לא תענה ברעך עד שקר
| לא תענה ברעך עד שקר (מקורות עיקריים) | |
|---|---|
| מקרא | שמות, כ', י"ב |
| משנה תורה לרמב"ם | הלכות עדות, פרק י"ז |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות, לאו רפ"ה ספר החינוך, מצווה ל"ז |
לא תענה ברעך עד שקר הוא מצוות לא תעשה על נתינת עדות שקר. איסור זה הוא הדיבר התשיעי בעשרת הדיברות.
מקור האיסור ומהותו
מקור איסור זה מופיע בספר שמות, פרק כ', פסוק י"ב: "לֹא תִּֿרְצָח לֹא תִּֿנְאָף לֹא תִּֿגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
עדים זוממים
| עשרת הדיברות | |
|---|---|
| אנוכי ה' לא תעשה לא תשא זכור את כבד את |
לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמד |
דין אדם שהעיד עדות שקר, מופיע. בספר דברים, פרק י"ט, פסוקים ט"ז-כ"א. בפסוק מפורטת מצוות עשה העוסקת בענישת עדים אשר נמצא שהעידו עדות שקר, עדים אלו נקראים בלשון חז"ל 'עדים זוממים'. ועל פי התורה בית הדין מחיובים לנהוג בהם כפי שהיו שזממו לעשות בנאשם החף מפשע שהעידו עליו את עדות השקר.
ראו גם
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.