יצחק רפאל

יצחק רפאל
יצחק רפאל, 1951
מדינה ישראל  ישראל
לידה סאסוב, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה ירושלים, ישראל
תאריך עלייה 1935
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה, ירושלים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, בית המדרש לרבנים באמריקה
סיעה חזית דתית לאומית, הפועל המזרחי, מפד"ל
סגן שר הבריאות
תקופת כהונה 6 בנובמבר 1961 - 22 במרץ 1965 (3 שנים ו־19 שבועות)
הבא בתפקיד ישראל שלמה בן-מאיר
תחת שר הבריאות חיים משה שפירא
שר הדתות ה-5
תקופת כהונה 10 במרץ 1974 - 3 ביוני 1974 (12 שבועות ויומיים)
הקודם בתפקיד זרח ורהפטיג
הבא בתפקיד חיים יוסף צדוק
שר הדתות
תקופת כהונה 30 באוקטובר 1974 - 22 בדצמבר 1976 (שנתיים ו־7 שבועות)
הקודם בתפקיד חיים יוסף צדוק
הבא בתפקיד חיים יוסף צדוק
חבר הכנסת
תקופת כהונה 20 באוגוסט 1951 - 13 ביוני 1977 (25 שנים)
כנסות 2 - 8
תפקידים בולטים

ד"ר יצחק רפאל (וֶרפֶל) (5 ביולי 1914 - 3 באוגוסט 1999) היה ממנהיגי המפד"ל וכיהן מטעמה כחבר הכנסת ושר. חתן פרס ביאליק ופרס הרב קוק.

ביוגרפיה

נולד בסאסוב אשר בגליציה, לשמואל-צבי ואסתר ורפל. היה חבר תנועת תורה ועבודה הפועל המזרחי, ממייסדי בני עקיבא בפולין וכן ראש מחלקת ”ההכשרה” של ”החלוץ-המזרחי” בפולין.

עלה לארץ ישראל ב-1935, נישא לסופרת גאולה בת-יהודה (בת הרב יהודה לייב פישמן מימון).

למד באוניברסיטה העברית בחוגים למקצועות היהדות והיסטוריה כללית וקיבל תואר במאי 1940.[1] היה פעיל ב"הגנה", שימש כמורה בבית-הספר "מעלה" בירושלים, מנהל "מוסד הרב קוק" אשר ייסד חותנו ועורך כתב העת שלו, סיני, ממותו של הרב מימון ב-1962 ועד מותו שלו ב-1999. מנהל "המחלקה למלאכה ולמסחר זעיר" בסוכנות היהודית, סיים לימודי תואר שני במדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1942 היה נציג הפועל המזרחי בהנהלת "מגבית ההתגייסות", והחל בשנת 1944 היה חבר "הוועד הלאומי".

בתקופת מלחמת העצמאות כיהן הן כחבר "ועדת המוסדות לענייני ירושלים", הן כמנהל "המשרד לנפגעי המלחמה" והן כחבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש מחלקת העלייה, תפקיד אותו מילא עד 1953.

כיהן ברציפות בכנסת מהכנסת השנייה - 30 ביולי 1951 ועד הכנסת השמינית 17 במאי 1977. במשך כל תקופת כהונתו היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בכנסת השלישית והשמינית שימש יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט.

היה סגן שר-הבריאות (1961–1965), תקופה בה התחוללה פרשת תל גיבורים. סערה ציבורית שהתחוללה בעקבות הפרשה הביאה את ראש הממשלה למנות, ב-25 באוקטובר 1964, ועדת חקירה בראשות שופט בית המשפט המחוזי משה גולן. בדו"ח שהגישה הוועדה נקבע שנמצא דופי בהתנהגותו רפאל,[2] ובעקבות זאת התפטר רפאל מתפקידו כסגן שר הבריאות.[3] לאחר שהופעל עליו לחץ ציבורי ויתר רפאל על חסינותו כחבר הכנסת,[4] והוגש נגדו כתב אישום בחשד שלקח שוחד בדמות תרומות למוסד הרב קוק, שבראשו עמד. הוא זוכה, משום שהעד המרכזי יהודה שפיגל, שהורשע לפניו, סירב להעיד נגדו.[5]

רפאל כיהן כשר-הדתות בשנים 1974–1976 בממשלתו של יצחק רבין. טרם מונה לשר, פנה יהודה שפיגל אל גולדה וביקש שלא ימונה רפאל לשר בגלל פרשת תל גיבורים,[6] אך בקשתו של שפיגל לא סיכלה את המינוי.[7][8] במהלך כהונתו כשר, ביקר את פעילות תנועת גוש אמונים, שביצע מבצעי התנחלות ביהודה ושומרון ללא אישור הממשלה, ושפעיליה התאמתו עם חיילי צה"ל שהגיעו לפנותם.[9] תמך בהסכם הביניים בין ישראל למצרים בספטמבר 1975[10] ופעל למען החזרת עקורי איקרית ובירעם לכפרם.[11] גישתו המדינית המתונה הביא לחיכוכים עם קבוצת "צעירי המפד"ל", קבוצת פועלי המפלגה שהייתה גם פעילה בהקמת תנועת "גוש אמונים".[12]

רפאל נמנע, יחד עם זבולון המר, בהצבעת אי אמון בממשלה ב־14 בדצמבר 1976, הצעת אי אמון שהגישה החזית הדתית התורתית (אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל) בשל חילול השבת שנגרם, לטענתם, כשחלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה־F-15 הראשונים שהגיעו לחיל האוויר.[13] שבוע אחר כך, החליט ראש הממשלה רבין, בהתייעצות עם שר המשפטים חיים צדוק, לראות בהצבעתם זו כהתפטרות.[14] מיד אחר כך החלו "צעירי המפד"ל" לפעול להדחת רפאל מהנהגת המפד"ל לבחירות הבאות, שנקבעו למאי 1977.[15][16] ב-20 במרץ, נערכו בחירות פנימיות במפד"ל בהם הודח מהרשימה לכנסת.[17][18] רפאל פנה לבית המשפט בבקשה לביטול הבחירות,[19] ובמקביל ביקש לרוץ ברשימה עצמאית לכנסת.[20] לבסוף, לאחר שפנייתו לבית המשפט נדחתה, החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא לרוץ לכנסת שוב.[22]

בשנים 1957-1956 עשה עבודת מחקר באוניברסיטת לונדון וב-Jew's College. קיבל תואר דוקטור בספרות מבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק בהדרכתו של הרב פרופסור שאול ליברמן. על עבודת הדוקטורט בנושא "ספר המנהיג" לרבי אברהם הירחי זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל. בשנת תשמ"ו זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

בנוסף, שימש כחבר הנהלת המפד"ל וחבר "המרכז העולמי של המזרחי - הפועל המזרחי", יו"ר הנהלת "מוסד הרב קוק" ו"יד הרב מימון".

רפאל הגיש נגד העיתונאית סילבי קשת קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע, משום שטענה שביקר במועדונים מפוקפקים וכי יש לו קשרים עם אנשי העולם התחתון.[23] קשת הגישה נגדו תביעה אזרחית, על שטען כי בכתבתה "הגדישה את הסאה, גם לפי דרכה, במידת השקרים ובהיקף העלבונות".[24] השניים התפשרו מחוץ לבית המשפט והבהירו כי לא התכוונו לפגוע זה בזה. קשת הצהירה כי לא היה יסוד לדברים ולמשמעויות שפורסמו בכתבתה.[25]

משפחתו

בנו היחיד (שנפטר עוד בחייו של רפאל) היה הרב שילה רפאל, חבר בית הדין הרבני בירושלים, ורב שכונת קריית משה בירושלים.

מספריו

  • סאסוב - מצבה לעירתי, ירושלים, תש"ו
  • לא זכיתי באור מן ההפקר, פרשיות חיים, הוצאת ידיעות ספרים (עידנים) 1981
  • החסידות וארץ ישראל
  • ספר החסידות
  • ראשונים ואחרונים – פרקים בתולדות ישראל וספרותו, 1957
  • החסידות וארץ ישראל, הוצאת הספרים הארץ-ישראלית, ה'ת"ש
  • כתבי הרב אלקלעי, ירושלים : מוסד הרב קוק, ה'תשל"ה, 1974
  • אנציקלופדיה של הציונות הדתית (עורך)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ הר הצופים, הצופה, 1 במאי 1940
  2. ↑ טדי פרויס, רפאל ידע על עסקת השוחד בפרשת ביה"ח בתל גיבורים, דבר, 5 באוקטובר 1965, המשך
  3. ↑ סגן שר הבריאות התפטר, דבר, 22 במרץ 1965, המשך
  4. ↑ הכנסת החליטה ליטול החסינות מחה"כ י. רפאל, דבר, 15 ביולי 1965
  5. ↑ רפאל זוכה מחוסר הוכחות, דבר, 17 בספטמבר 1965, המשך
  6. ↑ עו"ד שפיגל פנה לגולדה לא לצרף את רפאל לממשלה, מעריב (עיתון), 1 במרץ 1974
  7. ↑ אולם ראו: דן מרגלית, ראיתי אותם עמ' 215.
  8. ↑ שאול הון, אחרי 10 שנות שתיקה, כולל ישיבה בכלא, יהודה שפיגל החזיר את פרשת יצחק רפאל לשולחן ראש-הממשלה, מעריב (עיתון), 3 במרץ 1974
  9. ↑ יוסף וקסמן, רפאל: המתנחלים אינם מתנהגים כיאות בזמן פינוי, מעריב (עיתון), 13 במרץ 1975
  10. ↑ מאיר הראובני, רפאל נתקל בביקורת חריפה בסיירו ביישובי המפד"ל בגולן, מעריב (עיתון), 5 בספטמבר 1975
  11. ↑ טוביה מנדלסון, רפאל יפעל להחלטה ממשלתית על החזרת עקורי ברעם ואקרית, דבר, 16 ביולי 1975
  12. ↑ אברהם תירוש, המנהיגים עייפים ־ הצעירים רוצים מפד"ל חדשה, מעריב (עיתון), 28 בדצמבר 1976
  13. ↑ יעל גרינפטר, 20.12.1976 /חילול שבת הוביל למשבר קואליציוני, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2010
  14. ↑ בורג רפאל והמר חדלו לכהן כשרים, דבר, 21 בדצמבר 1976
  15. ↑ אברהם תירוש, השלב הבא במפד'ל: הדחתו של יצחק רפאל מההנהגה, מעריב (עיתון), 20 בינואר 1977
  16. ↑ מנסים למנוע מוורהפטיג מקום שני במפד"ל הצעירים פועלים נגד רפאל, דבר, 6 במרץ 1977
  17. ↑ אברהם תירוש, המהפכנים הצעירים במפד"ל הסתפקו בחצי־הפיכה, מעריב (עיתון), 22 במרץ 1977
  18. ↑ הדחת רפאל, מעריב (עיתון), 21 במרץ 1977
  19. ↑ סיעת רפאל פונה להליכים משפטיים, דבר, 24 במרץ 1977
  20. ↑ סיעת רפאל תבקש מוועדת הכנסת הכרה כסיעה עצמאית, מעריב (עיתון), 7 באפריל 1977
  21. ↑ "ליכוד ותמורה" לא תופיע ברשימה עצמאית, דבר, 8 באפריל 1977
  22. ↑ נדחתה בקשת יצחק רפאל וחבריו לבטל הבחירות במפד"ל, דבר, 6 באפריל 1977[21]
  23. ↑ יהושע כהנא, "לא מודים בעובדות, כופרים באשמה", מעריב (עיתון), 7 באפריל 1970
  24. ↑ סילבי קשת תובעת לירה אחת מח"כ רפאל, מעריב (עיתון), 28 במאי 1970
  25. ↑ יהושע כהנא, המשפט של רפאל נגד קשת הסתיים ב"הצהרת פשרה", מעריב (עיתון), 25 ביוני 1970
שרי הדתות בממשלות ישראל
שרי הדתות (1948–2003) יהודה לייב מימון • חיים משה שפירא • יעקב משה טולידאנו • זרח ורהפטיג • יצחק רפאל • חיים יוסף צדוק • אהרן אבוחצירא • יוסף בורג • שמעון פרס • זבולון המר • אבנר שאקי • יצחק רבין • שמעון שטרית • בנימין נתניהו • אלי סויסה • יצחק לוי • יצחק כהן • יוסי ביילין • אשר אוחנה • אריאל שרון
השרים לשירותי דת
(2008 ואילך):		 יצחק כהן • יעקב מרגי • נפתלי בנט • דוד אזולאי • יצחק וקנין • יעקב אביטן
יושבי ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת
נחום ניר-רפאלקס • משה אונא • זרח ורהפטיג • משה אונא • נחום ניר-רפאלקס • זרח ורהפטיג • משה אונא • יצחק רפאל • ישראל שלמה בן-מאיר • יוסף גולדשמידט • זרח ורהפטיג • דוד גלס • אליעזר קולס • אוריאל לין • דוד צוקר • שאול יהלום • חנן פורת • מיכאל איתן • אופיר פינס-פז • אמנון רובינשטיין • מיכאל איתן • מנחם בן-ששון • דוד רותם • ניסן סלומינסקי • יעקב אשר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.