טענות נגד הלגיטימיות של ישראל בעולם

לאורך השנים הועלו סימני שאלה בדבר הלגיטימיות של מדינת ישראל מצד מדינות וגורמים שונים, כאשר בפרט עלתה השאלה האם הסמכות המדינית של מדינת ישראל צריכה להתקבל כרשות פוליטית לגיטימית, והאם יש לה זכות קיום.

ישראל הוקמה על בסיס החלטת החלוקה של ארגון האומות המאוחדות, והיא חברה בארגון מאז ה-11 במאי 1949, אך נכון לשנת 2019, 30 מהמדינות החברות באו"ם אינן מכירות בישראל. בנוסף לכך מספר מנהיגים ערבים ובפרט פלסטינים ניהלו לאורך השנים קמפיין לדה-לגיטימציה של ישראל, הקורא למדינות אחרות לחדול לתמוך בלגיטימיות של ישראל או בזכות קיומה.

נורמליזציה דיפלומטית והלגיטימיות של הישות המדינית

מנקודת מבט בינלאומית, ישראל עומדת בסטנדרטים הבסיסיים ללגיטימציה כמדינה.

נכון לשנת 2019, 30 מדינות החברות באו"ם לא מכירות במדינת ישראל - 18 מתוך 21 המדינות אשר חברות בליגה הערבית: אלג'יריה, בחריין, קומורו, ג'יבוטי, עיראק, כווית, לבנון, לוב, מרוקו, עומאן, קטר, סעודיה, סומליה, סודאן, סוריה, תוניסיה, איחוד האמירויות הערביות ותימן. 9 מדינות נוספות חברות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי: אפגניסטן, בנגלדש, ברוניי, אינדונזיה, איראן, מלזיה, מאלי, ניז'ר ​​ופקיסטן. ובנוסף אליהן יש גם את בהוטן, קובה וקוריאה הצפונית. מצד שני, שלוש מהמדינות שחברות בליגה הערבית ומכירות בישראל הן - מצרים, ירדן, מאוריטניה, וכן, גם הרשות הפלסטינית מכירה בישראל. בנוסף לכך, רוב חברי הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי גם מכירים בישראל.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 תנועות מוסלמיות ותנועות שמאל בירדן תקפו את הלגיטימציה של הסכם השלום בין ישראל לירדן. בירדן ישנם קבוצות מיעוט גדולות במיוחד שאינן מכירות בלגיטימיות של מדינת ישראל, ועל כן הדרישה לביטול הנורמליזציה של היחסים הדיפלומטיים עם ישראל הפכה עם השנים לנושא מרכזי בשיח הציבורי בירדן.

בשנת 2002 אימצה הליגה הערבית בפה אחד את יוזמת השלום הערבית בפסגת ביירות. יוזמת השלום הערבית קראה לנורמליזציה מלאה של יחסי ישראל-ערב בתמורה לנסיגה ישראלית מלאה מהשטחים שנכבשו ביוני 1967.[1] חבר משפחת המלוכה הסעודית טורקי אל-פייסל ציין כי כתוצאה מהתמיכה ביוזמה כל המדינות הערביות "הבהירו שהן יהיו מוכנות לשלם את מחיר לשלום, לא רק בהכרה בישראל כמדינה לגיטימית באזור, אלא גם יהיה מוכותה לנורמליזציה של היחסים עימה, על מנת לסיים את הסכסוך המתמשך עם ישראל שקיים מאז 1948".[2][3]

הרשות הפלסטינית וחמאס

בעקבות הסכמי אוסלו, ישראל והרשות הפלסטינית הכירו על פי החוזה בזכות של כל אחד לשלוט על אזורים מסוימים. הדבר חיזק את סמכותה המשפטית של ישראל ואת הלגיטימיות שלה. יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), אמר בעת שדיבר באו"ם על ההכרה הפלסטינית כי "לא באנו לכאן כדי להפיג את הלגיטימיות של מדינה שהוקמה לפני שנים, וזו מדינת ישראל".

החמאס, לעומת זאת, אינו מכיר בלגיטימיות של מדינת ישראל. זאת ועוד, ארגון החמאס שולל גם את הלגיטימיות של הסכם אוסלו.

הרטוריקה של הדה-לגיטימציה של ישראל

במיוחד בעקבות הבחירות ברשות הפלסטינית ב-2006 וההשתלטות של החמאס על רצועת עזה המונח "דה-לגיטימציה" הפך נפוץ ברטוריקה סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

העיסוק בסוגיית הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל כישות מדינית נחשבת בעיני רבים כמוסר כפול אשר מבדיל בין הלגיטימיות של ישראל ליתר מדינות העולם. לטענת ראש הסוכנות היהודית נתן שרנסקי כאשר זכות היסוד של ישראל להתקיים נשללת - לבד בין כל העמים בעולם - גם זו אנטישמיות".

דורי גולד, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, סבור שה"קמפיין לדה-לגיטימציה של ישראל" מבוסס על שלושה עקרונות - "שלילת זכותה של ישראל לביטחון", "תיאורה של ישראל כמדינה פלילית" ו"הכחשת ההיסטוריה היהודית".[4] אלחנן יקירה, אשר הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, סבור גם שהחלק המרכזי בנרטיב של הדה-לגיטימציה של ישראל הוא ההתמקדות בתיאורה של ישראל כמדינה "פלילית" והכחשת ההיסטוריה היהודית, ובמיוחד השואה.[5] אלן דרשוביץ ציין טיעונים מרכזיים בנרטיב של הדה-לגיטימציה אשר כוללים טענות על כך שישראל היא ישות "קולוניאלית", האמונה שהפיכתה של ישראל למדינה הייתה לא חוקית, שימוש באנלוגיית האפרטהייד , והצורך ביישום של פתרון המדינה האחת.[6] לטענת המשפטן הקנדי ארוין קוטלר מספר ההחלטות האנטי-ישראליות שהועברו על ידי האו"ם לאורך השנים מהווים דוגמה לניסיונות דה לגיטימציה של ישראל מצד מדינות שונות.[7]

שר החוץ הקנדי לשעבר ג'ון בירד אפיין את הדה-לגיטימציה של ישראל כאנטישמיות החדשה.[8]

הסכנות של קמפיין הדה-לגיטימציה לתהליך שלום

לטענת ג'רלד שטיינברג מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה קמפיין הדה-לגיטימציה של ישראל מהווה מכשול לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני. ראש המודיעין הישראלי לשעבר עמוס ידלין ציין כי ה"דה-לגיטימציה של ישראל מהווה איום חמור יותר ממלחמה".[9]

בנואם שנשא במאי 2011 ציין נשיא ארצות הברית ברק אובמה כי "המאמצים של הפלסטינים לגרום לדה-לגיטימציה לישראל צפויים להיכשל, והפעולות הסימבוליות לבידוד ישראל באו"ם בספטמבר לא יובילו להקמת מדינה עצמאית".[10] בנוסף לכך ציין "בכל פעם שנעשה מאמץ לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, הממשל שלי התנגד לכך".[11]

הדה-לגיטימציה של ישראל נתפסת כאיום על ביטחונה של ישראל. לטענת דוד שוורץ, כתב עיתון ה-Sun-Sentinel, הדרישות שהועלו על כך שישראל תימנע מלהיכנס לרצועת עזה בכדי להפסיק את ירי הרקטות לתוך שטחי המדינה מצד ארגון החמאס במהלך מבצע "עמוד ענן" מאופיינות כ"דה-לגיטימציה על זכותה של ישראל להגן על עצמה".[12] ציפי לבני ציינה ש"איום הדה לגיטימציה מעצים את האיומים האחרים העומדים בפני ישראל, ומגביל את יכולתנו להגן על עצמנו."[13]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ Robertson, L (2003). Security and Environment in the Mediterranean: Conceptualising Security and Environmental Conflicts. Springer. עמ' 340. ISBN 3540401075. 
  2. ↑ Black, Ian (18 באוקטובר 2008). "Time to resurrect the Arab peace plan". בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2013. 
  3. ↑ "About ORG". Oxford Research group. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2013. 
  4. ↑ The Challenge to Israel’s Legitimacy
  5. ↑ Elhanan Yakira. Post-Zionism, Post-Holocaust: Three Essays on Denial, Forgetting, and the Delegitimation of Israel. Cambridge University Press, 2009. ISBN 0521127866. pp. 36–46
  6. ↑ Alan Dershowitz. "Countering Challenges to Israel's Legitimacy". Israel's Rights as a Nation-State in International Diplomacy. Jerusalem Center for Public Affairs, 2011.
  7. ↑ Harkov, Lahav (20 במרץ 2012). "'Delegitimization of Israel masked as good vs. evil'". Jerusalem Post. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2013. 
  8. ↑ Keinon, Herb (31 בינואר 2012). "Delegitimization of Israel is new anti-Semitism". The Jerusalem Post. בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2013. 
  9. ↑ Podolsky, Philip (26 בדצמבר 2012). "'Delegitimization' of Israel a graver threat than war, former intelligence chief says". Times of Israel. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2013. 
  10. ↑ "Obama Speech, Full Text". Globaltoronto.com. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2013. 
  11. ↑ "President Obama 2012 AIPAC policy conference transcript". Whitehouse.gov. 4 במרץ 2012. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2013. 
  12. ↑ David A. Schwartz (20 בנובמבר 2012). "Israel conflict draws reaction". Sun-Sentinel. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2013. 
  13. ↑ Lis, Jonathan (24 באוגוסט 2010). "Livni: Delegitimization of Israel exacerbates other threats". Haaretz. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2013. 
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.