חמורו של משיח

חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
למטה משמאל: ציור של משיח רוכב על חמורו. מתוך הגדה של פסח, פראג רפ"ז (1527)

חמורו של משיח הוא ביטוי המשמש כחלק מתיאורו של המשיח בבואו לגאול את העולם באחרית הימים.

מקור הביטוי בתנ"ך ובחז"ל

מקור האמירה הוא בדברי זכריה הנביא:

"גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִיַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת".

ספר זכריה פרק ט', פסוק ט'.

ה"מלך" המוזכר בפסוק זה נדרש בספרות חז"ל כמכוון למשיח.

לפי פרשנות המקרא, החמור הוא הניגוד לסוס המלחמה המופיע בפסוק הבא בזכריה "וְהִכְרַתִּי-רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד-יָם, וּמִנָּהָר עַד-אַפְסֵי-אָרֶץ" כלומר: המשיח יהיה איש שלום ולא יבוא כשהוא רכוב על בהמת מלחמה.

בתלמוד במסכת סנהדרין מוצגת משמעות הופעה זו בצורה אחרת:

רבי יהושע בן לוי רמי [=הצביע על סתירה בין פסוק אחד לפסוק אחר]:
כתיב (דניאל ז) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה" וכתיב (זכריה ט) "עני ורוכב על חמור".
[והתשובה לסתירה היא:] : זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני רוכב על חמור."

כלומר הופעת משיח עני כבנבואת זכריה תהיה אם לא נהיה ראויים לביאת משיח מפוארת "עם ענני שמיא" המתוארת בספר דניאל.

בדיון בפסוק זה בתלמוד הבבלי (סנהדרין צח, א) מסופר על שאפור מלך פרס, שליגלג על האמונה שהמשיח יבוא על חמור באומרו: "אמריתו משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי" (אתם אומרים שהמשיח יבוא על חמור? [אם כן] אשלח לו סוס מהיר שיש ברשותי). בתשובה ללגלוגו של המלך, עונה החכם שמואל (לפי הגרסה המקורית): האם יש לך "כאר הזר גוני?" כלומר: האם יש לך חמור ("חאר" בפרסית) בעל אלף ("הזר") צבעים?[1] [כלומר אין לך בע"ח ייחודי כזה]

למרות זאת במסורת העממית מקובל לומר שהחמור יהיה לבן[2], כנראה בעקבות הגרסה המשובשת "חיוור" ופרשנותה מלשון הצבע הלבן.

חמורו של משיח כמטאפורה ל'חומריות'

במדרש שבפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א) מוצגת הופעת המשיח כרוכב על חמור כהופעה שלכתחילה, כשם שאברהם ומשה מתוארים במקרא כמי שרכבו על חמור. המהר"ל מפרש את הקביעה הזו בכך שהחמור מסמל עולם חומרי שריק מדעת וחכמה, שקיים בתקופת שלושת האישים הללו - אברהם משה ומשיח -, ה"רוכבים" על החמור ומנהיגים אותו רק בכח חכמתם. את העניות של המשיח הוא מפרש כהנהגה שאיננה בכוח הזרוע והכפיה כמו אצל השליטים הרגילים, ואת הרכיבה על החמור הוא מפרש כהנהגה בכח החכמה בלבד, שהמלכים יתמסרו לו מרצונם החופשי. (מהר"ל, דרוש על המצוות). גם בספרות הדרוש החסידית מהווה החמור סימבול, ששורשו מדפוס הפעולה המשיחי שאינו נלחם בגשמיות העולם אלא רותמו לקדושה, כלומר הרכיבה על החמור היא רכיבתו-משילתו של המשיח על החומר-חמור.


הערות שוליים

  1. כך גורס ומפרש ר' נתן מרומי, בעל הערוך, וכך הוא בפרסית. רש"י מפרש מאה ולא אלף. ראו: הלל גרשוני, ד"ר עילם ומלכי פרס, בשבע 12/1/12
  2. באתר צעירי חב"ד
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.