לוטה
| ||||||||||||||||||
לוטה (Lota) היא עיר חוף בת כ-50 אלף תושבים באזור ביוביו במרכז צ'ילה. מקור שמה במילה Louta במפונדונגון, שפתם של בני המפוצ'ה, ופירושה "יישוב קטן".
היסטוריה
מושל צ'ילה אנחל דה פרדו ייסד ב-12 באוקטובר 1662 את העיר סנטה מריה דה גואדלופה במקום בו שוכנת כיום לוטה, אך עיר זו לא החזיקה מעמד במהלך מלחמת האראוקו.
במהלך המאה ה-19 נתגלה באזור פחם רב, וב-1840 הוקם המכרה המרכזי שזכה לכינוי "אל צ'יפילון דל דיאבלו" (El Chiflón del Diablo) - "רוח השטן". אורח חייהם הקשה של הכורים תואר בספר subterra ("מתחת לאדמה") מאת הסופר הצ'יליאני יליד העיר בלדומרו ליו.
לוטה עצמה קיבלה מעמד של יישוב ב-5 בינואר 1875, וב-30 בנובמבר 1881 קיבלה מעמד של עיר. ב-1897 הוקמה בה תחנת הכוח ההידרואלקטרית צ'יווילינגו, שהייתה הראשונה מסוגה בצ'ילה, ויש סברות שתומאס אלווה אדיסון היה מעורב בתכנונה[1].
במשך שנים רבות החזיקו בבעלות על המכרות מתיאס קוסיניו ותומאס גרלנד, אך הם הולאמו ב-1970, בתקופת שלטונו של סלוודור איינדה. באותה העת הועסקו בהם כ-18 אלף כורים. לאחר ההפיכה הצבאית של אוגוסטו פינושה ב-1973 נאסרו רבים ממנהיגי הכורים, ופעילות המכרות צומצמה. במהלך שנות ה-90 הועלו ספקות באשר להצדקה הכלכלית שבהפעלת המכרות, במיוחד נוכח קשיים בתחרות עם מחירי הפחם הקולומביאני. בשלב ראשון, פוטרו 4,000 כורים ב-1993, וב-1997 חדלו המכרות לפעול. כתוצאה מכך תושבים רבים נותרו מובטלים, והעיר נקלעה למשבר ממנו טרם התאוששה.
מכרה הפחם פתוח כיום למבקרים, והוא אחד ממוקדי המשיכה לתיירים בעיר, לצד חוף הים שלה ופארק לוטה, שהוקם בין 1862 ל-1873 ביוזמת רעייתו של בעל המכרות, איסידורה קוסיניו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ עובדות היסטוריות על תחנת הכוח ההידרואלקטרית צ'יווילינגו, באתר בית הספר להנדסה של האוניברסיטה הקתולית של צ'ילה.
רישיון cc-by-sa 3.0