חצר בנימין בירושלים

חצר בנימין. תמונה של הנזיר טימון. סוף המאה ה-19.

חצר בנימין בירושלים הוא מבנה רוסי היסטורי ברחוב הנביאים בירושלים, שנרכש על ידי בנימין לוקיאנוב (או וניאמין) ב-16 במרץ 1887.

היסטוריה

תקופת טרום המהפכה הרוסית

את החצר קנה בנימין (או וניאמין) לוקיאנוב, יליד קישינאו, דמות בולטת בארץ ישראל הרוסית, ותיק מלחמת קרים שנודע כפעיל של הכנסייה מאז 1864.

הוא רכש על חשבונו בית בירושלים, שתועד רשמית שהיה אז בבעלותו של בנקאי יהודי ירושלמי בשם פרוטיגר.[1]

בתחילה, המקום הוגדר כמקלט לאישה בווידויים שונים: אורתודוקסים, קתולים ופרוטסטנטים. לשם כך התיישבו בחצר שלושה זרים: הנשים האנגליות מיס פול ומיס הן ומגדלנה הגרמנייה. קסניה חומוטובה, אזרחית האימפריה הרוסית, מונתה למטפלת בחווה, שעשתה מאמצים רבים להקים מקלט ולהסדיר את עבודתו. למרות מכירת הבית, הדיירים הנותרים לא רצו לפנות את המקום וניגוד העניינים ביניהן הגיע לפעמים לתקיפה של ממש.

בשנת 1891 חגג בנימין את יום הולדתו ה-80. מסיבות בריאותיות וכתוצאה מקשיים כלכליים, בנימין, שהיה חבר החברה האורתודוקסית הארצישראלית, מחליט לתרום את הבניין של מתחם בנימין בירושלים לידי החברה. לפיכך, המתחם נקרא חצר בנימין, והאב בנימין הופך בהמשך לחבר כבוד של החברה הארצישראלית האורתודוקסית הקיסרית.

לוח שיש היסטורי בשערי המתחם. תמונה מ-3 בנובמבר 2007.

הפתיחה המפוארת של מתחם בנימין התקיימה ב-5 ביולי 1892. השער החדש עם שלטי החברה בתבליט בסיס, שעוצב על ידי האדריכל הירושלמי המפורסם ג'ורג' פראנגיה, כתובת מוזהבת על לוח שיש, קישט את הכניסה אל המבנה הרוסי החדש במרכז ירושלים.

באוגוסט 1893 השלים בנימין את הקמת המבנה החדש בחלקת האדמה של המתחם בזכות תרומות מעולי רגל רוסים.

בנימין מת ב-10 בספטמבר 1897 ונקבר בבית העלמין האורתודוקסי בהר ציון. את הלווייתו ניהל באופן אישי הפטריארך של ירושלים דמיאן. באותה שנה, 1897, שונה שם מתחם בנימין, על שמו של יו"ר החברה - הדוכס הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ'.[2]

מתחם בנימין היה בית נדבה עבור נשים אדוקות רוסיות אורתודוקסיות שרצו לסיים את ימיהן הארציים בירושלים, שפשוט שכרו לעצמם חדרים במהלך שהותם בירושלים.

על פי המלאי מ-5 ביוני 1910, מתחם בנימין כלל:

"א. מבנה אבן בן שלוש קומות, בכל קומה ישנם 2 חדרי מגורים המחוברים בשתי קומות עליונות על ידי מרפסת עץ חיצונית.

ב. בניין אבן בן שתי קומות עם מרתף. בשתי הקומות 2 חדרי מגורים המופרדים בגרם מדרגות אבן פנימי. שטח המרתף אינו למגורים, מיועד לאחסון דלק וכלי בית שונים. מרפסת אבן מחוברת לבניין מבחוץ. בבניין החיצוני נמצא מיכל גדול. בצד אחד של הבניין הפונה לרחוב, יש שלוחה מאבן קטנה של 3 קומות עם חדר אחד בכל קומה. התקשורת עם החדר בקומה 3 מסודרת באמצעות המרפסת החיצונית העליונה; לחדר בקומה השנייה יש גרם מדרגות עץ מיוחד עם שטח קטן. מהצד שממול מהרחוב לבית הבניין המואר. מהצד הפונה מהרחוב ישנו מרחב משותף צמוד מאבן. ב. בניין אבן חד קומתי עם מרתפים, שנבנו מעל לחצר, ותוחם את החצר מלפנים ומאחור. במרתף, בצד האחורי האחד, יש בור קטן, ובצד הנגדי, בסוף המבנה, יש מטבח משותף עם כביסה; במרווח שבין המיכל לכביסה ישנם 4 חדרים המותאמים לדיור. בקומת הקרקע ישנם מגורים, שההפצה שלהם מוצגת בתוכנית הסכמטית המצורפת. כדי להאיר את המרתף בחוץ, לאורך המבנה החיצוני, מצדו של החצר הראשונה, ישנה חפירה רצופה, מכוסה בלוחות אבן. 2 מרפסות אבן עם מדרגות מחוברות למבנה החיצוני שעולות לקומה הראשונה ויורדות לחצרות קומת המרתף. ד. במעמקי החצר האחורית נמצא בניין אבן בן קומה אחת; יש בו 5 חדרי מגורים קטנים ובסופו בית מדרגה ל-3 חדרים.

ד. באותו כיוון עם הדלקת הבניין החיצוני. כולל בניין אבן קטן בן קומות אחת עם שני חדרים קטנים ונפרדים. באותו אגף יש מיכל קטן.

ציפוי כל הבניינים החיצוניים שטוחים, עשויים לוחות.![3]"

התקופה שלאחר המהפכה

בתקופת המנדט הבריטי (משנת 1917 עד 1948) התגוררו עובדי הכנסייה האורתודוקסית בירושלים במתחם בנימין; חלקם המשיכו להתגורר בה לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 ולא רצו לעבור לירדן במזרח ירושלים.

מבט כללי על בניין מתחם בנימין. תמונה מ-3 בנובמבר 2007.

בשנת 1964, במסגרת הסכם בין ממשלתי שנחתם על ידי גולדה מאיר וניקיטה חרושצ'וב תחת מה שנקרא[4] "עסקת התפוזים" החצר נמכרה על ידי הממשלה הסובייטית למדינת ישראל.[5] חוקיות העסקה נותרה שנויה במחלוקת, מכיוון שלא ברור אם ברית המועצות הייתה הבעלים החוקיים של המתחם, בהתחשב בעובדה שמתחם בנימין (כמו מתחם סרגיי בירושלים) היו רשומים על שם יו"ר החברה הארצישראלית הקיסרית, הדוכס הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ'.

כתוצאה מעסקת התפוזים, המתחם הועבר לצדקה לידי עמותת יד שרה, שעזבה את המתחם בשנת 2006.[6]

המצב הנוכחי

מאז 2006 הועבר מתחם בנימין לעיריית ירושלים. בתחילה תכנן בית העירייה בירושלים להרוס את בניין החצר ההיסטורית במסגרת פרויקט הרחבת רחוב הנביאים בירושלים. אך כתוצאה מהתנגדות דעת הקהל, בוטלו תוכניות אלה. הוחלט כי הבניין לא ייהרס, אלא ישוחזר עם הצבת משרדים זמניים של חברות בנייה ישראליות, אשר מקימות מבני מגורים ממש בסמוך למתחם, באישור העירייה.[7]

חצר בנימין ממשיך להיות בחזקת העירייה בירושלים. האגפים הצפוניים והדרומיים של מתחם בנימין נהרסו ומבין המבנים ההיסטוריים, נשתמרו האגף הראשי, שערי האבן עם שלטי תבליט הבסיס עם סמל החברה. לוח השיש עם הכתובת ברוסית ישנה "חצר בנימין" נגנב על ידי אלמונים.[6]

תצלום של הבניינים הצפוניים והדרומיים שנהרסו במתחם. תמונה מ-4 באוגוסט 2010

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ Прошение соборного иеромонаха Вениамина в Совет ИППО о принятии в ведение Общества. 29 октября 1891 г. Россия в Святой Земле. Документы и материалы. Т.1. Москва. «Международные отношения». Стр. 595—596.
  2. ↑ Н. Н. Лисовой. Подворья ИППО в Иерусалиме. Издание ИППО. Москва. 2012 г. стр. 156
  3. ↑ Описание Вениаминовского подворья в Иерусалиме. 5 июня 2010 г. Россия в Святой Земле. Документы и материалы. Т.1. Москва. „Международные отношения“. Стр. 604—606
  4. ↑ «Апельсиновая сделка». Список советского имущества в Израиле, предлагаемого для продажи Правительству Государства Израиль в 1964 г. Публикация на портале «Россия в красках» в Иерусалиме
  5. ↑ Русское духовное наследие в Иерусалиме под угрозой исчезновения. Публикация на портале «Россия в красках»
  6. 1 2 Вениаминовское подворье Императорского православного палестинского общества в Иерусалиме. П. В. Платонов. Публикация на сайте «Россия в красках»
  7. ↑ Членам ИППО передано барельефное изображение иерусалимского креста с Вениаминовского приюта в Иерусалиме. Публикация на официальном портале Иерусалимского отделения ИППО. 11 августа 2010
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.