טיבוע המשחתת אילת

טיבוע המשחתת אילת
מלחמה: מלחמת ההתשה

המשחתת אח"י אילת (ק-40) שהוטבעה על ידי המצרים
תאריך התחלה: 21 באוקטובר 1967
תאריך סיום: 21 באוקטובר 1967
מקום: הים התיכון בסמוך לפורט סעיד
עילה: נקמה על המפלה מלחמת ששת הימים
תוצאה: ניצחון מצרי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל

מצריםמצרים

מפקדים

סא"ל יצחק שושן

אחמד שאכר

כוחות

המשחתת אח"י אילת

2 סטי"לים מדגם קומאר

אבדות

47 הרוגים
91 פצועים
המשחתת הוטבעה

אין

‏תרשים מתקפת הטילים שהביאה לטביעתה של המשחתת אילת[1]

טיבוע המשחתת אילת אירע כתוצאה ממתקפת טילי ים-ים SS-N-2 סטיקס, שערך חיל הים המצרי על המשחתת הישראלית אח"י אילת ב-21 באוקטובר 1967, בעת שביצעה סיור במים בינלאומיים בקרבת פורט סעיד. כתוצאה מהמתקפה טובעה המשחתת, 32 מאנשי צוותה נהרגו 15 נעדרים, ו-91 נפצעו.[2] זו הפעם היחידה שבה טובע כלי שיט של חיל הים הישראלי על ידי כוחות אויב. הייתה זו מתקפת טילי ים-ים הראשונה בעולם, אשר לקחיה נלמדו והשפיעו על חילות ים רבים.

רקע

במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את חצי האי סיני. לאחר המלחמה נפרסו כוחות צה"ל לאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ, אך הגזרה הצפונית שמול פורט סעיד לא נכבשה במלחמה וקו הפסקת האש בים יצא מרומני ועבר בקו האורך 32:30 מזרח. לאחר המלחמה קיים חיל הים שגרה של סיורי ביטחון שוטף מול חופי עזה וסיני וסיורי 'הפגנת ריבונות' מול פורט סעיד. הסיורים נערכו באמצעות טרפדות, הקורבטה אח"י נגה (ק-22) ושתי המשחתות אח"י יפו (ק-42) ואח"י אילת. סיורי הפגנת הנוכחות בסמוך לפורט סעיד הגיעו עד טווח המים הטריטוריאליים 12 מיל ימי מהחוף המצרי. כדי להצדיק את הירי העלו המצרים טענה שהמשחתת התקרבה עד 10 ק"מ מהחוף.[3]

ב-11 ביולי 1967 התרחש בסמוך לרומני קרב רומני בין כוח של חיל הים הישראלי, ובו משחתת ושתי טרפדות, לבין שתי טרפדות של חיל הים המצרי. הקרב נמשך 25 דקות ובסופו התפוצצו הטרפדות המצריות מהטורפדו שנשאו על סיפונן. מרבית אנשי הצוות המצרים נהרגו ולכוחות ישראל לא נגרם נזק. הקרב שנעשה באותה זירה יצר אצל המצרים שאיפה גלויה לנקמה.

יומרה אסטרטגית, שגיאה אופרטיבית ונחיתות טקטית

אף על פי שתוצאות קרב רומני היוו הצלחה והפגנת נוכחות מרשימה ומשכנעת, נדרשו המשחתות להמשיך במשימה של "הפגנת ריבונות" בצורה של נוכחות גלויה למצרים. בלא שהיו להן אמצעי הגנה נגד טילי ה-SS-N-2 סטיקס, הן קיימו את הסיורים בתחום טווח הירי גלויות לתחנת המכ"ם החופית. תעלת סואץ הייתה חסומה ולא הייתה בעיית זיהוי.

ב-20 באוקטובר 1967 הפליגה המשחתת אח"י אילת, בפיקוד סא"ל יצחק שושן, לסיור "הפגנת ריבונות" באזור פורט סעיד כשעל סיפונה 199 אנשי צוות וחניכי קורס קציני גנ"ק. המשחתת שמרה על מרחק מהחוף ולא נכנסה למים טריטוריאליים. המחשבה שמקבלי ההחלטות במצרים יכבדו את החוק הימי התבררה כאשליה. הרצון לנקמה על אובדן הטרפדות באותו אזור, הקלות היחסית לניצול היתרון הקרבי בנשק הטילים החדיש גברו על החשש ממכה ישראלית חוזרת, שאכן הגיעה.

פעילות המצרים

בשעות הערב אותרה המשחתת באמצעות מכ"ם גילוי כשהיא במרחק 17 מייל ימי (כ-31 קילומטר) מפורט סעיד על ידי ספינת משמר חופים מצרית, שדיווחה לבסיס הימי בפורט סעיד על "מטרה גדולה", והמשיכה לדווח על תנועותיה.

למחרת, יום שבת 21 באוקטובר בשעה 5:30 בבוקר, דיווחה ספינת המשמר שהמטרה התקרבה למרחק 13 מייל. בשעה 7:10 הודיע מפקד פורט סעיד על המטרה הבלתי מזוהה למפקדה המרכזית של חיל הים המצרי באלכסנדריה וביקש הנחיות. במקביל העלה את הכוננות בבסיס פורט סעיד.

ההכנות

בתגובה לדיווח על המטרה הבלתי מזוהה כינס מפקד חיל הים המצרי, הגנרל פואד אבו זיכרי, ישיבת חירום כדי לקבוע הנחיות לכוחות בפורט סעיד. במקביל הועברה הידיעה למפקדת הכוחות המזוינים בקהיר.

בשעה 11:05 הודיע מפקד בסיס פורט סעיד לשני סטי"לים מדגם קומאר להיות במצב כוננות מרבי.

בשעה 11:25 דיווחו מפעילי המכ"ם שעקבו אחר המטרה כי היא חדרה למים הטריטוריאליים המצריים וזיהו אותה כמשחתת ישראלית מדגם Z.

בשעה 12:10 התקבלה החלטה של שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר והממשלה המצרית להשמיד את הספינה הישראלית והפקודה הועברה למפקדת חיל הים המצרי.

בשעה 12:55 התקבלה בבסיס פורט סעיד הפקודה להטביע את המשחתת הישראלית באמצעות סטי"ל, כאשר סטי"ל נוסף ישמש לחיפוי ויפתח באש רק אם המשחתת לא תטבע מהירי של הסטי"ל הראשון. בפקודה נמסר שארטילריית החוף תפתח גם היא באש במידת הצורך.

טיבוע המשחתת

בשעה 13:15 ערכו המצרים תרגיל הטעיה כדי לפתות את המשחתת הישראלית להתקרב לנמל פורט סעיד: המפקדה באלכסנדריה שידרה במכשיר קשר פקודה פיקטיבית לבסיס פורט סעיד להימנע מקרב עם מטרות באזור. במקביל יצרה קשר בקו תקשורת פיזי והבהירה שהפקודה פיקטיבית ונועדה להטעות את המודיעין הישראלי. לתרגיל ההטעיה לא היה משמעות. חולית המצותתים שהייתה אמורה להאזין לתשדורות המצריות לא נמצאה במשחתת בהפלגה הזאת.[4][5]

ספינת טילים מדגם קומאר משגרת טיל סטיקס
טיל ים-ים סטיקס

תקיפה ראשונה - בשעה 17:25, כאשר המשחתת הייתה מחוץ למים הטריטוריאליים המצריים במרחק של 13.5 מייל מפורט סעיד,[6] ולפי דיווחים אחרים במרחק 12 מייל ימי,[7] יצא קומאר 504 מפתח נמל פורט סעיד, כיוון את חרטומו אל המטרה הפליג שלוש דקות כדי לייצב את מערכות הניהוג וירה שני טילי סטיקס. בזה אחר זה. הטילים פגעו במרכז המשחתת. הפיצוצים - חצי טון חומר נפץ כל אחד - שיתקו לחלוטין את מערכות ההנעה והקשר. בבסיס התורן פרצה שריפה והמשחתת נעמדה נוטה על צדה השמאלי.

בשעה 18:30 הודיע מפקד הסטי"ל המצרי, שאכר, כי המשחתת טובעה ואין צורך במכת אש שנייה.

תקיפה שנייה - אחרי כשעה וחצי עדיין הסתמנה מטרה על צגי המכ"ם בחדר הלחימה בפורט סעיד. סרן אבו שאקר העלה את הסברה שזו משחתת אח"י יפו (ק-42), כשלמעשה הייתה זו אח"י אילת שטרם שקעה, והורה לסרן לטפי ג'אד-אללה מפקד קומאר 501 לתקוף אותה.

בשעה 19:44 יצא הקומאר 501 מפתח נמל פורט סעיד, ירה שני טילי סטיקס לעבר המטרה ונחפז בכל המהירות לכיוון דמיאט. באניה היו שתי התפוצצויות טיל שפגע בירכתי האונייה באזור תותח מס' 3. הטיל לא התפוצץ אך גרם להתלקחות שריפה מעל מחסני התחמושת. ארגזי תחמושת שהיו על הסיפון החלו מתפוצצים וסיכנו את חייהם של 36 הניצולים שנלכדו בירכתיים. בשלב זה הודיע מפקד האונייה על נטישת המשחתת. התפוצצות הטיל הרביעי ארעה במים במרחק כ-30 מטר מירכתי המשחתת הטובעת. הניצולים כבר היו במים מתארים: מכת הדף עצומה, שיתוק בכל חלקי הגוף הרטובים למשך מספר דקות ובתום השיתוק כאבים חזקים במפשעה - "מהכאבים הבנתי שאני עוד בחיים"[8] פיצוץ הטיל האחרון גרם לפציעות פנימיות קשות ואנשים שנראו כלפי חוץ שלמים היו למעשה במצב אנוש.[9][10]

פעילות במשחתת המותקפת

ציור של המשחתת אילת טובעת של ג'קי כהן לפי תיאורו של משה לוי בספרו הנשמה ה-48

מפגיעת הטילים במרכז האנייה נהרסו שני חדרי המכונות ובבסיס התורן והגשר האחורי פרצה דליקה. נוצרה הפרדה בין חלק מהצוות בירכתיים לקבוצת הפיקוד ומרבית הצוות בחרטום שהיה שלם יחסית. סג"ם אריה מרמרי מצא עצמו כאחראי על הירכתיים, איתר חבל קשר בירכתיים, שחה וקשר את קצהו השני ליד מדרגות העלייה לחרטום. כך שאנשים יוכלו לעבור בשני הכיוונים במים בביטחון יחסי.[11] מפקד האנייה יצחק שושן המשיך בשליטה על האנייה. "הסימנים מראים כי ההתקפה עלינו הסתיימה אנו עושים מאמצים ליצור קשר עם המפקדה,...בשלב זה איש לא נוטש. יש לנו הרבה לכודים בין ההריסות ואנו מנסים לאתרם ולחלצם"[12] איתור לכודים וחילוצם נעשה בקבוצות קטנות. הפצועים פונו לחדר החרטום בטיפולו של רופא האנייה, ד"ר זיסמן. שחבש את הפצועים ואנשי הצוות סייעו להשקותם במי שתייה. קצין הגנ"ק נסים משיח ומשה לוי חילצו שלושה שנתקעו בחדר ההגה.

חידוש הקשר - כבר בטיל הראשון שפגע נכבו מערכות החשמל ומשדרי האנייה לא פעלו. קצין הגנ"ק נסים משיח הצליח לתקן את מכשיר הקשר הרזרבי עם חלקים ממכשיר אחר. לאחר ניסיונות רבים נוצר קשר עם יחידת צה"ל המוצבת בסיני. "כאן יחידה של צה"ל בסיני, קלטנו אתכם עזרה רפואית בדרך. תחזיקו מעמד".[13]

הצוות במים - כבר בפגיעה הראשונה נשרפו שתי סירות האוניה בעודן על הסיפון. מתוך 13 רפסודות ההצלה הקשיחות נותרו לאחר הפיצוצים והשריפות רק שלוש תקינות ועליהן הועמסו הפצועים. מרבית צוות האנייה נשאר במים בזכות חגורות ההצלה האישיות השאיפה הייתה להשאר יחד. לפי ההוראות המקדימות הם התרחקו מהמשחתת למניעת היסחפות.[14] עומק הים במקום לא היה רב ושקיעת המשחתת יצרה מערבולת קטנה שמיד שככה. במיכלי האונייה בעת הפגיעה היה כ-300 טון דלק. חלק מהדלק שהיה מסוג 'פיול שחור' עלה לפני המים וכל השוחים נצבעו בשמנוניות שחורה. הים היה שקט יחסית וטמפרטורת המים הייתה בסביבות 25 מעלות[15] קצב ההיפותרמיה נמוך.
בשלב זה ארעה ההתפוצצות האחרונה. ההדף גרם לחלק מבין הניצולים ששהו במים פגיעות פנימיות קשות. הם הרגישו כאבי בטן אך לא ידעו את פשרם.

תאורה ורפסודות הצלה - לאחר כשעה הגיעו מטוסי ווטור של חיל האוויר שהנירו את האזור ומטוסי נורד שהטילו רפסודות הצלה מתנפחות. על רפסודה אחת שנתפסה עלו כעשרים ניצולים.[16]
שירה בציבור - אחד הניצולים במים התחיל לשיר ולאט לאט הצטרפו האחרים. השירה מלבד התרומה המורלית סייעה גם לאתר ולקבץ יחד את הצפים במים. אחרי זמן מה דעכה השירה ומישהו החל לקרוא ואליו הצטרפו כולם "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"[17]

פעולות חילוץ

חילוץ אווירי - במהלך הלילה התנהל מבצע לחילוץ שהחל עם הגעתו של מסוק סיקורסקי S-58 בפיקודו של הקברניט גרישה גפן. לאחר כשעה הצטרפו מסוקי S-58 נוספים ומסוק סופר פרלון. החילוץ האווירי הופעל מבסיס אל עריש בפיקוד רב"ט ברכה ליכטנברג[18] סמלת המבצעים התורנית שניהלה את ההצלה מהים והפינוי מחוף רומני ישירות או דרך אל עריש במשך שעות רבות מרגע קבלת ההודעה ועד שאחרון הניצולים עזב את האזור, והקימה מכל הבא ליד בית חולים שדה מאולתר במוסך המטוסים. מאוחר יותר נשלח בית החולים על ציודו ואנשיו לאזור הרומני.[19]
מסוק ראשון נחת למים והעלה קבוצת ניצולים בפיקוד סגן קלמן כץ. כץ הוטס לתל אביב והובא לדווח לרמטכ"ל יצחק רבין על האירוע.[20]
טייסי ההליקופטרים סיקורסקי וסופר-פרלון משו את הניצולים מהמים והעבירו אותם לנקודת טיפול רפואי ראשונית בפיקודו של ד"ר יהודה דנון על חוף רומני. בחוף עמד סג"ם אריה מרמרי מהמשחתת שזיהה את המגיעים ורשם את פרטיהם כך הצטברה תמונת המצב האנושית.

חוליית שייטת 13 בפיקודו של יצחק שמיר, שכללה לוחמים וסירות גומי, הועברה במסוק מעתלית. בעת התדלוק באל עריש פרצה שריפה והמסוק התהפך.[21] שמיר והסירות הועברו במסוק אחר לחוף רומני ומשם בסירות לנקודת הטביעה.
הניצולים וההרוגים רוכזו בחוף רומני תחילה ולאחר מכן באל עריש שם המתין גם אוטובוס לניצולים שלא נפצעו. מאל עריש פונו הפצועים בטיסות לבית חולים סורוקה בבאר שבע וכן ללוד ולבי״ח תל השומר ואסף הרופא.

סופר פרלון של הצי הצרפתי
טרפדת ט-206 (שנייה משמאל) על רקע אח"י אילת בעת קבלת פנים לצוללת הראשונה, אח"י תנין (צ-71), בנמל חיפה, 16 דצמבר 1959

חילוץ ימי - בשעה 23:00 לערך הגיעה טרפדת חיל הים ט-206 בפיקוד רפי אפל ואספה אליה ניצולים וגופות.[22] ב-05:30 לפנות בוקר לערך הסתיים פינוי הניצולים מהים. האחרונים להתפנות מהמים לטרפדת היו הטבח רב"ט יאיר שרעבי וקצין הגנ"ק סרן נסים משיח. למעשה הסירה הגיעה ליד משיח אך הוא סירב לעלות עליה ודרש שיאספו קודם את שרעבי. כל הניצולים שהועלו לטרפדת התפנו ממנה במסוקים לחוף רומני.

העברה לבתי חולים - פעילות הפינוי האווירי מחוף רומני ומבסיס חיל האוויר באל-עריש, לבתי החולים סורוקה בבאר שבע ואסף הרופא בצריפין נמשך עוד מחצית היממה וכלל מסוקים ומטוסי דקוטה שהפעיל חיל האוויר ואוטובוס שהפעיל חיל הרפואה. חוסר התודעה לפגיעות הפנימיות גרם לכך שנפגעים אשר דיממו פנימית פציעתם לא אובחנה והם הובלו באוטובוס. הדרך לקחה כ-6 שעות, והאיחור בהגעתם לבית חולים השפיע לרעה על מצבם.

סריקות

למחרת הגיעו למקום זוג טרפדות של חיל הים (בפיקוד רב סרן אלי רהב). איתור השבר נעשה לפי כתם דלק שסימן את מקום שבר המשחתת. צוללים מיחידה 707 עברו באונייה וחילצו גופות מתוך החללים הפנימיים. המשחתת אח"י יפו (ק-42) (בפיקוד סא"ל יצחק קט) הופעלה, אך שמרה מרחק ביטחון מזרחה. הטרפדות נקשרו בעגינה אל השבר ונשארו מספר ימים עד שנראה שאין יותר גופות. למרות הסריקות התברר כי שש גופות נסחפו הרחק מממקום הטביעה והגיעו לאחר מספר ימים לחוף פורט פואד.[23]

לאחר עשרה ימים של סריקות תת-מימיות וחיפושים באזור הטיבוע, לא נמצאו כל הגופות. על מנת למנוע מהמצרים לחטט בשברי המשחתת ולהפוך את מקום הטביעה 31°21′12″N 32°33′36″E / 31.35333°N 32.56000°E / 31.35333; 32.56000[24] בעומק 19 מטר בקרבת פורט סעיד לאטרקציה לתיירים. דבר שהיה גורם עגמת נפש רבה לישראל ולמשפחות החללים, החליט מפקד חיל הים שלמה אראל לפוצץ את גוף המשחתת ולשטח אותו לקרקע.

ב-27 באוקטובר התקינו החבלנים הימיים את חמרי הנפץ. הרב הצבאי הראשי שלמה גורן הגיע במסוק והורד אל הטרפדת. הוא קיבל סקירת מצב ממפקד הטרפדות אלי רהב ומפקד יחידה 707 שאול סלע. הביקור במקום שיכנע את הרב להכריז על הנעדרים כחללים ושבר המשחתת פוצץ. לאחר הפיצוץ השתחררו וצפו שתי גופות וחלקי גופות שנאספו על ידי הטרפדות.

ב-2 בנובמבר הגיעו צוללי יחידה 707 עם זוג טרפדות וביצעו סיור ביקורת אחרון באתר הטביעה. לא נמצאו שרידים נוספים.

תגובות

כתובת המציינת את הטבעת המשחתת הישראלית שהוצב במוזאון הצבאי בקהיר

בעולם הערבי

המצרים היללו את הקרב וראו בו צעד ראשון בהחזרת הכבוד הערבי הפגוע. יום 21 באוקטובר נקבע כיום חג של חיל הים המצרי. העיתונות הערבית עסקה בתוצאות הקרב וראתה בו כהתנפצות התדמית - הבלתי מתקבלת על הדעת מבחינתם - של ישראל המנצחת. יום 21 באוקטובר, בו הוטבעה המשחתת אילת, נעשה יום חג של הצי המצרי. במוזיאון הצבאי בקהיר הוצב לוח לציון המתקפה המוצלחת.

נקיב (סרן) ימי אחמד שאכר, הוגדר כגיבור הקרב ב-21 באוקטובר 1967 בו הוטבעה המשחתת אילת על ידי פלגת הסטי"לים שבפיקודו. על שמו נקראה כיכר בכניסה לעיר אל-מנוף שבמחוז אל-מנופיה, והוצבה בו אנדרטה לזכרו. בטקס הסרת הלוט מהאנדרטה שנערך בינואר 2011, נכחו בכירים מהשלטון, מושל המחוז ואחרים, וכן בכירים מהצבא ומהצי המצרי, ובני משפחתו הגרים במחוז.[25]

תגובה ישראלית

ערך מורחב – מבצע אבוקה

ישראל הופתעה מהתקפת המשחתת וראתה בה הפרת הפסקת האש כלומר מעשה של מלחמה בתקופה של רגיעה.
כתגובה על טיבוע המשחתת יצא צה"ל ב-24 באוקטובר למבצע אבוקה, שבו החריב, באמצעות הפגזה ארטילרית, את בתי הזיקוק ומפעלי הדשנים בעיר סואץ. כתוצאה מכך הושמדו 96 אלף טון נפט גולמי, 11 אלף טון בנזין, ו-300 אלף טון אספלט. הנזק למשק המצרי נאמד בכ-60 מיליון לירות מצריות. בנוסף נהרגו בהפגזה 11 מצרים ו-92 נפצעו. לאחר המתקפה הישראלית לא שוקמו בתי הזיקוק בסואץ אלא הוקמו מחדש בעומק מצרים.

התחקיר

נעשה תחקיר לברור נסיבות התקרית, והאם ניתן היה למנוע את התוצאות הקשות בדרכים מודיעיניות. נמצא ששעות אחדות קודם לטיבוע "אילת" הגיע ליחידת ההאזנה של אמ"ן מידע לפיו מתכננים המצרים פעולה התקפית באזור פורט סעיד. לא ידוע האם מידע זה, שהיה עשוי לשנות את המצב, הועבר מאמ"ן למודיעין חיל הים, אך אין ספק שהוא לא הגיע למפקדה של "אילת". סגן הרמטכ"ל, אלוף חיים בר-לב, שמונה לברר היכן אבד המידע החיוני, לא הצליח להכריע בין העדויות הסותרות, והסתפק בהמלצה להעמיד לדין משמעתי את קציני אמ"ן המעורבים באירוע, על שלא וידאו שהמידע שבידיהם הגיע ליעדו.

על סיבת היווצרות המצב אין תמימות דעים. דרישת המטה הכללי בפתיחת מלחמת ששת הימים שלא לחשוף את המשחתות בקרבת ספינות טילים מצריות קיבלה חשיבות מועטת. למעשה התחלפה בדרישה ל'הפגנת נוכחות'. לאחר שבמהלך המלחמה כולל קרב רומני לא נעשה שימוש בטילי סטיקס, הגיעו מפקדי המשחתות ופיקוד חיל הים. למסקנה "איש בחיל לא האמין ביכולתם של המצרים להפעיל כלי נשק כה מתוחכם"[26] לקביעה זאת לא היו שותפים אנשי הטרפדות שראו בטילים המצריים איום. והיא נסתרת על ידי בנימין תלם הכותב בזכרונותיו "החוויה הקשה של עמידה סטאטית בכלי שיט החשוף לטילים לא תועדה ולא הועברה הלאה .... ומה היה קורה לוא הייתי מרעיש עולמות... האם הייתי יכול למנוע בכך את הטבעתה של "אח"י אילת"?".[27] מפקד המשחתת יצחק שושן כותב שהתריע ודרש לא לקיים את הסיורים. אך מצב כוננות המשחתת בקרבת הנמל המצרי מעיד על חוסר זהירות קיצוני.

על נסיבות טיבועה של "אילת" אמר אברהם בוצר, ראש מחלקת הים בעת טיבוע הספינה, בראיון ליוסי מלמן:

הייתה סדרת תקלות, כולל כשל מודיעיני. אבל בראש וראשונה, האונייה לא הייתה צריכה להימצא היכן שנמצאה. כולם - המטכ"ל שהורה לה לצאת לסיור, וכל הפיקוד הבכיר של חיל הים, כולל אני - יכולים היו להתנגד ולסכל את הפקודה

את מפקד המשחתת סא"ל יצחק שושן לא סיפקו התחקירים. ממידע שאסף התברר כאילו לאמ"ן היה מידע על ההכנות לירי. אך לא היה מידע שהמשחתת בסיור באזור על כן הידיעות לא הובנו ולא הועברה התרעה לחיל הים.[28] שושן איבד את תחושת השייכות לחיל הים והשתחרר מצבא הקבע.

לקחים ואחרית דבר

ערך מורחב – ספינות סער

בעת טיבוע אח"י אילת היה חיל הים בעיצומו של תהליך שינוי תורת הלחימה הימית. שכבר היה בעיצומו במשך מספר שנים. במקום הפעלת מעט יחידות לחימה גדולות ורב תכליתיות בטכנולוגיה של מלחמת העולם השנייה אשר נמצאה בנחיתות מודגשת מול אויב מתחדש בזירה הימית, החל בשנת 1965 חיל הים בתהליך הצטיידות ב"הרבה ספינות מהירות נושאות נשק קטלני" בכמות ואיכות שתאפשר עדיפות קרבית ביזמה התקפית.
האיום של טילי ים –ים היה ידוע ולא היה לו מענה. המשחתות כבר לא היו ראויות לשמש כיחידות לחימה. עצם קיומן בסדר הכוחות היה מכשלה. לא היה צורך להמתין להטבעת המשחתת כדי לתת חשיבות להקניית יכולת התגוננות מפני טילי ים-ים מונחי מכ"ם. מבנה הכח הימי החדש התבסס על ספינות סער ונבנה בתפישה המבצעית שליחידת הלחימה הבודדת תהיה עדיפות לפגוע ולא להיפגע מכלי שיט האויב ולהסתפק בכלי שיט הקטן ביותר האפשרי כדי לרכוש הרבה יחידות לחימה. התפיסה הוכיחה את נכונותה כאשר במלחמת יום הכיפורים נחל חיל הים הצלחה מלאה בכל קרבות הטילים בים התיכון.

עם זאת לא נראה שהלקח האופרטיבי נלמד. גם במלחמות הבאות הועמדו כלי שיט של חיל הים גלויים לאמצעי האיתור של האויב. המושג 'הפגנת נוכחות' בצורה של נחיתות טקטית לא נמחקה מהמילון הצה"לי. והתשלום הפגיעה באח"י חנית בתחילת מלחמת לבנון השנייה.

במלחמת יום הכיפורים, במבצע מגבית 16 הוטבעה הספינה ששיגרה את הטיל אל אח"י אילת.

ציונים לשבח

אלוף שלמה אראל בהענקת ציונים לשבח לניצולי המשחתת אילת

כל אנשי הצוות והקצינים התנהגו בצורה ראויה ועשו ככל יכולתם לסייע לחבריהם. שישה מאנשי הצוות, שגילו אומץ יוצא דופן במהלך החילוץ, צוינו לשבח על ידי הרמטכ"ל ומפקד חיל הים.[29] מקבלי העיטור הם:

רב"ט אריה שורץ ורב"ט אלכסנדר ניסטור נפטרו מפציעותיהם ומשפחותיהם קיבלו את הציון לשבח.

סרן נסים משיח קצין הגנ"ק הומלץ גם הוא על ידי מפקד השייטת אל"ם נפתלי רוזן לציון לשבח. משיח חילץ ימאים לכודים בחדר ההגה. אלתר מכשיר קשר וחזר על ההודעה "כאן אח"י אילת. אנו טובעים. מבקשים עזרה מיידית" עד שהצליח להעביר את ההודעה על הפגיעה ליחידת צה"ל בסיני. "כאן יחידה של צה"ל בסיני, קלטנו אתכם. עזרה רפואית בדרך. החזיקו מעמד" כך הוכנסה מערכת ההצלה לפעולה. במים, שמר על ערנותו של חייל פגוע לידו וכאשר הגיעה סירת החילוץ כיוון אותה לניצול אחר ששמע את קולו. כנראה היה הניצול האחרון שנאסף מהמים.[30]

קיום המלצה נודע למשיח כאשר זומן לוועדת אישור הצל"שים. הוא המשיך בשירות כקצין גנ"ק שייטת המשחתות. אך לפני המועד שנקבע קיבל הודעה שאין צורך כי יופיע לוועדה. מתוך סקרנות ביקש לדעת מה השתנה בענינו אך לא נענה. סרן נסים משיח נשאר חקוק בלב הניצולים החשים לו הערכה רבה.

לאחר מלחמת יום הכיפורים הומרו הציונים לשבח בעיטור המופת, שהעניק הרמטכ"ל מרדכי גור.

חללים

מצבם של חלק מהחיילים הישראלים, שנפצעו ואושפזו בבתי חולים בישראל, הלך והדרדר על אף שפציעותיהם טופלו. בהמשך הטיפול בפצועים נתברר כי חלק מהפציעות היו קריעות באיברים פנימיים שנבעו מהדף הפיצוץ של הטיל הרביעי או של תחמושת האניה בעת שאנשי הצוות צפו במים. פציעות פנימיות כאלה לא היו מוכרות ולא אובחנו.

בעת פעולות החילוץ ובימים שלאחר מכן נאספו מזירת טביעת המשחתת 28 גופות. אחת הגופות לא זוהתה בשל מצבה. ב-1 בנובמבר 1967, עשרה ימים אחרי הטבעת המשחתת, העבירו המצרים לידי ישראל באמצעות הצלב האדום שש גופות נוספות, מתוכן זוהו בוודאות רק ארבע. שלוש הגופות הלא מזוהות נקברו ב-5 בנובמבר 1967 בבית העלמין הצבאי בחיפה, בהלוויה המונית בהשתתפות כל שש עשרה משפחות ההרוגים שלא זוהו. על הקבר הרחב הונחו כריות מצבה הנושאות את שמותיהם של שישה עשר החללים שלא זוהו.

מיד לאחר פיצוץ הגוף השקוע צפו על פני הים שתי גופות שלא ניתן היה לזהותן, ואף הן נטמנו בקבר האחים.[31] בסך הכל הובאו לקבורה ברחבי הארץ 34 גופות מאירוע טביעת המשחתת, מהן זוהו טרם הקבורה 31 גופות בלבד.[32]

שישה עשר מההרוגים בטביעת אח"י אילת הוכרזו חללים אף שגופותיהם לא נמצאו או לא זוהו. זהו המספר הגדול ביותר של חללי צה"ל באירוע יחיד שמקום קבורתם לא נודע (נכון ל-2015).[31]

במשך 37 שנה נחשב גם סמ"ר מנחם (מנדו) כהן כחלל שמקום קבורתו לא נודע, אולם בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישו בני משפחתו, הצהיר צה"ל ב-2004 כי הוא קבור בחיפה. ובכך עלה מספר ההרוגים ל-32 ונותרו 15 חללים שמקום קבורתם לא נודע.

הנצחה

אנדרטה לזכר לוחמי אח"י אילת שעוצבה על ידי יגאל תומרקין בחיפה
ערך מורחב – אנדרטה לזכר חללי המשחתת אילת

ב-27 באוקטובר 1971, במלאת ארבע שנים לטיבוע "אילת", נחנכה באשדוד אנדרטה לזכר 47 חללי המשחתת.[33] לאחר זמן הפכה להיות אדרטה לכל חללי חיל הים. אנדרטה נוספת, מעשה ידי הפסל יגאל תומרקין, הוקמה על שובר הגלים הראשי בנמל חיפה. לא הייתה גישה לאנדרטה והמקום לא התאים לעריכת אזכרות. בשנת 2010 הועברה האנדרטה ל'שדרות ההגנה', בקרבת מוזיאון ההעפלה וחיל הים והמוזיאון הימי הלאומי.

במספר ערים ומושבות נקראו רחובות בשם אח"י אילת ביניהם: אילת, אשדוד, נתניה, קריית חיים, קריית מוצקין, כפר סבא וכפר יונה.

רשימת הרוגי הטיבוע

שמות 47 אנשי הצוות שנהרגו בטיבוע תפקידיהם ומקום מצבתם.[34]
דרגה ושםתפקידמקום קבורה
סמל יעקב אובלינגורסקימכונאי קיטורנתניה
סמל צבי אורןמכונאי קיטור, בוגר מבואות ים.חיפה קבר האחים
טור' יעקב איברהייטתותחן, בוגר מבואות ים.קריית שאול
רב"ט משה אשכנזיחשמלאיקריית שאול
רס"ר שבתאי בנינשק במחלקת תותחנות.חיפה
רס"ן יהודה בן בסטקצין המכונה, בוגר בית הספר לקציני ים עכו,חיפה, חלקת קבר האחים.
רס"ר רפאל בן עמינגד בכיר במחלקת מכונהחיפה
רס"ן יהושע ברנעמפקד קורס קציני גנ"קחיפה
סמל משה ברקוביץבוגר מבואות יםקריית שאול
רס"ל יוסף גולדנברגנגד טורפדונתניה
רב"ט אליהו דודמסגר האניה, בוגר בית הספר לקציני ים עכוקריית שאול
טור' יוסף וודניצקיתיכון מגמה ימית באילתחיפה
סמל ראובן וינגולדאלחוטןחיפה
סמל משה חיחשמלאיקריית שאול
טור' מרדכי ישראליאתת, בוגר מבואות יםקריית שאול
סגן אברהם כהןסגן קצין הנשקהר הרצל
רב"ט אלכסנדר כהןבוגר בית הספר לקציני ים עכומושב קידרון
רס"ל יגאל כהןמכונאי קיטורחיפה
סמל יעקב כהןאלחוטן בכירהר הרצל
סמ"ר מנחם כהןמפעיל טורפדו ונגד צוללותחיפה
רס"ר אברהם כספיאתת בכיר, ונגד מחלקת גנ"קחיפה
סגן דוד לויסגן קצין המכונה, בוגר בית הספר לקציני ים עכוהרצליה.
סמל יעקב ליפמפעיל מקלע M2 בראונינגחיפה
טור משה מזרחיתותחן, בשירות מילואיםחיפה
טור משה מזרחיתותחן, בוגר מבואות ים.קריית שאול
טור יעקב מיצנרמכונאי קיטורחיפה
סמ"ר אורי מנחםחיפה חלקת קבר האחים
רב סמל יהודה מרקוביץמכונאי קיטורחיפה חלקת קבר האחים
רס"ר אלי נאור (מזרחי)נגד מחלקת מכונהחיפה
סמל רמי נאוארובוגר מבואות ים.חיפה חלקת קבר האחים
רב"ט אלכסנדר ניסטוראתת ציון בעיטור המופת לאחר מותואשדוד
סמל ראשון רחמים סבןחיפה
רב"ט דב סושיןמכונאי קיטור, בוגר בית הספר לקציני ים עכו.חיפה
טור חיים סגלבוגר בית הספר לקציני ים עכו.חיפה חלקת קבר האחים
רב"ט צדוק עורקביטבחחיפה חלקת קבר האחים
רב"ט יעקב פלומניקאתתקריית שאול
רב"ט יוסף פלוריאןאחראי חדר דוודים, מכונאי קיטור, בוגר בית הספר לקציני ים עכו.חיפה
רב"ט אברהם פרידמןתותחן נגד מטוסים.חיפה
רב"ט שמואל צלניקמקלע 0.5 שמאל, בוגר מבואות ים.חיפה חלקת קבר האחים
רב"ט טיבריו קופלבקר אשחיפה
רב"ט נתן קלייןתותחן, בוגר מבואות ים.חיפה חלקת קבר האחים
סמל אריה קלנברגמכונאי קיטור, בשירות מילואיםחיפה חלקת קבר האחים
סמל אברהם קנטרוביץמוכ"ם, מצופי ים טבריה.חיפה
טר"ש אליהו ריקיןבקר אשנצרת עילית
סמל אריה שורץ, באתר הגבורהאתת, עיטור המופת.נתניה
טור משה שטיינבךמכונאי קיטור המגמה הימית בבית הספר התיכון באילת.קריית שאול
רס"ר יצחק שטרמראלקטרונאי, בוגר בסמ"ת.חיפה

לוח אירועים

מהלך טיבוע המשחתת ופעולות הההצלה

זמן מקוםכוחות משתתפיםתיאורתוצאה
ספטמבר 1967המטה הכלליאג"מ מבצעיםפרסום פקודה המגדירה את תחום המים הבטחוניים בים התיכון עד קו אורך 32:29 מזרח
19 בספטמברחיפהמפקדת חיל היםפרסום מסמך המפרט פעילות כוחות חיל הים עד קו אורך 32:33 מזרח
25 בספטמברחיפהמפקדת חיל היםפרסום תחזית הסיורים הימיים מול חופי צפון סיני לחודש אוקטובר, כולל סיור משחתת מ-20/10 שעה 00:00 עד 21/10 שעה 21:00
ו' 20 באוקטוברנמל חיפהאח"י אילת וקורס קציני גנ"קיציאה לסיורהפלגה לכיוון פורט סעיד
18:30אזור פורט סעידאח"י אילתהמשחתת מגיעה לקודקוד הצפון-מערבי של גזרת הסיור
20/10 בערבבקרבת פורט סעידספינת משמר מצריתמגלה מטרה גדולה 17 מיל ימי מהחוףממשיכה לעקוב ולדווח
שבת, 21/10 05:30בקרבת פורט סעידספינת משמר מצריתמדווחת על אח"י אילת בטווח 13 מיל ימיהעלאת כוננות בבסיס פורט סעיד
11:35ביחידת אמ"ןיחידת האזנה מפענחת מברק מבסיס סואץ על העלאת רמת הכוננותהידיעה לא הגיעה ליחידת המודיעין הימי
21/10 בצהרייםבקרבת פורט סעידקורס קציני גנ"קגילוי שידורי מכ"ם של סטי"ל קומאר במצב חיפושלאחר כשעה השידורים נפסקו
11:25בקרבת פורט סעידמפעילי מכ"ם מצרייםמדווחים שהמשחתת חדרה למים הטריטוריאלייםדיווח בצינורות הפיקוד
12:10בממשלה המצריתהנשיא נאצרמקבל החלטה ומאשר תקיפה
16:00-12:00באח"י אילתמפעיל מכשיר גילוי שידורי מכ"םבמהלך המשמרת אובחנו מספר נעילות מכ"ם
13:15פורט סעידיחידת האזנה באמ"ןנקלטת ידיעה במברק גלוי לא לבוא במגע עם מטרות בתחום הבסיסהידיעה לא הועברה למודיעין חיל הים.[35]
13:50מעל פורט סעידמטוסי חיל האוויר מרפידיםהזנקה נגד מטוס מיג 17 החג מעל פורט סעידלא נוצר מגע
15:15אזור הסיוראח"י אילתדיווח למפקדת חיל הים על גילוי אוניית סוחר
15:45יחידת אמ"ןיחידת האזנהפוענח מברק מצרי המוסר על מטרה עוינת בטווח 11 מיל ימי ממגדלור פורט סעיד ובקשה להוראות.קצין תורן אמ"ן טוען שהעביר הודעה טלפונית לקצין תורן של המודיעין הימי, שטוען שלא קיבל הודעה כזאת
15:55אזור הסיוראח"י אילתבדיקת קשר שגרתית עם מפקדת חיל הים
16:00גזרת הסיורמי"ק אח"י אילתמבחין במכלית רוסית שיוצאת מפורט סעיד ומתרחקת מערבהמדווח למח"מ[36]
17:00גזרת החוף באזור פורט סעידשני מסוקים מצרייםמבצעים סיור בים באזור פורט סעיד, המידע מגיע למודיעין אוויר שלא יודע על הימצאות אח"י אילת במקום; המסוקים אינם מעוררים תשומת לב
17:14שקיעת השמש
17:15גזרת הסיוריחידת קשר וגילוי במפקדת חיל היםאין קשר אלחוט דיבור הוקם קשר באלחוט מורס.
17:30-17:15באח"י אילתמפעיל מגלה שידורי מכ"םקליטת שידורים בקצב גבוהה ועצמה רבהלא זיהה כי מותקף בטילים.
17:3013 מיל ימי צפונית מזרחית מפורט סעידאח"י אילתגילוי רקטה ירוקה ושיגור טיל ולאחר שתי דקות טיל נוסף.הכרזת עמדות קרב.
17:4013,6 מיל ימי ממגדלור פורט סעידאח"י אילתפגיעת טיל ראשון5 דקות אחריו טיל שני
17:40מפקדת חיל היםיחידת קשר וגילוינקטע הקשר עם אח"י אילת בעקבות פגיעת הטילים.
17:55בקריה בתל אביבאג"מ מבצעיםדיווח מהאו"ם ספינה ישראלית פתחה באש מצפון לפורט סעיד.
18:00נמל פורט סעידאבו שאקר - מפקד הסטי"ל המצרימדווח כי שני הטילים פגעו המטרה טובעת ואין צורך בתקיפה נוספת.הדיווח נקלט ביחידת האזנה של אמ"ן.
18:25בקריה בתל אביבאג"מ מבצעיםהודעה שנייה מהאו"מ שבתקרית טובעה משחתת אילת.
18:30מקום הפגיעהקצין גנ"קהצלחה להקים קשר עם יחידה בחוף סיניולדווח על הפגיעה
18:59זריחת הירח
19:00נמל פורט סעידמפעילי מכ"ם החוףמבחינים במטרה באזור הפגיעהאולי מטרה נוספת?
19:05מפקדותמפקד חיל היםמבקש סיוע אווירי להנרת השטח.
19:05באותו מקוםצוות במיםהטיל השלישי פוגע בירכתי המשחתתפקודת נטישה
19:10באותו מקוםצוות במיםהטיל הרביעי מתפוצץ במים קרוב למשחתתפציעה רבים מאנשי הצוות במים.
19:25אזור ההפגעות לחוף רומניקצין הגנ"ק סרן משיח לחטיבה 401העברת הודעה, במ"ק 10 מאולתר, על הפגעות המשחתתבקשה לחיפוי וסיוע אווירי.
19:30בסיס תל נוףמסוקי סופר פרלון טייסת 114טיסה עתליתאיסוף אנשי שייטת 13
19:45מקום ההיפגעותהמשחתת דרך חטיבה 401מדוות שמותקפת שוב ויש בה דליקהכמה דקות אחר כך דיווח על נטישת האנייה.
19:45מבסיסי חיל האוויר תל נוף ורפידיםטייסות 114 ו-124הזנקת מסוקים לשטח הטביעה
20:03באזור הפגיעהמטוסי חיל האווירתחילת הנרה
20:30באזור הפגיעהמסוק סופר פרלוןנחיתה על המים והעלאת קבוצת ניצולים מהרפסודהסובל מתקלה וטס לתל נוף.[37]
20:30חוף רומניחטיבה 401 וטייסי המסוקיםהתארגנות ראש חוף
21:00אזור הטביעהמטוס נורדמצניח רפסודות מתנפחות
21:30חוף רומניתאג"ד מאולתרהגעת ראשוני הניצולים לחוף.טיפול ראשוני ופינוי.
23:00אלעריששייטת 13חוליה עם סירות גומימועברת לאזור הנטישה
23:30באזור הפגיעהטרפדת ט-206מורידה סירת גומי ומתחילה לאסוף ניצוליםמעבירה למסוקים.[38]
22/10 02:00באזור הפגיעהטרפדת ט-203הטרפדת בפיקוד רפי רז שהוזנקה מחיפה מגיעה לאזור הטביעהאוספת ניצולים וגופות.
א' 22/10 03:00באזור הפגיעהמסוקים מדווחיםאין יותר ניצולים חיים במים.
07:00בח"א אל-ערישמסוק סופר פרלוןהטסת פצועים קשה לבאר שבע.
22/10נמל אשדודטרפדותטרפדות חוזרות ופורקות גופות ברציףזוג טרפדות בפיקוד אלי רהב יוצא לשטח להמשך חיפושים.
24/10מטה כללירמטכ"למינוי יעדה לבדיקת נושא הטיבוע בראשות סגן הרמטכ"ל אלוף חיים בר-לב.
27/10באתר הטביעהטרפדות וצוללים מיחידה 707צלילות להוצאת גוויות מהמשחתת אילתבהסכמת הרב הראשי שלמה גורן פיצוץ השבר.
31/10בסיס אל ערישמסוק מטייסתהעברת מספר גופות שנאספו על ידי המצריםבתיאום של הצלב האדום
2/11באתר הטביעהטרפדות וצוללים מיחידה 707בדיקת שבר המשחתת אילתהשבר הרוס לחלוטין

לקריאה נוספת

  • הטבעת אח"י אילת, מערכות ים בטאון חיל הים, חוברת מס 88, פברואר 1968.
  • קרני בילו, אח"י אילת הוצאת מפקדת חיל הים באמצעות ההוצאה לאור – משרד הביטחון,
  • יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, ספרית מעריב, תשנ"ד
  • משה לוי, הנשמה ה-48, מהדורה ראשונה מערכות, 1981. מהדורה שלישת הוצאת מלים מדברות, 2017.
  • משה לוי, פרק האצבע של המשחתת, בספר סילבי לא מתאימה, הוצאת קונטנטו, 2015, עמ' 58 -71.
  • תחקיר היסטורי מפורט על זהות מטביעי המשחתת אילת באוקטובר 67. "אוקטובר" מצרים 24 ביוני 1984.
  • מייק אלדר, האויב והים פרקים מיומן המבצעים,משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1991, עמ' 119–130.
  • מוסטפא כבהא, חרב אל-אסתנזאף: מלחמת ההתשה בראי המקורות המצריים. אפעל: יד טבנקין, מכון ישראל גלילי לחקר מדיניות ההתיישבות, הביטחון והחוץ; אוניברסיטת תל אביב, 1995, עמ' 56–61
  • אריה מרמרי, מסעה האחרון של האילת פרק בספרו של אמוץ שורק, תלם בים, אחוה הוצאה לאור, 2009 ע'166 – 168.
  • הלל ירקוני, הים, האנייה ועם ישראלפרדס הוצאה לאור, 2009, ע'24–25.
  • עמוס גלבוע, מר מודיעין אהרלה >האלוף אהרון יריב >ראש אמ"ן, הוצאת משכל ידיעות ספרים 2013 עמ' 348–349.
  • נירית שפאץ, פצע מדמם שחזור עם אריה מרמרי, מקומון 'כל זיכרון' 1 בדצמבר 2017, ע'31-30.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ המקור: משה לוי הנשמה ה-48
  2. ↑ מאוחר יותר לאחר שנמצאו חלקי גופות, נקבע כל הנעדרים כהרוגים
  3. ↑ סעד א-שאזלי, חציית התעלה, הוצאת מערכות, 1980, עמ' 16
  4. ↑ יצחק שושן, עמ' 237
  5. ↑ לפי גרסה אחרת שקל הפיקוד המצרי את התגובה הישראלית ומברק ביטול הפעולה היה אמיתי. אך מפקד זוג הקומארים סרן אחמד שאכר עבד אל-ואחד אל-קארח, התעלם מהמברק ופעל על דעת עצמו. - לפי עבד-אל-עזיז רמדאן, היסטוריון מאוניברסיטת קהיר, המובאים על ידי אריה מרמרי בספרו של אמוץ שורק, תלם בים עמ' 166 גרסה זאת אינה נתמכת משום מקור אחר.
  6. ↑ הענף לאיתור נעדרים, אתר אכ"א, אירועים בחקירה, אח"י אילת - מול חופי סיני
  7. ↑ על פי שאזלי הטווח הרגיל של הסיור היה 19 ק"מ מהחוף. לפני ירי הטילים המתינו המצרים שכלי השיט הישראלי יתקרב עד טווח של 15 ק"מ ואז פתחו באש. שאזלי, עמ' 16
  8. ↑ נסים משיח ב מהלך האזכרות 50 שנה לטיבוע
  9. ↑ לפי אריה מרמרי היה אחד הטילים נפל שיגור ונפל לים במרחק קצר. -אמוץ שורק, תלם בים עמ' 172 - אריה מרמרי מביא מעבד-אל-עזיז רמדאן, היסטוריון מאוניברסיטת קהיר.- מפקד האניה שושן לא קיבל זאת וגם בדו"ח הפיקוד המצרי נורו 4 הטילים ונספרו 4 פגיעות במטרה
  10. ↑ פסח מלובני קרב ה-21 באוקטובר 1967
  11. ↑ אריה מרמרי, תלם בים עמ' 169
  12. ↑ משה לוי, סילבי לא מתאימה, עמ' 63
  13. ↑ משה לוי הנשמה ה-48 עמ' 133-134
  14. ↑ משה לוי, הנשמה ה-48 עמ' 140
  15. ↑ לפי בדיקה המכון לחקר ימים ואגמים, נרשמה טמפרטורת מי הים ב-15 באוקטובר 1967 של 25.1 מעלות
  16. ↑ סא"ל קלמן כץ עדות אישית מטביעת אח"י אילת
  17. ↑ משה לוי, הנשמה ה-48 עמ' 145
  18. ↑ שוקי אילת טילים על המשחתת אילת סיפורו של ניצול באתר משמר המורשת הימית
  19. ↑ יצחק שתיל, מבצע בזק להצלת חיי אדם, ידיעות אחרונות 23 באוקטובר 1967
  20. ↑ סא"ל קלמן כץ עדות אישית מטביעת אח"י אילת באתר משמר המורשת הימית
  21. ↑ יצחק שמיר פעילות שייטת 13 בחילוץ נפגעי המשחתת אילת באתר משמר המורשת הימית
  22. ↑ שמואל פפר הצלת צוות אח"י אילת באתר משמר המורשת הימית
  23. ↑ משה לוי, הנשמה ה-48, מהדורה שלישית, עמ' 10
  24. ↑ הלל ירקוני, הים האנייה ועם ישראל, עמ' 24
  25. ↑ פסח מלובני, טיבוע המשחתת אילת ב-21 באוקטובר 1967, באתר משמר המורשת הימית
  26. ↑ יצחק שושן, 'הקרב האחרון של המשחתת אילת, עמ' 236
  27. ↑ אמוץ שורק, תלם בים עמ' 163
  28. ↑ יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת עמ' 245-248
  29. ↑ חולקו צל"שים לארבעה מימאי "אילת", דבר, 2 באפריל 1968
  30. ↑ משה לוי הנשמה ה-48 עמ' 134
  31. 1 2 אתר אית"ן – ענף איתור נעדרים
  32. ↑ שלושה חללים שלא זוהו מהמשחתת אילת הובאו אתמול לקבורות בחיפה, מעריב (עיתון), 6 בנובמבר 1967
  33. ↑ נחנכה אנדרטת חללי אח"י "אילת", דבר, 28 באוקטובר 1971
  34. ↑ מקור הרשימה: אתר יזכור, והספר אח"י אילת מפקדת חיל הים 1969
  35. ↑ דו"ח ועדת החקירה של בר-לב. פסח מלובני מהמקורות המצריים - שידור הטעיה
  36. ↑ משה לוי, סיפור המשחתת "אילת"עמ' 119
  37. ↑ קלמן כץ עדות אישית מטביעת המשחתת אילת באתר משמר המורשת הימית
  38. ↑ שמואל פרס פעילות טרפדת ט-206 בהצלת צוות אח"י אילת באתר משמר המורשת הימית
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.