כבשת הרש

על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית שמימין לתיבת החיפוש, מתחת "רענון" מופיע "בקש טיפול". יש למלא את הסיווג המתאים. אם אין כזה, בחרו: שונות.

ז וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד, אַתָּה הָאִישׁ
נתן הנביא נושא את משל כבשת הרש. ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו

כִּבְשַׂת הָרָשׁ הוא משל תנ"כי מספר שמואל ב' פרק י"ב אותו מציג נתן הנביא לדוד המלך על מנת להוכיח אותו על מעשיו. המשל מספר על איש עשיר בעל צאן ובקר, שבא אליו אורח. העשיר החמדן לוקח את הכבשה היחידה של שכנו העני בשביל לשוחטה כמאכל עבור האורח. בתגובה אומר דוד כי העשיר הוא בן מוות וכי עליו לפצות את הרש, ונתן הנביא משיב כי מדובר במשל לפשעו של דוד עם בת שבע, כאשר דוד משול לאותו עשיר.

בעברית הושאל מהמשל המונח 'כבשת הרש' המתאר מצב שבו לוקחים לאדם עני את הדבר היחיד שנשאר לו.

רקע

ערך מורחב – דוד ובת שבע

דוד חומד את בת שבע, אשת אוריה החיתי, כשזה נמצא במלחמה. דוד שולח להביא את בת שבע אל ביתו שם הוא שוכב עמה והיא נכנסת להריון. לאחר מכן פוקד דוד על יואב בן צרויה לשלוח את אוריה החיתי להילחם "אל מול המלחמה החזקה" ולוודא שיהרג בקרב, דבר שאכן קורה. לאחר תקופת האבל, לוקח דוד את בת שבע לאשה והיא יולדת לו בן. אלהים אינו רואה את המעשה בעין יפה, ושולח את נתן הנביא להוכיח את דוד.

המשל

שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָשׁ. לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד. וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו. מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת. וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ. וַיִּקַּח, אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.

— שמואל ב' פרק י"ב פסוקים א'-ד'

דוד אומר לנתן שהאיש העשיר בן מוות והוא צריך לשלם לעני פי ארבעה משווי הכבשה. פסיקתו של דוד תואמת את דין הקנס המקראי המופיע בפרשת משפטים - "כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו, חמִשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה"[1], למעט קביעתו שהאיש "בן מוות". נתן הנביא מוכיח אותו על מעשיו, דוד מודה בחטאיו ומתחיל לצום. אחרי שהילד נפטר בת שבע יולדת לו את שלמה.

פרשנות

כבר הפרשנים הקדומים שמו לב כי המשל אינו דומה כלל לנמשל: המשל מדבר על גניבה (מצוות "לא תגנוב"), ובהתאם לכך גם פסק הדין של דוד, בעוד שדוד ביצע שני פשעים חמורים בהרבה - רצח ("לא תרצח") וניאוף ("לא תנאף"). לאור זאת נוצרו פרשנויות רבות לפתרון חוסר ההתאמה הזו. רש"י, הבולט שבפרשני המקרא בימי הביניים מפרש את המשל כמקביל בכל פרטיו לנמשל, בעקבות מאמרי הגמרא. כך, שינוי הכינויים של האורח נדרש כהתבססות יצר הרע בלב האדם - "דימה את יצר הרע תחילה להלך שעובר לדרכו, ואחר כך לאורח שנעשה אכסנאי ואחר כך לאיש שהוא בעל הבית"[2]. גם העונש שמטיל דוד על עצמו מתקיים כמעט במלואו[3] - דוד קרא "ואת הכבשה ישלם ארבעתיים" וחז"ל דרשו שאלו ארבעת בני דוד שמתים עד לסוף מרד אבשלום. ביניהם, הבן שנולד לדוד ובת-שבע, אמנון, כלאב ואבשלום. בתרגום השבעים נכתב כי דוד ייענש 'שבעתיים', כלומר פי שבעה. על פי חז"ל, ארבעה מבניו של דוד מתו בגורן ארוונה (תנא דבי אליהו, אליהו רבה, איש שלום, פרשה ח), כנראה אחד מהם כלאב, ועוד שלושה בנים שנמנו לעיל.

לעומתו, פירוש "מצודת דוד" מאת המצודות מסביר את המשל על דרך הפשט; לפי הפירוש, ריבוי הפרטים בא רק לטשטש את הדמיון למעשה דוד ולא לחדד אותו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ל"ז
  2. ↑ רש"י, שמואל ב' י"ב, ד ד"ה "ויבא הלך"
  3. ↑ למעט עונש המוות שהוא מטיל על עצמו
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.