כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון החל מ-30 באוקטובר 2017

מכהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21

חבר הוועדה לבחירת שופטים.

שופט ניל הנדל

(1952)

 ה'תש"ע 2009 כ"ו בניסן ה'תשפ"ב 27 באפריל 2022 שופט בית משפט מחוזי מכהן כמ"מ יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21

חבר הוועדה לבחירת שופטים.

שופט עוזי פוגלמן

(1954)

 ה'תש"ע 2009 ד' בתשרי ה'תשפ"ה 6 באוקטובר 2024 מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה

שופט בית משפט מחוזי

 צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2023

יו"ר ועדת האתיקה לשופטים

שופט יצחק עמית

(1958)

 ה'תש"ע 2009 ל' בתשרי ה'תשפ"ט 20 באוקטובר 2028 שופט בית משפט מחוזי צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2024
שופט נעם סולברג

(1962)

 ה'תשע"ב 2012 ט' בשבט ה'תשצ"ב 22 בינואר 2032 שופט בית משפט מחוזי צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2028
שופטת דפנה ברק-ארז

(1965)

 ה'תשע"ב 2012 כ"א בטבת ה'תשצ"ה 2 בינואר 2035 דיקאן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב צפויה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2032
שופט מני מזוז

(1955)

 ה'תשע"ה 2014 ב' באייר ה'תשפ"ה 30 באפריל 2025 היועץ המשפטי לממשלה
שופטת ענת ברון

(1953)

 ה'תשע"ה 2015 כ"ז בתשרי ה'תשפ"ד 12 באוקטובר 2023 שופטת בית משפט מחוזי
שופט ג'ורג' קרא

(1952)

 ה'תשע"ז 2017 כ"ח באייר ה'תשפ"ב 29 במאי 2022 סגן נשיא בית משפט מחוזי
שופט דוד מינץ

(1959)

 ה'תשע"ז 2017 כ"ג באייר ה'תשפ"ט 8 במאי 2029 שופט בית משפט מחוזי
שופט יוסף אלרון

(1955)

 ה'תשע"ח 2017 כ"ז באלול ה'תשפ"ה 20 בספטמבר 2025 נשיא בית משפט מחוזי
שופטת יעל וילנר

(1959)

 ה'תשע"ח 2017 י"ג בתשרי ה'תש"ץ 22 בספטמבר 2029 שופטת בית משפט מחוזי
שופט עופר גרוסקופף

(1969)

 ה'תשע"ח 2018 כ"ד בתשרי ה'ת"ת 12 באוקטובר 2039 פרופסור למשפטים, שופט בית משפט מחוזי צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2035
שופט אלכס שטיין

(1957)

 ה'תשע"ח 2018 כ"ו בתשרי ה'תשפ"ח 27 באוקטובר 2027 פרופסור למשפטים

סעיף 26 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984 קובע כי: "בבית המשפט העליון יהיו שופטים במספר שקבעה הכנסת בהחלטה." כיום מכהנים בבית המשפט העליון 15 שופטים.

כרשמים בבית המשפט העליון מכהנים הרשם רון גולדשטיין והרשמת שרית עבדיאן. לכל שופט צוות ובו שני עוזרים משפטיים (בכיר וזוטר) - שניהם עורכי דין בהסמכתם, שני מתמחים לתקופה של שנה (כאשר לרוב החלפתם היא לסירוגין - אחד בכל חצי שנה) וכן מנהלת לשכה. לחלק מהשופטים מסייעים מתנדבים מחו"ל, שהם בדרך-כלל סטודנטים למשפטים במוסדות מובילים בארצות הברית ובאירופה המגיעים לישראל לתקופה קצובה.

שופטי בית המשפט העליון בעבר

שנת לידהשםתחילת כהונה בעליוןסיום כהונתותפקידים קודמיםסיבת סיום
1888משה זמורה19481954עורך דין פרטי, יו"ר בית הדין של ההסתדרות הציוניתפרש עקב מחלה
1895יצחק אולשן19481965עורך דין פרטיהגיע לגיל פרישה
1889מנחם דונקלבלום19481951עורך דין פרטינפטר
1903שניאור זלמן חשין19481959שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבנפטר
1889שמחה אסף19481953פרופסור באוניברסיטה העברית בירושליםנפטר
1900משה זילברג19501970שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבהגיע לגיל פרישה
1906שמעון אגרנט19501976נשיא בית המשפט המחוזי בחיפההגיע לגיל פרישה
1907צבי ברנזון19531977עורך דין, תפקידים בשירות המדינההגיע לגיל פרישה
1910יואל זוסמן19531980שופט בבית המשפט המחוזיפרש עקב מחלה
1900דוד גויטיין19531961עורך דין פרטי, שגרירנפטר
1912משה לנדוי19531982שופט בית המשפט המחוזי בחיפההגיע לגיל פרישה
1910אלפרד ויתקון1954 (החליף את זמורה)1980שופט בבית המשפט המחוזי בירושליםהגיע לגיל פרישה
1911חיים כהן1960 (החליף את חשין)1981היועץ המשפטי לממשלההגיע לגיל פרישה
1907אליהו מני1962 (החליף את גויטיין)1977נשיא בית המשפט המחוזי בירושליםהגיע לגיל פרישה
1910בנימין הלוי1963 (הגדלת מספר השופטים)1969שופט בבית המשפט המחוזיפרש
1905יצחק קיסטר1965 (החליף את אולשן)1975שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבהגיע לגיל פרישה
1913יצחק כהן1970 (החליף את הלוי)1983הגיע לגיל פרישה
1908משה עציוני1971 (החליף את זילברג)1978נשיא בית המשפט המחוזי בחיפההגיע לגיל פרישה
1907בן ציון שרשבסקי1975 (החליף את קיסטר)1977נשיא בית המשפט המחוזי בירושליםהגיע לגיל פרישה
1925מאיר שמגר1975 (הגדלת מספר השופטים)1995היועץ המשפטי לממשלההגיע לגיל פרישה
1918מרים בן-פורת1977 (החליפה את אגרנט)1988נשיאת בית המשפט המחוזי בירושליםהגיעה לגיל פרישה
1910שלמה אשר19771980שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1923מנחם אלון19771993פרופסור למשפט עבריהגיע לגיל פרישה
1910דוד בכור19781980שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1936אהרן ברק19782006היועץ המשפטי לממשלההגיע לגיל פרישה
1921משה בייסקי19791991שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1933שלמה לוין19802003שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1919משה כהן19811982שופט בבית המשפט המחוזינפטר
1914יהודה כהן19821984שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1925דב לוין19821995שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1927גבריאל בך19821997פרקליט המדינההגיע לגיל פרישה
1923שושנה נתניהו19821993שופטת בבית המשפט המחוזיהגיעה לגיל פרישה
1919אברהם חלימה1984 (החליפו את יצחק ויהודה כהן)1989שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1931אליעזר גולדברג1984 (החליפו את יצחק ויהודה כהן)1998שופט בבית המשפט המחוזיהתמנה למבקר המדינה
1923יעקב מלץ1988 (החליף את בן-פורת)1993שופט בבית המשפט המחוזי, מבקר המדינההגיע לגיל פרישה
1934תיאודור אור1989 (החליף את חלימה)2004שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1935אליהו מצא1991 (החליף את בייסקי)2005שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1936מישאל חשין1992 (הגדלת מספר השופטים)2006משנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורך דין פרטיהגיע לגיל פרישה
1931יצחק זמיר19942001היועץ המשפטי לממשלההגיע לגיל פרישה
1934דליה דורנר19942004שופטת בבית המשפט המחוזיהגיעה לגיל פרישה
1927צבי טל19941997שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1933טובה שטרסברג-כהן19942003שופטת בבית המשפט המחוזיהגיעה לגיל פרישה
1930יעקב קדמי19942000ראש אגף החקירות, שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1935יעקב טירקל1995 (החליף את דב לוין)2005נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבעהגיע לגיל פרישה
1942דורית ביניש1995 (החליפה את שמגר)2012פרקליטת המדינההגיעה לגיל פרישה
1933יצחק אנגלרד1997 (החליף את טל)[15]2003פרופסור באוניברסיטה העברית בירושליםהגיע לגיל פרישה
1942אליעזר ריבלין20002012שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1941אילה פרוקצ'יה20012011שופטת בבית המשפט המחוזיהגיעה לגיל פרישה
1941אדמונד לוי20012011שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1944עדנה ארבל20042014שופטת בבית המשפט המחוזי, פרקליטת המדינההגיעה לגיל פרישה
1945אשר דן גרוניס20032015שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1952צבי זילברטל20122017סגן נשיא בבית משפט מחוזיפרש
1947אליקים רובינשטיין20042017מזכיר הממשלה, שופט בבית המשפט המחוזי, היועץ המשפטי לממשלההגיע לגיל פרישה
1947סלים ג'ובראן20042017שופט בבית המשפט המחוזיהגיע לגיל פרישה
1947 מרים נאור 2003 2017 סגן בכיר לפרקליט המדינה, שופטת מחוזי,
סגנית נשיא לבית משפט לעניינים מנהליים, המשנה לנשיא בית המשפט העליון		 הגיעה לגיל פרישה
1953 יורם דנציגר 2007 2018 עורך דין פרטי, מרצה למשפטים פרש
1948אורי שהם20122018שופט בבית המשפט המחוזי, הפרקליט הצבאי הראשיהגיע לגיל פרישה

שופטים שכיהנו במינוי זמני בבית המשפט העליון[16]

שנת לידהשםתחילת כהונה בעליוןסיום כהונה זמניתתפקידים קודמיםהערות
1906שמעון אגרנט19481950נשיא בית המשפט המחוזי בחיפהמונה במינוי קבע מיד אחר סיום המינוי הזמני
1900משה זילברג19481950שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבמונה במינוי קבע מיד אחר סיום המינוי הזמני
1908צבי עלי בקר19501952משנה ליועץ המשפטי לממשלה ושופט בבית המשפט המחוזי בירושליםלא מונה במינוי קבע
1905בנימין זהר[17]19511952שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים ובחיפהלא מונה במינוי קבע
1910יואל זוסמן19511953שופט בבית המשפט המחוזיכיהן שנתיים במינוי זמני ומייד אחר כך מונה במינוי קבע
1912משה לנדוי19511953שופט בית המשפט המחוזי בחיפהכיהן שנתיים במינוי זמני ומייד אחר כך מונה במינוי קבע
1904ישראל לוין19511952שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונה במינוי קבע
1910אלפרד ויתקון19511952שופט בבית המשפט המחוזי בירושליםלאחר כשנתיים מונה במינוי קבע
1907בן ציון שרשבסקי19511952שופט בבית המשפט המחוזי בירושליםלאחר 23 שנה מונה במינוי קבע
1909זאב צלטנר19521953שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונה במינוי קבע
1910בנימין הלוי19521953שופט בבית המשפט המחוזילאחר 10 שנים מונה במינוי קבע
1913בנימין כהן[18]19661966שופט בבית המשפט המחוזילא מונה במינוי קבע
1908משה עציוני19661967נשיא בית המשפט המחוזי בחיפהלאחר שלוש שנים מונה במינוי קבע
1913יצחק כהן19671970כיהן מספר קדנציות במינוי זמני שבסיומן מונה במינוי קבע
1910שלמה אשר19741975שופט בבית המשפט המחוזילאחר שנתיים מונה במינוי קבע
1921משה בייסקי19751976שופט בבית המשפט המחוזילאחר 3 שנים מונה במינוי קבע
1918מרים בן-פורת19761977נשיאת בית המשפט המחוזי בירושליםמונתה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1910דוד בכור19771978שופט בבית המשפט המחוזימונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1933שלמה לוין19771978שופט בבית המשפט המחוזילאחר שנתיים מונה במינוי קבע
1935יעקב טירקל19801981שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבעשימש בכהונה זמנית נוספת בין 1983 - 1984 ולאחר 10 שנים מונה במינוי קבע
1926הדסה בן-עתו19801981שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונתה במינוי קבע
1925דב לוין19811982שופט בבית המשפט המחוזימונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1913יצחק שמשון שילה[19]19811982שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונה במינוי קבע
1914יהודה כהן19811982שופט בבית המשפט המחוזימונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1923שושנה נתניהו19811982שופטת בבית המשפט המחוזימונתה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1923אלישע שינבוים19821982שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונה במינוי קבע
1919אברהם חלימה19821983שופט בבית המשפט המחוזילאחר שנה מונה במינוי קבע
1934תיאודור אור19821983שופט בבית המשפט המחוזילאחר 6 שנים מונה במינוי קבע
1931אליעזר גולדברג19831984שופט בבית המשפט המחוזימונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1919חנה אבנור19831983שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונתה במינוי קבע
יהודה וייס19841984שופט בבית המשפט המחוזי בירושליםלא מונה במינוי קבע
1933טובה שטרסברג-כהן19841984שופטת בבית המשפט המחוזילאחר 10 שנים מונתה במינוי קבע
1925מרדכי בן דרור19851985שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונה במינוי קבע
1923יעקב מלץ19861987שופט בבית המשפט המחוזימייד לאחר המינוי הזמני מונה למבקר המדינה ושנה לאחר מכן מונה במינוי קבע
1926אליהו וינוגרד19871987שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונה במינוי קבע
1925שולמית ולנשטיין19881989שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונתה במינוי קבע
1929חנוך אריאל19881989שופט בבית המשפט המחוזי בחיפהלא מונה במינוי קבע אך 10 שנים אחר כך ב-1998 מונה שוב לכהונה זמנית עד 1999
1929שאול אלוני19891990שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונה במינוי קבע
1935אליהו מצא19891990שופט בבית המשפט המחוזילאחר שנה מונה במינוי קבע
1930יעקב קדמי19891989שופט בבית המשפט המחוזילאחר חצי שנה מונה למנהל בתי המשפט. החל משנת 1994 מונה במינוי קבע
1942מיכאל בן יאיר19901990שופט בבית המשפט המחוזי בירושליםלא מונה במינוי קבע
1927צבי טל19931994שופט בבית המשפט המחוזימונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1934דליה דורנר19931994שופטת בבית המשפט המחוזימונתה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1936יוסף גולדברג[20]19971998שופט בבית המשפט המחוזיהחליף את בך.[15] לא מונה במינוי קבע
1951יוסף אלון20072008שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבעלא מונה במינוי קבע
1931מנחם אילן19981999נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונה במינוי קבע
1932עבד א-רחמן זועבי19991999סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרתלא מונה במינוי קבע
1942אליעזר ריבלין19992000שופט בבית המשפט המחוזימונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1941אילה פרוקצ'יה20002001שופטת בבית המשפט המחוזימונתה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1941אדמונד לוי20002001שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזימונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1948מרים נאור20012002שופטת בבית המשפט המחוזי בירושליםלאחר כשנה מסיום הכהונה הזמנית מונתה במינוי קבע
1945אשר דן גרוניס20022003שופט בבית המשפט המחוזימונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1946דבורה ברלינר20062007סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביבלא מונתה במינוי קבע
1947סלים ג'ובראן20032004שופט בבית המשפט המחוזימונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1953אסתר חיות20032004שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביבמונתה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1942יהונתן עדיאל20042005שופט בבית המשפט המחוזי בירושליםלא מונה במינוי קבע
1948דוד חשין20062007שופט בבית המשפט המחוזי בירושליםלא מונה במינוי קבע
1954עוזי פוגלמן20072008שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביבלאחר שנה מונה במינוי קבע

הדמוגרפיה של בית המשפט העליון

להרכבו של בית המשפט העליון נודעת לא רק משמעות משפטית, אלא גם משמעות ציבורית וחברתית, משום חשיבות הנושאים הנדונים בבית המשפט ובגלל עקרון התקדים. לפי גישת הריאליזם המשפטי, ביושבו על כס השיפוט, מביא אתו השופט לא רק את כישוריו המשפטיים, אלא גם את השקפת עולמו. על כן, לפי גישה זו, יש חשיבות לניתוח דמוגרפי של בית המשפט העליון.

עם הקמתו בשנת 1948 היה בית המשפט העליון מורכב משופטים גברים יהודים אשכנזים בלבד, שאחד מהם דתי. כעבור 14 שנה מונה שופט ספרדי ראשון, אליהו מני. בהרכב הנוכחי (נכון לאוגוסט 2017) נכללים 11 שופטים ממוצא אשכנזי, שני שופטים ממוצא מזרחי ושופט אחד ערבי. עד לשנת 2012 כיהנו בבית המשפט העליון 5 שופטים מזרחים מתוך 82 שופטים (מתוכם 64 קבועים ו-18 זמניים).[21]

אישה ראשונה, מרים בן-פורת, מונתה לבית המשפט העליון בשנת 1977, 29 שנים לאחר הקמתו, ובשנת 1982 הצטרפה אליה שושנה נתניהו. לאחר פרישתה של נתניהו בשנת 1993 שב בית המשפט העליון להיות ללא ייצוג נשי, אולם בשנת 1994 מונו שתי שופטות חדשות - דליה דורנר וטובה שטרסברג כהן. לאחר מינוין של דורית ביניש (1995) ואילה פרוקצ'יה (2001) הגיע מספר השופטות המכהנות לארבע. בשנים 2003–2004 פרשו שטרסברג כהן ודורנר, ותחתיהן מונו מרים נאור, עדנה ארבל ואסתר חיות, כך שבין השנים 2004 - 2011 כיהנו בבית המשפט העליון חמש שופטות. בשנת 2011 פרשה פרוקצ'יה, בשנת 2012 פרשה ביניש, באותה השנה מונתה דפנה ברק-ארז. בשנת 2014 פרשה ארבל וב-2015 מונתה ענת ברון. בשנת 2017 פרשה נאור ומונתה יעל וילנר.

כיום, אם כן, מכהנות ארבע שופטות בבית המשפט העליון: אסתר חיות, דפנה ברק-ארז, ענת ברון ויעל וילנר. הגידול במספר הנשים משקף לא רק את השינוי במעמד האישה, אלא גם את הגידול המשמעותי במספר הנשים במערכת המשפטית, בפרט בשירות המדינה. כהונה ראשונה של אישה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון החלה בספטמבר 2006, לאחר פרישתו של נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק. במועד זה התמנתה לתפקיד דורית ביניש שהייתה השופטת הוותיקה ביותר בבית-המשפט העליון באותה עת.

בשנת 2004 מונה לראשונה שופט ערבי, סלים ג'ובראן, למינוי של קבע בבית המשפט העליון (השופט ג'ובראן השתתף בהרכבו של בית המשפט העליון גם קודם לכן, במינוי זמני. לפני כן כיהן במינוי זמני גם השופט הערבי עבד א-רחמן זועבי).

כיום מכהנים בבית המשפט העליון ארבעה שופטים דתיים: ניל הנדל, נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר.

מעמדו הציבורי של בית המשפט העליון

תקדימים אחדים של בית המשפט העליון עוררו מחלוקת בקהילה המשפטית, ולעיתים הביאה פסיקה, שלא מצאה חן בעיני המחוקק, לתיקונו של החוק. דוגמאות:

  • פסק דין אפרופים, שניתן בשנת 1995 ושינה את ההלכה הנוהגת בפרשנות החוזה. מבקריו של פסק הדין טענו שהוא פוגע בעקרונות של ודאות מסחרית ומשפטית בהקשר לפרשנות חוזים. בינואר 2011 התקבל בכנסת תיקון לחוק החוזים שנועד לשנות את הלכת אפרופים ולהגביר את הוודאות המשפטית, אולם עד שבית המשפט יפסוק בעניין זה, קשה להעריך אם מטרה זו הושגה.
  • פסק דין ורד פרי, שניתן בשנת 2009, הביא להכרה בהוצאות של אם עובדת להשגחה על ילדיה. תוצאת הפסיקה לא הייתה לרוחה של רשות המסים בישראל, לא רק בשל השפעתה הישירה על גביית מס הכנסה מהורים עובדים (להערכת האוצר התרת הוצאות השגחה על ילדים כרוכה באובדן הכנסות ממסים בסך 2.5 מיליארד ש"ח), אלא גם בהשפעתה על הכרה בהוצאות נוספות בעלות אופי דומה (כגון הוצאות נסיעה למקום העבודה וחזרה). עקב כך תוקנה פקודת מס הכנסה, ונקבע בה במפורש שהוצאה כזו לא תוכר.

חשיבותו של בית המשפט העליון בהוויה הציבורית בישראל רבה. לפי הסקרים נמצא אמון הציבור בבית המשפט העליון בשחיקה מתמדת. לפי סקר "המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה" שנערך בשנת 2008 ירד האמון בבית המשפט מתחת ל-50%.[22] לפי סקר "מדד שלטון החוק" שערך הפרופסור אריה רטנר, אמון הציבור בבית המשפט העליון ירד מאמון של 80% בשנת 2000 ל-60% בשנת 2014 ול-49% בשנת 2017.[23]

לפתחו של בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, מגיעות פעמים רבות עתירות בעלות משמעות פוליטית, העוסקות בנושאים השנויים במחלוקת בציבור. על פסיקתו של בג"ץ בעתירות כאלה נמתחת ביקורת הן מהמתנגדים לעצם התערבותו בנושאים אלו, הן על ידי מי שהפסיקה אינה לרוחו.

בשנת 2011, במסגרת דיון בכנסת בחוקים שנועדו לשנות את פני בית המשפט העליון, מתח השר עוזי לנדאו ביקורת חריפה על בית המשפט העליון: "אין בהרכב שופטי בית המשפט העליון פלורליזם, אלא יש בו אליטיסטיות אשכנזית. הוא שמאלני, פוליטי, מנותק מיהדות ולעיתים מהמציאות ומרשה לעצמו לפלוש לתחומים לא לו".[24] בנאום יוצא דופן שנשאת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כשבועיים לאחר מכן, אמרה כי "משך מספר שנים מתנהל מסע התופס תאוצה משנה לשנה, במטרה להחליש את מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון. זהו מסע של דה-לגיטימציה שבראשו עומדים מספר פוליטיקאים, חברי כנסת ואף שרי ממשלה, שמנצלים את חסינותם ומוסרים לציבור הרחב מידע מוטעה ומטעה שהידרדר להסתה המופנית נגד בית המשפט, נגד חבר שופטיו ונגד עבודתו השיפוטית".[25]

בקרב חלק מחוגי הימין ישנה תחושה כי בית המשפט העליון מקדם אידאולוגיה שמאלנית וכי מבחינה פוליטית חסר בו ייצוג מאוזן של חלקי העם. למשל, כתב מעריב לשעבר מנחם רהט כתב: "באמצעות מערכת משפטית אליטיסטית, שאיש לא בחר בה, והמשכפלת עצמה בשיטת חבר מביא חבר, מצליח השמאל הקיצוני להכניע את הדמוקרטיה".[26] גם ח"כ יריב לוין מתח פעמים רבות ביקורת חריפה על החלטות בית המשפט העליון ועל הליך המינויים של שופטיו. מנגד, חלק מחוגי השמאל סבורים שבית המשפט העליון מאמץ יותר מדי את עמדות מערכת הביטחון, וכך למשל טען עורך הדין מיכאל ספרד: "בג"ץ הכשיר כל פרקטיקה, כל מדיניות, ב-99% מהמקרים צה"ל קיבל את מה שביקש... להבנתי, בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש".[27]

אישי ציבור חרדים נמנעים באופן מסורתי מלעתור לבית המשפט העליון נגד עוולות הפוגעות בציבור החרדי, בשל אי הכרה בסמכותו של בית המשפט (המבוססת על תפיסה שהסמכות העליונה היא הלכתית ולא אזרחית-ממלכתית[דרוש מקור]) ועקב חוסר אמון בבית המשפט. אפילו במרבית העתירות בנושאי חרדים (שהגישו גורמים לא חרדים), נמנעו אישי ציבור מלהציג את תשובתם בפני בית המשפט, ומתוך הנחה ש"המשחק מכור מראש".[28]

קביעת הרכבי השופטים בדיונים בבית המשפט העליון

רוב הדיונים בבית המשפט מתקיימים לפני הרכב של שלושה שופטים. צווי מניעה זמניים (בערעורים), עיכוב ביצוע פסקי דין, מעצרים, וצווי ביניים של בית המשפט בשבתו כבג"ץ, ניתנים על ידי שופט יחיד. במקרים מסוימים, רשאי הרכב השופטים הדן בתיק להחליט על הרחבת ההרכב. גם לנשיא בית המשפט סמכות להרחיב את ההרכב. בדיון נוסף ההרכב יהיה של חמישה שופטים לפחות. ככל שהנושא הנדון חדש ועקרוני יותר, ההרכב רחב יותר. בכל מקרה, ההרכב יכיל מספר אי-זוגי של שופטים.

על פי חוק בתי המשפט, הרכב השופטים נקבע על פי החלטת נשיא בית המשפט העליון. עם זאת, בדרך כלל הרכב השופטים שיושבים בדיון נקבע בידי מזכירות בית המשפט באופן אקראי ולפי יומן בית המשפט [דרוש מקור]. לפי עדותה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בנאומה בכנס לשכת עורכי הדין, תיקים רגישים מועברים על ידי צוות היומן ללשכת הנשיאה שמעבירה הנחייה שקובעת את זהותו ראש ההרכב שישב בדין; יתרה מכך, בתיקים שבהם נערך דיון נוסף ההרכבים נקבעים באופן בלעדי על ידי הנשיאה, ולפי עדותה היא בוחרת אותם בדרך כלל משיקולי ותק ואילוצי לוח זמנים.[29] התוצאה מהדברים היא שנשיא בית המשפט יכול לקבוע ששופט מסוים לא ישב בתיק ספציפי גם בלי לתת הנחיה מפורשת וזאת על ידי קביעת ראש הרכב עם ותק נמוך יותר. בנוסף, כיוון שלנשיא בית המשפט העליון יש סמכות להרחיב את המותב או לאשר קיומו של דיון נוסף, בפועל יש לו השפעה רבה על הפסיקה בכלל ההרכבים בבית המשפט העליון.

נעמי לוויצקי בספרה "העליונים" טענה שהנשיאה מרים נאור ניהלה ויכוח סוער עם השופט מני מזוז שהתנגד להריסת בתי מחבלים, שלאחריו חדל מזוז להיות משובץ בהרכבים העוסקים בסוגיה זו, על אף שעד לוויכוח עם נאור ישב מזוז בעתירות בעניין הריסות בתים כמעט ארבע פעמים בחודש[30] אם כי נאור והשופטת אסתר חיות הכחישו שתיהן את הטענות.[31]

מעת לעת נשמעות טענות על כך שנשיא בית המשפט מעורב בקביעת ההרכבים. הדבר מעלה ביקורת על מתן כוח מופרז בידי נשיא בית המשפט העליון:

הרכב השופטים הוא עניין חשוב ביותר, במיוחד כשמדובר בשאלות ציבוריות עקרוניות. הנוהג אצלינו הוא שנשיא ביהמ"ש העליון קובע מי ישב בדין. כוחו של אדם אחד, עם כל הכבוד למעמדו, גדול ביותר. לעיתים קרובות הבחירה בהרכב השופטים יכולה לחרוץ את גורל העתירה או העירעור. קביעה סוביקטיבית, הנוטה להעדיף שופט פלוני על שופט אלמוני, אינה עולה, לדעתי, בקנה אחד עם האובייקטיביות הדרושה בהכרעת סכסוכים. באירופה נוהג זה של בחירה אישית של הרכב שופטים אינו קיים. שם מקפידים שחלוקת התיקים תהיה אקראית, והרכב השופטים נקבע קודם שיודעים באיזה משפט יישבו.

— שמואל שילה, "הארץ" 29 במרץ 1996

בניין בית המשפט העליון

מבנה בית המשפט העליון בקריית הממשלה
ערך מורחב – בניין בית המשפט העליון

בית המשפט העליון שוכן בגבעת רם שבירושלים, במבנה שהוקם בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, בתכנונם של האדריכלים עדה כרמי-מלמד ואחיה רם כרמי שזכו בו בתחרות אדריכלים בשנת 1986. עד להקמת בניין זה, שכן בית המשפט במשך עשרות שנים בבניין ותיק במגרש הרוסים שבעיר. קרן יד הנדיב הציעה לממן בניין חדש בקריית הממשלה, כדי להשלים את "המשולש הדמוקרטי" בגבעה: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (בית המשפט העליון); וכן בשל הרצון לשכן את הגוף השיפוטי הגבוה ביותר במדינת ישראל במבנה שהוקם במיוחד לצורך מטרותיו (המבנה במגרש הרוסים שימש בעברו כאכסניית צליינים נוצרים).

הבניין הושלם ונחנך בשנת 1992. חמשת אולמות המשפט, השונים זה מזה בגודלם בהתאם לצרכים, מתאפיינים בעיצוב זהה ובשימוש רב באור שמש טבעי. המבנה כולל גם את לשכות השופטים, 'חצר הקשתות', הספרייה וחלון פנורמי המשקיף לעבר העיר.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ שופטי ביהמ"ש העליון
  2. ↑ פעילות בית המשפט העליון בשנים 2000–2012, עמ' 25
  3. ↑ הממשלה תציע הגדלת מספר שופטי ביה"מ העליון ל-11, דבר, 1 בדצמבר 1958
  4. ↑ הממשלה תציע להגדיל מספר שופטי ביה"מ העליון ל-10, דבר, 14 בינואר 1963
  5. ↑ ועדת החוקה, חוק ומשפט המליצה להגדיל מספר השופטים העליונים, דבר, 7 במרץ 1963
  6. ↑ עיין ערך מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי
  7. ↑ מועצת המדינה אישרה הרכב בית המשפט העליון, דבר, 23 ביולי 1948
  8. ↑ בית הדין העליון לישראל נפתח בירושלים, דבר, 15 בספטמבר 1948
  9. ↑ עו"ד יחיאל גוטמן, ‏ספר שופטים: כך מונו חברי בית המשפט העליון בראשית המדינה, באתר מעריב השבוע, 10 באפריל 2015
  10. ↑ נתן ברון, בית המשפט העליון חוגג 65: מבט על הימים הראשונים, באתר מידה, 17 בספטמבר 2013
  11. ↑ אליקים רובינשטיין, שופטי ארץ, 1980, עמ' 63
  12. ↑ ביה"ד העליון לנתניה?, מעריב (עיתון), 16 באוגוסט 1948
  13. ↑ דרישה להעביר ביה"ד העליון לירושלים, על המשמר, 12 באוגוסט 1948
    ביום א' תחליט הממשלה על הרכבת המועצה הירושלמית, דבר, 6 באוגוסט 1948
    נפתח בית דין מחוזי בירושלים, דבר, 10 באוגוסט 1948
  14. ↑ הוחזרה עטרה ליושנה, מעריב (עיתון), 8 בספטמבר 1948
  15. 1 2
  16. ↑ עלי זלצברגר, מינויים בפועל בבית־המשפט העליון ועצמאות שיפוטית, חלק גדול מהנתונים מקורו כאן, הנתונים עברו השוואה מול מקורות נוספים ונוספו שופטים שמונו לאחר פרסום מאמר זה
  17. ↑ בנימין זהר ז"ל, באתר הרשות השופטת
  18. ↑ בנימין כהן ז"ל, באתר הרשות השופטת
  19. ↑ יצחק שמשון שילה ז"ל, באתר הרשות השופטת
  20. ↑ יוסף גולדברג, באתר הרשות השופטת
  21. ↑ גלית גולדמן, בחירת שופטים לבית המשפט העליון, ‏פברואר 2012
  22. ↑ תומר זרחין, סקר: ירידה באמון שהציבור מביע במוסדות השלטון, באתר הארץ, 8 באפריל 2008
  23. ↑ נעה שפיגל, סקר: ירידה באמון הציבור בבית המשפט ובמשטרה, באתר הארץ, 21 במאי 2017
  24. ↑ מורן אזולאי, "חוקי בית המשפט" אושרו; נתניהו וברק ברחו, באתר ynet, 14 בנובמבר 2011
  25. ↑ חדשות 2 |, ‏ביניש: "מתנהל מסע הסתה נגד בית המשפט העליון", באתר ‏מאקו‏‏, ‏1 בדצמבר 2011‏
  26. ↑ מנחם רהט, היעד: העליון, באתר ערוץ 7, 27 באוגוסט 2014
  27. ↑ אבישי מתיה, ‏"בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש", באתר גלובס, 11 ביוני 2010
  28. ↑ חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 328.
  29. ↑ מרים נאור, ההרכבים נקבעים באופן אקראי, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 22 במאי 2017
  30. ↑ רויטל חובל, שקד על ההתנגדות לחיות כנשיאת העליון: היא תמכה באיחוד משפחות פלסטינים, באתר הארץ, 9 ביוני 2017
  31. ↑ יהודה יפרח, נשיאת מבחן: האם שופטת העליון אסתר חיות עומדת לחולל מהפכה?, באתר nrg‏
שופטי בית המשפט העליון
נשיאת בית המשפט העליון: אסתר חיות
המשנה לנשיאה: חנן מלצר

ניל הנדל • עוזי פוגלמן • יצחק עמית • נעם סולברג • דפנה ברק-ארז • מני מזוז • ענת ברון • ג'ורג' קרא • דוד מינץ • יוסף אלרון • יעל וילנר • עופר גרוסקופף • אלכס שטיין
ראו גם: שופטי בית המשפט העליון בדימוס

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.