לוקהיד YF-12

לוקהיד YF-12
מטוס YF-12A בטיסה
מאפיינים כלליים
סוגמטוס ניסוי של גרסת היירוט של משפחת הציפור השחורה
ארץ ייצורארצות הברית
טיסת בכורה7 באוגוסט 1963
צוות2
יחידות שיוצרו3
משתמש ראשיחיל האוויר של ארצות הברית
משתמשים משנייםנאס"א
מחירמחיר מוערך 15-18 מיליון דולר (בשערים של שנות ה-1960)
ממדים
אורך30.97 מטר
גובה5.64 מטר
מוטת כנפיים16.95 מטר
שטח כנפיים167 מטר רבוע
משקל ריק27,604 קילוגרם
משקל טעון56,200 קילוגרם
ביצועים
מהירות מרביתמאך 3.35 (3,661 קמ"ש) בגובה 24,400 מטר (על פי תכנון)
קצב נסיקה60 מטר לשנייה
טווח טיסה מרבי4,800 קילומטר
סייג רום27,400 מטר
חימוש
טילים3 טילי AIM-47A פאלקון
תרשים

לוקהיד YF-12 הוא מטוס ניסוי של לוקהיד לגרסת היירוט של ה-A-12. המטוס היה לראשון ממשפחת הציפור השחורה שהוצג לציבור. כמו שאר המטוסים במשפחה המטוס היה בין מטוסי הסילון המאוישים המהירים ומגביהי הטוס בהיסטוריה של התעופה. אף על פי שהמטוס לא נכנס לייצור סדרתי הוא הופעל על ידי נאס"א למטרות מחקר בין השנים 1969 ל-1979.

היסטורית פיתוח

הקטנה (20 תמונות)
  • תמונות מתהליך הפיתוח
  • YF-12 על הקרקע.
  • מטוס YF-12 בעמדת הנעה, 1971.
  • מטוס YF-12A הראשון שנמסר לחיל האוויר בבסיס גרום לייק (אזור 51).
  • מטוס ה-YF-12 הראשון, 1964.
  • ‏ מטוס YF-12 מספר זנב 934 בצבעי פיקוד ההגנה האווירי.
  • ‏טיל ה-AIM 47D עומד בקרבת מטוס YF-12, ניתן לראות את תאי הטילים הפתוחים מתחת למנשק הזוויתי בגחון המטוס.
  • ‏תמונה של הסנפיר המתקפל בגחון ה-YF-12 שנועד להוסיף לו ליציבות בסבסוב ונפתח עם ההמראה.
  • מטוס YF-12A במוזיאון של חיל האוויר בדייטון אוהיו.
  • מטוס YF-12A במסלול הסעה לקראת המראה מספר זנב 936.
  • מטוס YF-12A מספר זנב 935 בטיסה.
  • מטוס YF-12A מספר זנב 935 בשירות נאס"א בטיסה.
  • מטוס YF-12A מספר זנב 934 בהמראה.
  • מטוס YF-12A מספר זנב 936 בטיסה.
  • מטוס YF-12A מספר זנב 936 בהמראה לטיסות קביעת השיאים, הצלב הלבן בגחון נועד בשביל מצלמות מעקב קרקעיות לטובת קביעת השיאים.
  • תקריב של הצינור שהותקן בגחון המטוס לצורך ניסויי COLDWALL, שנת 1975.
  • מטוס YF-12A מספר זנב 935 ומטוס SR-71 (שכונה YF-12C) מספר זנב 937 בשירות נאס"א, במבנה.
  • מטוס YF-12A מספר זנב 935 ומטוס SR-71 (שכונה YF-12C) מספר זנב 937 בשירות נאס"א, במבנה.
  • צוות טייסי ניסוי לאחר טיסה על ה-YF-12.
  • טייס ניסוי של נאס"א מול מטוס YF-12 מספר זנב 935, 1972.
  • מטוס YF-12 במוזיאון.

קלארנס ג'ונסון ניגש אל חיל האוויר בהצעה למטוס יירוט המבוסס על ה-A-12 שהיה צריך להתעלות ביכולתיו על ה-F-108 שפותח באותה תקופה כמענה למפציצים העל קוליים שקהילת המודיעין האמריקאית האמינה שהרוסים מפתחים. לאחר שקציני חיל האוויר השתכנעו שהדגם שהוצע על ידי לוקהיד עדיף על המתחרים, גובש מכרז בתחילת ספטמבר 1960 למטוס יירוט עתיר ביצועים, זאת לאחר שתוכנית שהתוכנית המתחרה בוטלה. הדרישה הולידה את ה-AF-12 שפותח תחת שם הקוד "Kedlock" שכלל מכ"ם מסוג AN/ASG-12 מבנה קדמי מוארך, תא טייס גבוה יותר, תא לנווט מאחורי הטייס ומערכות נשק תואמות. הדרישה לחתימת מכ"ם נמוכה לא נכללה בתוכנית ולכן במבנה הקדמי של המטוס מבנה המנשק הזוויתי שבניגוד ל-A-12[1] היה מורכב מחומרים מרוכבים בלבד. בסדרת ניסויים במנהרות רוח התגלה שהמטוס סובל מחוסר יציבות בציר הסבסוב שנבעה משינויי המבנה לטובת המכ"ם והתא. בשביל לפצות על כך הורכבו שני סנפירים קבועים מתחת לבתי המנועים והוסף סנפיר מתקפל בגחון המטוס. לשם ייצור המטוס הוסבו שלושה מטוסי A-12 לתצורת היירוט וכונו YF-12. טיסת הבכורה של מטוס הניסוי הראשון התבצעה ב-7 באוגוסט 1963.

ניסויי השיגור של טיל הAIM-47 פאלקון הראשון התבצע 16 באפריל 1964. באותו הזמן מהנדסי לוקהיד ניסו לפתור את בעיית הרחקת הטיל בעת שיגור מהמטוס שיכל לפגוע בו בהצתה של המנוע הרקטי שלו, הבעיה נפתרה על ידי שיגור הטיל על ידי מאיצים רקטיים המותקנים בצורה אנכית מהמנשא של הטיל טרם הצתת המנוע הרקטי של הטיל עצמו. ב-9 בינואר 1965 המטוס הגיע לראשונה למהירות מאך 3.2. ב-18 במרץ 1965 בוצע ניסוי הירי הראשון בו הטיל שוגר על מספר מטוסים ללא טייס במרחקים של 230 קילומטר ובגבהים מגובה פני הים ועד 11,000 מטר. ב-28 בספטמבר הטיל שוגר לראשונה בהצלחה במהלך טיסה במהירות מאך 3.2 לעבר מטרה במרחק 32 קילומטר. לאחר השיגור הטיל האיץ עצמאית למהירות מאך 7 ופספס את המטרה בכ-2 מטרים. תוכנית הניסוי הוכיחה את יכולת השיגור של המטוס, במהלכה מערכת בקרת הירי והמכ"מ של המטוס השיגו דיוק של כ-90 אחוזים.[2]

ביטול תוכנית ה-F-12B

ה-YF-12A היו גרסאות טרום סדרתיות של הדגם הראשי של המטוס שסומן כעת F-12B. חיל האוויר האמריקאי אישר את נכונותו לרכש המטוס וביקש תקצוב לצי ראשוני של-93 מטוסים. הסנאט הקצה לתוכנית 90 מיליון דולר, והמטוסים הוזמנו ב-14 במאי 1965. עם זאת, בשל העלויות הגבוהות של מלחמת וייטנאם, מזכיר ההגנה רוברט מקנמארה הקפיא את המימון של התוכנית ובחר בתוכנית של ה-F-108 הזול יותר. הסנאט הצביע שלוש פעמים להקצבת מימון לרכש של המטוסים בשלוש שנים ומקנמארה חסם את הרכש בכל פעם. ב-5 בינואר 1968 חיל האוויר הודיע רשמית לחברת לוקהיד על הפסקת תקצוב תוכנית הרכש של המטוס, ודרש את סגירת פס היצור שלו.[3]

היסטוריית שירות

בשנת 1967 נאס"א הייתה צריכה לבצע מספר ניסויים בתנאי טיסה מהירה לאישוש הממצאים מניסויי מנהרות הרוח לטובת תוכנית מטוס הנוסעים העל קולי של ארצות הברית, שהיה בעדיפות גבוהה באותה תקופה. חיל האוויר לעומתם היו צריכים עזרה טכנית בהבאת מטוסי ה-SR-71 שלהם למבצעיות מלאה. בשל כך חיל האוויר ונאס"א ארגנו תוכנית משותפת ביוני 1969. ב-11 בדצמבר הטיסה הראשונה יצאה לדרך. חיל האוויר התמקד ביישומים הצבאיים של טיסות הניסוי ונאס"א חקר את ההתחממות במהירות גבוהה, קירור בחיכוך עם האוויר, מחקר של מתכות בחום גבוהה על ידי צינור חלול שקורר בעזרת נוזלים (תוכנית מחקר Cold Wall), מחקרים בשדות זרימה ומגוון ניסויים לטובת תוכנית מעבורת החלל. התוכנית נחשבה לשאפתנית למדי וכללה טיסות פעם בשבוע, ועלתה 3.1 מיליון דולר בשנה (בשערים של שנות ה-1970).

אחד מהמטוסים (מספר זנב 936) התרסק בשנת 1971 והוחלף בתוכנית הניסוי במטוס SR-71 שחיל האוויר דרש לסמן כ-YF-12C. התוכנית הסתיימה ב-7 בנובמבר 1979.[4]

לקריאה נוספת

  • .2004 ,LOCKHEED SR-71 BLACKBIRD, Steve Pace

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הערות שוליים

  1. ↑ שבו המבנה חולק למשולשים שחלקם היו מטיטאניום וחלקם מחומרים מרוכבים, מבנה שכונה טיפול צורני(Edge Treatment).
  2. ↑ LOCKHEED SR-71 BLACKBIRD, Steve Pace, עמודים 43-53.
  3. ↑ LOCKHEED SR-71 BLACKBIRD, Steve Pace, עמודים 54-53.
  4. ↑ LOCKHEED SR-71 BLACKBIRD, Steve Pace, עמודים 112-114.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.