יעקב אחימאיר

יעקב שלמה אחימאיר
יעקב אחימאיר, 2010
לידה 21 ביולי 1938 (82)
רמת גן
מדינה ישראל  ישראל
עיסוק איש תקשורת

יעקב שלמה אחימאיר (נולד ב-21 ביולי 1938) הוא עיתונאי ישראלי, איש טלוויזיה ורדיו וחתן פרס ישראל בתקשורת לשנת ה'תשע"ב (2012).

ביוגרפיה

יעקב אחימאיר נולד ברמת גן בשנת 1938. בנם של סוניה ואבא אחימאיר. אביו היה מראשי ברית הבריונים, הזרם הימני-רדיקלי בתנועה הרוויזיוניסטית.

יעקב נקרא על שמו של לוחם האצ"ל יעקב רז. שמו הפרטי השני של אחימאיר, שלמה, ניתן לו לזכרו של איש האצ"ל, שלמה בן-יוסף, הראשון מבין עולי הגרדום בתקופת המנדט הבריטי.

אחימאיר גדל בירושלים, וסיים את לימודיו בגימנסיה "דביר". בצה"ל שירת בחיל השריון. הוא למד היסטוריה כללית ומדע המדינה באוניברסיטה העברית.

קריירה תקשורתית

את דרכו בעיתונות החל ככתב "חרות לנוער". בשנות השישים שהה בלונדון[1], שם שימש כשדר בשידור העברי של הבי בי סי, אשר כלל שידור יומי קצר בשפה העברית ששודר לישראל בגלים קצרים.

מראשית שנות השבעים, יעקב אחימאיר הוא שדר בקול ישראל ובערוץ הראשון. הוא הגיש את התוכנית "היום הזה"[2], עבד כמראיין ומנחה במוקד[3], שימש כעורך ומגיש ביומן[4], ככתב מדיני וככתב בוושינגטון. בעשרות שנות עבודתו, סיקר יעקב אחימאיר חלק ניכר מן האירועים המדיניים בישראל. בין היתר, היה ליד כבש המטוס שהביא לארץ את נשיא מצרים אנואר סאדאת ב-19 בנובמבר 1977 וסיקר את ההתנתקות מגוש קטיף באוגוסט 2005.

בראשית שנות ה-80 היה כתב הטלוויזיה בכנסת ובשנת 1986 נתמנה לעורך מבט[5]. בחירתו הגיעה לאחר שמלשכת ראש הממשלה שמעון פרס, בקשו שלא למנותו לתפקיד מאחר שאחיו היה יועץ התקשורת של יצחק שמיר[6].

במהלך שנות ה-90, הנחה אחימאיר מספר תוכניות אקטואליה, בהן "פוליטיקה" ו"פופוליטיקה". כמו כן, הוא נמנה בין מגישי התוכנית "יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל, עד אשר הופסק שידורה.

גם לאחר סגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הישראלי, ממשיך אחימאיר לערוך ולהגיש את התוכנית "רואים עולם", בערוץ "כאן 11", אותה הגיש בימי הערוץ הראשון. לעיתים הוא מגיש גם את התוכנית "הבוקר הזה" בכאן ב'. אחימאיר פרסם מאמרים במדור דעות בעיתון מעריב, ובעשור השני של המאה ה-21, ב"ישראל היום".

מנימוקי זכייתו בפרס ישראל: "יעקב אחימאיר מעמודי התווך של השידור הציבורי מזה כחמישה עשורים. נמנה עם מייסדי הטלוויזיה בישראל. עיתונאי במובן הקלאסי. עשה שורה של תפקידים: כתב, עורך, מגיש, שליח בחו"ל, פרשן, פובליציסט ודוקומנטר. אחימאיר הקפיד בעבודתו על הפרדה מוחלטת בין דעות ועובדות. סגנונו העיתונאי נטול פניות, אמין, מעמיק ורחב אופקים. סגנון זה שימש השראה ומופת לדורות של עיתונאים".

אחימאיר הוא עמית-בכיר במרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר-אילן.


נשוי לאורה אחימאיר, ואב לבן ובת. אחיו הוא חבר הכנסת לשעבר יוסף אחימאיר. בנוסף יש לו אחות למחצה מנישואיו הראשונים של אביו, זאבה (ע"ש זאב ז'בוטינסקי).

פרסים

יעקב אחימאיר זכה בשורה של פרסים על עבודתו העיתונאית:

קישורים חיצוניים

ממאמריו:

הערות שוליים

  1. ↑ הגיע הזמן להציג בעיות כהוויתן, מעריב (עיתון), 20 בפברואר 1967
  2. ↑ נחום ברנע, עלייתו ונפילתו של היום הזה, דבר, 17 באפריל 1970
  3. ↑ הטלוויזיה הכללית, מעריב (עיתון), 17 בדצמבר 1970
    7 ימים על המסך הקטן, מעריב (עיתון), 28 בינואר 1971
    7 ימים על המסך הקטן, מעריב (עיתון), 1 באפריל 1971
    דליה רביקוביץ, אדם קרוב אצל עצמו, מעריב (עיתון), 13 באוגוסט 1979
    צבי לביא, מילים ריקות, מעריב (עיתון), 3 באוקטובר 1985
  4. ↑ צבי לביא, מעמד של אדונים?, מעריב (עיתון), 5 בינואר 1971
  5. ↑ אריה בנדר, יעקב אחימאיר נבחר פה אחד לעורך מבט, מעריב (עיתון), 15 בספטמבר 1986
    שרוף על תל אביב, מעריב (עיתון), 19 באוקטובר 1986
  6. ↑ אילנה באום, בטלוויזיה מוחים על פסילתו של אחימאיר, מעריב (עיתון), 12 באוגוסט 1986
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.