כינת הערווה
על מנת להתאים דף זה למכלול דרוש לבצע בו תיקון כבד. הדף הועבר לטיפולם של עורכי אספקלריה.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית 
בשלב השני של מערך הסינון ייבדק האם המידע שבערך ראוי למכלול או לא, אם המידע לא ראוי הערך ימחק לצמיתות, אם המידע ראוי הערך יעבור תיקון והתאמה מעמיקים ויוחזר למרחב הערכים במכלול.
אנחנו כאן בשבילך! אם הערך נחוץ לך, תוכל להגיש בקשת טיפול לעורכי אספקלריה, גש ללשונית
| כינת הערווה | ||
|---|---|---|
 | ||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה | בעלי חיים | |
| מערכה | פרוקי רגליים | |
| מחלקה | חרקים | |
| סדרה | כינים | |
| תת-סדרה | כינים מוצצות | |
| משפחה | Pthiridae | |
| סוג | Pthirus | |
| מין | P. pubis | |
| שם מדעי | ||
 | ||
| כינת הערווה | ||
|---|---|---|
| - | ||
| שם בלועזית | Pediculosis pubis | |
| קישורים ומאגרי מידע | ||
| eMedicine | article/225013 | |
| DiseasesDB | 10028 | |
| MedlinePlus | 000841 | |
כינת הערווה (שם מדעי: Pthirus pubis; כינים המוכרות גם בשמן העממי מנדבושקס) היא אחד משלושת מיני הכינים טפילות האדם. כיני הערווה מצויות בעיקר באזור שער הערווה, אך לפעמים גם באזורים אחרים שבהם גדל השיער, כגון שיער הראש והריסים. תזונתן היחידה היא דם.
אפידמיולוגיה
כיני הערווה עוברות מאיש לרעהו באמצעות מגע קרוב בין שני האנשים, בדרך כלל במהלך יחסי מין. הדבקה של ילד בידי הוריו עשויה להתרחש באמצעות מגבות משותפות, ביגוד, מיטות או ארונות. כיני הערווה נפוצה יותר בקרב מבוגרים.
הסרת שיער הערווה, מנהג שהפך נפוץ יותר בשלהי המאה ה-20, הביאה לצמצום תפוצתן של כיני הערווה.[1]
אבחנה
זיהוי נגיעות בכיני ערווה מאובחנת בדרך כלל על ידי בחינת שיער הערווה ובחיפוש אחר ביצי כינים, נימפות וכינים בוגרות. ניתן להיפטר מהכינים ומהביצים באמצעות מלקטת (פינצטה) או על ידי הסרת השיער הנגוע באמצעות מספריים. ניתן להיעזר בזכוכית מגדלת או מיקרוסקופ השוואתי כדי לזהות במדויק את זן הכינים. אם הכינים נמצאו אצל חבר משפחה אחד, מומלץ לשאר בני המשפחה להיבדק אף הם, ורק מי שנדבק יקבל טיפול.
טיפול
הטיפול בכינים נעשה באמצעות שימוש בתכשירי שמפו ייעודיים, כגון פרמטרין (1%), פירטרין ולינדן. כדי למנוע הדבקות חוזרת ממצעי מיטה החשודים כנגועים, נהוג לנקותם ולאפסנם בשקית אטומה וריקה מאוויר למשך חודשיים, על מנת להבטיח שביצים אשר אולי נותרו לא יבקעו.
מידע רפואי
תפוצתן של כיני הערווה מוערכת ב-2 עד 10 אחוזים מכלל האוכלוסייה האנושית. אף שבאפשרות הכינים להתיישב בכל גוף האדם, הן מעדיפות להתרבות באזור איברי המין ופי הטבעת. אצל גברים ניתן למצוא כינים וביצים גם בשיער הבטן, בבית השחי, בזקן ושפם, בעוד אצל ילדים ניתן למצוא אותם בדרך כלל בריסים.
נגיעות בכיני הערווה מכונה כינמת הבושת (Pediculosis Pubis). התסמין העיקרי הוא גירוד, בדרך כלל באזור הערווה. הגירוד הוא תוצאה של רגישות לרוק של הכינים, והוא הופך לחזק מספיק כשבועיים מיום ההדבקה. במרבית המקרים, גוון העור באזור הנגוע הופך לכחול-אפור, והוא עשוי להישאר במצב זה למשך מספר ימים.
כיני הערווה מתפשטות בעיקר באמצעות זיעה ומגע גופני או מיני.
זיהום של כיני ערווה בקרב ילדים ובני נוער עשוי לפעמים לרמוז על התעללות מינית.
כיני ערווה באזור הערווה
כיני ערווה בבטן
כיני ערווה בריסים
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ בלומברג, בגלל השעווה הברזילאית: כיני הערווה בסכנת הכחדה, באתר TheMarker, 14 בינואר 2013
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
רישיון cc-by-sa 3.0