יחסי מונטנגרו–קוסובו

יחסי מונטנגרו–קוסובו
מונטנגרו קוסובו
מונטנגרוקוסובו
שטחקילומטר רבוע)
13,81210,887
אוכלוסייה
609,8591,932,774
תמ"ג (במיליוני דולרים)
11,08019,600
תמ"ג לנפש (בדולרים)
18,16810,141
משטר
רפובליקהרפובליקה

יחסי מונטנגרו–קוסובו הם יחסי החוץ בין קוסובו למונטנגרו. למונטנגרו יש גבול ארוך באורך 78.6 ק"מ עם קוסובו. והיא הייתה המדינה ה-49 שהכירה בעצמאותה של קוסובו.

הכרה מונטנגרית בקוסובו

קוסובו הכריזה על עצמאותה מסרביה ב-17 בפברואר 2008 ומונטנגרו הכירה בה ב-9 באוקטובר 2008.[1]

לפני ההכרה, ב-24 ביוני, אמר ראש הממשלה מילו ג'וקאנוביץ':

"הרבה מדינות חברות חשובות באיחוד האירופי והקהילה הבינלאומית כולה כבר הכירו בקוסובו, ולכן אני לא מאמין שאף אדם רציני היה רוצה שגלגל ההיסטוריה יחזור. אנו פועלים בזהירות משתי סיבות. הראשונה היא שאנחנו שכנים של קוסובו וסרביה, ולכן עלינו לעזור ולא להזין דלק לאש על ידי ביצוע מהלכים. השנייה היא שאנחנו עצמנו עצמאיים רק שנתיים, והגענו לעצמאות זו על ידי השארת האיחוד עם סרביה. העצמאות שלנו הותירה כמה טראומות ביחסי מונטנגרו–סרביה."[2]

שלושה ימים לאחר מכן אמר גורם בכיר במפלגת ה-DPS השלטת כי ההכרה בקוסובו "אינה כרגע על סדר היום בסדר העדיפויות הלאומי."[3] ב-7 ביולי 2008 אמר שר החוץ המונטנגרי לתקשורת בפודגוריצה כי ממשלתו תכיר בעצמאות קוסובו. עם זאת, הוא לא אמר מתי הממשלה תודיע הודעה כזו. כששאל האם זה יהיה במוקדם או במאוחר הוא השיב: "לא אני ואף אחד אחר לא יכולים להגיד ברגע זה. זה יקרה ברגע שנסיים כי זה הטוב ביותר מבחינה פוליטית עבור מונטנגרו."[4] עם זאת, ב-15 ביולי, בראיון לתחנת רדיו רוסית, אמר ראש הממשלה יוקאנוביץ' כי אומתו טרם נקטה עמדה בנושא הכרה, והוסיף כי "איפוק" זה נגרם על ידי הצורך לתרום, כשכנה, ליציבות באזור ושיפור היחסים עם סרביה.[5]

יחסים עכשוויים

ב-2 בדצמבר 2009 אמר סגן ראש ממשלת מונטנגרו, סווטוזר מרוביץ' כי אין מכשולים עבור מונטנגרו לכונן יחסים דיפלומטיים עם קוסובו. הוא גם אמר שמונטנגרו מונה כעשרת אלפים עקורים מקוסובו, אשר אלף מהם מעוניינים לחזור לעיירות מגוריהם, ועל ממשלות קוסובו ומונטנגרו לפתור את הבעיה.[6]

ב-15 בינואר 2010, מונטנגרו וקוסובו כוננו רשמית יחסים דיפלומטיים.[7]

תנועות רבות הגיעו מקוסובו וממקומות אחרים להחלפת שגרירויות בכדי להראות רשמית את ההכרזה ההדדית של קשרים דיפלומטיים, אולם הנשיא פיליפ וויאנוביץ' דחה כל העת את האפשרות הזו, בהצהיר על מעמדו של המיעוט המונטנגרי בקוסובו ושובם של הפליטים הלא-אלבנים שגורשו כתנאי מוקדם, מאז ההכרה בשנת 2008.[8]

ב-31 במאי 2012 הצהירה מונטנגרו על פתיחת שגרירות בקוסובו, בה נאמר כי "יחסים טובים עם שכנים ופיתוח שיתוף פעולה אזורי מייצגים מטרה מתמשכת, מעוררים את ההתקדמות במדינות האזור בכל הנוגע לשילוב האיחוד האירופי והיורו-אטלנטי, ומגבירים את היציבות באזור כולו."[9]

ב-30 ביולי 2013, מונטנגרו פתחה רשמית שגרירות בפרישטינה, כאשר מונה רדובן מילג'ניץ' לשגריר בקוסובו.[10]

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. "Montenegro recognizes Kosovo's independence". International Herald Tribune. 9 באוקטובר 2008. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2008. 
  2. "Montenegro PM Milo Djukanovic hopeful of a European Union future" europarl.europa.eu 24 June 2008 Link accessed 25/06/08
  3. "Kosovo not on Montenegrin agenda". B92. 27 ביוני 2008. בדיקה אחרונה ב-27 ביוני 2008. 
  4. " Rocen: Montenegro will recognise Kosovo… but who knows when?" themontenegrotimes.com 7 July 2008 07/07/08
  5. "Montenegro to decide on Kosovo alone". B92. 15 ביולי 2008. בדיקה אחרונה ב-15 ביולי 2008. 
  6. "Montenegro, Kosovo to Establish Diplomatic Links" balkaninsight.com 02-12-09 Link accessed 03-12-09
  7. "Montenegro, Kosovo in diplomatic ties". B92. 15 בינואר 2010. אורכב מ-המקור ב-2010-01-17. בדיקה אחרונה ב-15 בינואר 2010. 
  8. Vujanović: Ohrabruje inicijativa Prištine
  9. "Montenegro to open embassy in Kosovo". B92. 31 במאי 2013. בדיקה אחרונה ב-19 בדצמבר 2013. 
  10. "Montenegro opens embassy in Kosovo". Kosovo MFA. 30 ביולי 2013. בדיקה אחרונה ב-19 בדצמבר 2013. 
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.