כובע היהודים
כובע היהודים (בגרמנית Judenhut; בלטינית pilleus cornutus, כלומר "כיפה בעלת קרן") היה כובע חרוטי צהוב בעל חוד, שגברים יהודים נדרשו לחבוש בצאתם מהגטו באירופה של ימי הביניים כאות קלון; הכובע נועד להבדילם מכלל האוכלוסייה הלא-יהודית.
בשנת 807 גזר הרון אל רשיד על כל היהודים במעמד ד'ימי תחת שלטון מוסלמי לחבוש כובעים צהובים מחודדים וחגורות צהובות. פקודות אלו (בגרסאות רבות ושונות - צעיף צהוב, עגל-זהב עשוי עץ צהוב סביב הצוואר ואחרים) נשארו בתוקף בארצות האסלאם עד אמצע המאה ה-19; ב-1837 היה הסולטאן העות'מאני מהמוט השני האחרון שחידש את תוקף החוק.
באירופה מופיע הכובע באיורים החל בסוף המאה ה-11. ככל הנראה, לבשו אותו היהודים באזור גרמניה כחלק מהלבוש המסורתי, והוא נתפס על ידם כסמל מייחד ולאו דווקא כסמל משפיל. ועידת לטראן הרביעית (1215) פסקה שעל כל היהודים וה"סרצנים" (כלומר מוסלמים) להבדיל את עצמם בלבוש מהנוצרים. החלטה זו אושרה גם בועידת ויין. כיוון שבגרמניה נהגו היהודים ממילא לחבוש את כובע היהודים, היה הסימן המזהה מיותר בשלבים הראשונים. בהדרגה חדלו היהודים מלחבוש את הכובע, ככל הנראה משום שהפך לגורם שסיכן את ביטחונם, אך אז הפכה חבישתו לחובה. כך, למשל, בספר החוקים מדרום גרמניה שוובנשפיגל (1275 לערך), חויבו היהודים לחבוש את הכובע המחודד על מנת לזהותם כיהודים. האפיפיור פאולוס הרביעי קבע ב-1555 כי על הכובע להיות צהוב ובעל חוד. על כל פנים, התקנה נאכפה רק באופן ספוראדי. נראה כי דווקא אכיפת התקנות תרמה בסופו של דבר להיעלמותו של הכובע מארון הבגדים היהודי. במאה ה-15 הוחלף הכובע בסימני היכר אחרים - על פי רוב, בטבעת או בסרט בצבע אדום או צהוב.
כובע יהודים היה בשימוש גם כאות קלון למלווים בריבית ולקוסמים, לאו דווקא יהודים. השימוש באותות קלון ליהודים באירופה נפסק בהדרגה, ונעלם לחלוטין עם תחילת האמנציפציה של היהודים, עד לחידושו בידי הנאצים.
גלריה
זיסקינד פון טרימברג חובש כובע יהודים.
"הגדת ראשי הציפורים", דרום גרמניה, סביבות שנת 1300. רוב הדמויות באיורים חובשות כובע יהודים.
סמל העיר האוסטרית יודנבורג.
ראו גם
קישורים חיצוניים
רישיון cc-by-sa 3.0